חָפֵץ חַיִּים וְחַיִּים כְּחֵפֶץ

לשים לב להחלטה הזו של שופטי נתניהו:

המדינה מבקשת עדות בדלתיים סגורות, בכל הנוגע לחקירה הנגדית של עד המדינה והתביעה, ניר חפץ. לא כל העדות בדלתיים סגורות, אלא חלקים ממנה.

ככלל עיקרון פומביות הדיון, הינו הכלל, בטח ובטח במשפט פלילי. יש חריגים לכלל הזה. המדינה מבקשת להחיל חריג המבוסס על סעיף 68(ב)(7) לחוק בתי המשפט. נצטט הסעיף:

68. (א) בית משפט ידון בפומבי.

(ב) בית משפט רשאי לדון בענין מסויים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך באחת מאלה:

והחלופה הרלבנטית לעניינו הינה סעיף קטן-קטן 7:

הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חפשית או מלהעיד בכלל:

שלא כפי שמוצג הדבר בתקשורת, לא עסקינן ממש בפרטיות של חפץ. אלא, שהפגיעה בפרטיות, עשויה לגרום לו, להירתע מעדות חופשית. בית המשפט אבל החליט, שכרגע יידון בפומבי, באם יעלה ענין כזה או הסתברות נקודתית כזו, יוחלט על דין בדלתיים סגורות לפי הנסיבות.

נדביק כאן ההחלטה רק:

8 תגובות על “חָפֵץ חַיִּים וְחַיִּים כְּחֵפֶץ”

  1. לאור התגובות הקצוניות על אופי החקירות על גבול עינויים שנעשו כלפיו, מי יערוב לנו שזו לא הפרקליטות שרמזה לו לבקש דלתיים סגורות? הרי הוא עד התביעה. ואפילו אם זה הוא עצמו שבחר, הלחץ הציבורי והביקורת הציבורי יוציאו את האמת לאור בעוד שהאינטרסים שלו הם אישיים להגן על עצמו ועדותו ולא בהחלט עולים בקנה אחד עם האמת

    אהבתי

  2. משה,

    ברוך בואך לעפר הארץ.

    לא הוא ביקש ממש. הפרקליטות ביקשה. וכפי שכתבתי, לא לגבי כל העדות, אלא, לגבי חלקים ממנה.

    כך או כך, אפשר לבקש. רק לבקש אבל. בסוף השופטים מחליטים. ואת זה גם בפרקליטות מבינים.

    שהרי, כפי שכתבתי בפוסט:

    הכלל (מדגיש: הכלל) הינו דיון בפומבי (לא בדלתיים סגורות, בפומבי, על מנת שהצדק לא רק ייעשה, אלא, גם ייראה לעין כל).

    ואילו החריג, הינו הדיון בדלתיים סגורות.

    זה מכתיב כך:

    שעל מנת שיהיה דיון בדלתיים סגורות, צריך לבקש קודם כל מבית המשפט דבר כזה (כי זה חריג לכלל) ונטל ההוכחה על המבקש (בענייננו המדינה, נטל הוכחה שזה אכן מתבקש החריג הזה של דיון בדלתיים סגורות).

    אז זה לא ממש תמיד עוזר. השופטים יחליטו. והשופטים החליטו כרגע, להמשיך כך בפומבי, ואם תיווצר בעיה או חשש משמעותי נקודתי לגבי העדות שלו, הם יחליטו באם לסגור עדות מסויימת.

    סך הכל, עושים הרבה סיפור ורעש פה. אבל, כל זה קורה תדיר בתיקים פליליים. אלא שברור שבקייס של נתניהו, כראש ממשלה לשעבר, יעשו המון רעש.

    טבעי.

    להתראות

    אהבתי

  3. האם מותר לשופטים לפסול את הסכם עד המדינה של חפץ בטענה שהוא נעשה תחת איומים ולחצים לא חוקיים? האם החוג מגדיר מה מותר לפרקליטות לעשות בעת חקירת עדים?

    אהבתי

  4. oj,

    ברוך בואך לעפר הארץ

    בשביל לפסול דבר כזה, צריך שזה יהיה מאוד קיצוני. מה גם שהסכם עד מדינה, מבוסס על טובת הנאה שהעד עצמו מקבל בתמורה להיותו עד מדינה. אז זה צריך להיות מקרה מאוד קיצוני בשביל ששופט יתערב במעשה של הפרקליטות (כיבוד רשויות, או הפרדת רשויות סו קולד וכדומה, שופטים לא נוטים להתערב בעבודת הפרקליטות עצמה).

    ואם כבר פסילה, זה עשוי להיות יותר ענין לבג"צ. אבל, ייתכן מאוד, שגם לערכאה תחתונה שדנה בקייס.

    לא מובן למה התכוונת בשאלה השניה:

    אתה מתכוון האם החוק מגדיר מה מותר לפרקליטות לעשות בעת חקירת עדים. אבל, חקירת עדים איפה ? בבית משפט? אם בבית משפט, אז בוודאי. יש הוראות חוק כלליות, ויש שופט. הוא מכוין הדברים, מנהל אותם, ומוודא שאין חריגות, מעשים פסולים וכדומה.

    בוודאי.

    אבל, יש גם שאלה של יוזמה. כלומר, מי ייזום זאת ? במקרה שלנו, החקירה של ניר חפץ וההודאות שלו, לא ענין של ההגנה, הואיל והוא עד תביעה. כלומר, זה ענין של ההגנה (התוכן עצמו) אבל, הוא עצמו, לא עד שלהם, לא נאשם עליו הם מגינים. לרוב, ההגנה, מבקשת לפסול הודאה של הנאשם. פה המקרה שונה כמובן. הוא עד תביעה.

