כן בהחלט.
עסקינן באייכמן זה הצורר הידוע. הכותר נקרא כמו איזה ספר הרפתקאות לילדים. לא ממש:
שודדי הים, ביותר ממובן מסויים, חרצו את גורלו של אייכמן.להיתלות עד צאת נשמתו.
אז איך זה ?
הסניגורים של אייכמן, טענו טיעון פשוט ביותר (במשפט שלו כמובן):
הוא עומד לדין פה בישראל. על מה בדיוק ? הרי כאשר הוא עבר העבירות עליהן הוא עומד כעת לדין, מדינת ישראל לא הייתה קיימת. אז על איזה עבירות הוא עבר בדיוק ? של מי ? לא הייתה מדינה כאמור.
זה עיקרון חשוב בפלילים. אין עונש בלתי כי אם על עבירה נקובה בחוק. והעבירה והעונש לא יכולים לחול רטרואקטיבית ( כלומר אחורה מיום התחולה, משמע היום הקובע).
נמחיש זאת באמצעות אנלוגיה רזה:
המחוקק במדינת ישראל, מחליט כי החל מיום מסויים עתידי, אסור יותר להשתמש בכלים חד פעמיים. מי שישתמש בכלים חד פעמיים, הרי דינו מאסר 3 חודשים. היום הקובע לתחולה, הינו 31 בדצמבר 2021. רק מיום זה החוק יחול. אזי:
ברור שמי שהשתמש בכלים חד פעמיים, בחודש אוקטובר 2021, לא יכול לעמוד לדין ולהיענש. מכיוון שלא תיתכן תחולה רטרואקטיבית.שהרי, אין ולא הייתה אזהרה תקפה באוקטובר 2021, אין ולא היה איסור נקוב וברור בחוק, אז אין ענישה!
כך אייכמן. נצטט מפסק הדין את אחד הטיעונים של סניגורו, הכל בהקשר בו אנו דנים. הנה:
החוק משנת תש"י, שהוא המקור היחיד של סמכות בית המשפט במקרה דנא, מהווה תחיקה ענשית שתחולתה למפרע ( ex post facto ) והקובעת כעבירות מעשים שבוצעו עוד לפני שמדינת ישראל הייתה קיימת: לפיכך, מוגבל תקפו של החוק הזה לאזרחיה היא.
אם כך ברור כשמש הדבר.
שוב, מדינת ישראל לא הייתה קיימת. אין להשליך אחורה החוקים. איך ייתכן שהוא יישפט בישראל, ועוד ידונו אותו לעונש מיתה, בעוד שבזמן שעבר העבירות הנדונות, מדינת ישראל לא הייתה קיימת כלל ?
טוב, כאן נכנסים לתמונה שודדי הים, נצטט את אגרנט:
הסיבה היסודית, שבגללה מכיר המשפט הבין לאומי בזכותה של כל מדינה להשתמש באותה סמכות לגבי העבירה של "שוד ים"- על אף העובדה כי ריבונותה אינה מגיעה למקום הביצוע( לב-ים) והעבריין הוא אזרח מדינה אחרת או אינו שייך למדינה כלשהי-חלה, וביתר שאת, על הפשעים הנזכרים. סיבה זו היא, כזכור, שהאינטרס למנוע פגיעות בגופם וברכושם של העושים את דרכם דרך הים, וכן, במסחר החופשי בין העמים, הוא אינטרס חיוני, המשותף לכל מדינות התרבות ואשר היקפו הוא אוניברסלי…….
אז כך בפשטות, טוען בית המשפט העליון:
לכל מדינה יש סמכות אוניברסלית. הסמכות האוניברסלית, משמעה, שגם מחוץ לטריטוריה, גם לא בקשר לאזרחיה שלה, יש לה סמכות. אחת ההמחשות, הינה זו של שודדי ים. פיראטים. אותם פיראטים, במים בינלאומיים, הם אלו אשר הניחו את היסודות של המשפט הבינלאומי הפלילי אגב, ושל הסמכות האוניברסלית ממילא. אם למדינה יש סמכות כזו בקשר לשודדי ים, בטח ובטח, פשעים מתועבים נגד האנושות, ג'נוסייד, פשעי מלחמה וכדומה. במקרה דנן, הסמכות לא חבוקה בטריטוריה פשוט.
נצטט למשל מחוק העונשין ( העכשוי במדינת ישראל, התקף ממש) את סעיף16 (א):
עבירות נגד משפט העמים
- (א) דיני העונשין של ישראל יחולו על עבירות-חוץ אשר מדינת ישראל התחייבה, באמנות בינלאומיות רב צדדיות ופתוחות להצטרפות, להעניש עליהן; והוא, אף אם נעברו בידי מי שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל, ויהא מקום עשיית העבירה אשר יהא.
אפילו נעברה העבירה, לא בידי אזרח ישראלי או תושב ישראלי, ויהא מקום עשיית העבירה אשר יהא, דיני העונשין של ישראל יחולו כמצוטט. והעבירות עצמן, מוגדרות כעבירות נגד "משפט העמים". אלו עבירות, שאין להן ראשית או אחרית. הן לא חבוקות בטריטוריה. כל העמים, יוצאים חוצץ נגדם מאוחדים. בטח ובטח הפשעים שביצע אייכמן.
נצטט שוב את העליון:
פירושו של דבר, שלא הכשרת הסמכות האוניברסלית לדון ולהעניש את האדם שביצע "שוד ים" היא שהצדיקה, מבחינה ענינית, להקנות למעשה זה את האופי של פשע בין -לאומי, ה"מיוחד במינו" ( sui generis ) כי אם האינטרס החיוני המוסכם של הקהילה הבין לאומית הוא שהכשיר את השימוש בסמכות האמורה.
ועוד:
היוצא מזה, כי המדינה התובעת לדין ומענישה על אותה עבירה אינה אלא פועלת כאורגן וכמורשה של הקהילה הבין לאומית וגומלת לעבריין על הפגיעה שפגע באיסור של משפט העמים.
כלומר, שבית המשפט גרס, בין היתר, ככה בכללי, שמדינת ישראל, ממלאת פשוט פונקציה בינלאומית. היא שלוחה של המשפט הבינלאומי. של כלל העמים. אין תחולה אז, לטריטוריה, להתיישנות, ליום קובע וכדומה. אין ראשית, ואין אחרית, בפשעים נתעבים כנגד העמים.
פעם המשפט הבינלאומי הפלילי, היה לצידנו. היום הרבה פחות לצערנו. אבל, חשוב להיות מודעים, ליסוד כה חשוב במשפט הבינלאומי פלילי, והוא:
הסמכות האוניברסלית, או, האוניברסליות של פשעים חמורים.
עד היום, ישנן מדינות, כפי שדה יורה ישראל ( כלומר-משפטית, עיונית, על הנייר) ששופטות, אזרחים לא שלהן כלל. עבירות לא בתחומן כלל. פשוט שמים ידם על העבריין, ושופטות אותו במדינתם. כפי שישראל מחוייבת לכך תיאורטית.
הפסק דין מרתק. נחשב אחד מפסקי הדין החשובים בהיסטוריה של המשפט הבינלאומי הפלילי. מומלץ מאוד לקרוא אותו. כמובן, הוא סבוך, משתרע מאופק לאופק, אני בררתי ובודדתי ווקטור חשוב, אבל,כל זה היה על קצה המזלג.
אגב, לקריאה מעמיקה יותר על פיראטים, כמניחי היסודות למשפט הבינלאומי פלילי, אפשר לקרוא כאן:
עפר הארץ 
להשאיר תגובה