    להתראות

    אהבתי

  5. ורק נצטט מאחד הבגצי"ם של הצוללות ( גם שם ענין של הסכם עד מדינה אגב, מיקי גנור):

    " כפי שהובהר בעבר, לגורמי אכיפת החוק מסור שיקול דעת רחב לגבי עצם הפתיחה בחקירה פלילית, ולגבי אופן ניהולה, קל וחומר כאשר מדובר בהחלטות בהן מעורבים ראשי המערכת, דוגמת המשיבים 2-1. היקפו הרחב של שיקול הדעת המסור לרשויות התביעה, מכתיב ביקורת שיפוטית מצומצמת על החלטותיהן. בהתאם, הלכה היא כי בית משפט זה לא יתערב בהחלטות רשויות החקירה ואכיפת החוק ולא יחליף שיקול דעתן בשלו, אלא במקרים חריגים ביותר; בין היתר, בנסיבות בהן ההחלטות הנתקפות נתקבלו בחוסר סבירות קיצוני, בחוסר תום לב, או על יסוד שיקולים זרים (ראו, בין רבים, בג"ץ 6410/14‏ ‏התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' פרקליט המדינה, פסקאות 71-67 (4.2.2015)). מתחם ההתערבות בהחלטותיהן של רשויות התביעה אשר מתקבלות על סמך שיקולים ראייתיים (להבדיל, למשל, משיקולים של "עניין לציבור"), הוא מצומצם עוד יותר, בהינתן שהמיומנות של הערכת הראיות מצויה בליבת הסמכויות והמיומנויות של פרקליטות המדינה (שם, פסקה 79). "

    עד כאן הציטוט:

    אז כפי שמצוטט, בג"צ לא ממש נוטה להתערב בהחלטות ומעשי הפרקליטות. רק במקרים חריגים ביותר. פה לא עושה רושם כלל של מקרה חריג.

    כאן לבג"צ:

    https://bit.ly/3DtVwsj

    להתראות

    אהבתי

  6. יש הוראות חוק כלליות, ויש שופט. הוא מכוין הדברים, מנהל אותם, ומוודא שאין חריגות, מעשים פסולים וכדומה.

    האם השופטים יכולים להגיע למסקנה שהעדות של חפץ אינה "אוביקטיבית" אלה מוטית בשל מצבו העדין? הוא חייב לתת תמורה כדי לא לאבד את הגנת העד מדינה שלו. האם השופטים עשויים להעביר ביקורת על צורת החקירה ואמינות התוכן?מהן חריגות ומהם מעשים פסולים? לפי דבריך המשטרה יכולה לעשות מה שהיא רוצה עם עדים ואין לה כמעט מגבלות לאיומים ולטרור שהיא מטילה עליהם. ממש עינויים: פשפשים, מניעת תרופות, לחצים על המשפחה

    מצד אחד אני שמח שהפסקת לבזבז זמן על השטויות של תמריץ, מצד שני כשאני קורא שם את השטויות אני חושב שאתה חסר שם כדי להעמיד את תמריץ במקום ולהסביר לו איזה שטויות הוא מברבר. מצד שלישי, מי שם יקשיב?

    אהבתי

  7. משה,

    התפקיד של שופטים, הוא לא לוודות שהעדות אובייקטיבית. עדות מטבעה יכולה להיות אובייקטיבית אם לאיו. לא משנה. השופט בורר המוץ מן התבן. ובורר לו מתוך העדות, את הפרמטרים שלו, ואת אותות האמת שלו. כך גם מצווה עליו המחוקק אגב. מפורשות.

    בכלל, לפעמים, מתוך שקרים, אתה לומד הרבה יותר על האמת אגב. ובלבד, שכפי השופטים, אתה טוחן האמת, עד עפר דק.

    הוא יעיד את שלו חפץ, והשופטים יעשו החשבון שלהם, מתוך המארג הכולל של הראיות והעדויות.

    המשטרה, לא יכולה לעשות כרצונה. יש סניגור. יש מח"ש. הסניגור של הנאשם, עשוי לבקש פסילה של ההודאה. כפי שהשארתי פה בפוסט קודם, לינקים, להודאות שנפסלו בגין לחצים פסולים.

    צריך גם לבדוק כפי שציינתי, הזיקה בין הלחצים הפסולים, לבין עצם ההודאה. לפעמים יש לחצים, ואפילו פסולים, אבל, לא הם הביאו להודאה, ולא הם שיבשו את דעתו ושיפוטו של הנחקר להודות למעשה.

    גש כאן ללינקים שהשארתי בפוסט שלי כאן, ותוכל לקרוא על לחצים פסולים, פסילת הודאות וכו…

    המאבטח המתמיד

    לגבי תמריץ וכדומה. תשמע, ככה כללית, כפי שמשקרים אתה מתקרב יותר לאמת לפעמים, אז כך גם כאשר אתה קורא שטויות (ולא משנה איפה כרגע) אתה לומד מזה. זה מחדד את מה שהוא לא שטויות. אתה לומד על הלכי רוח של אנשים וכדומה. גם לדברים כאלו יש ערך לפעמים.

    אבל, אני שמח שאתה מפיק תועלת פה מן הבלוג עושה רושם.

    להתראות

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: