עמותה בעימות

פסק דין אסטרטגי ניתן היום בבית המשפט העליון.

עסקינן בערעור אזרחי (על פסק דין של המחוזי ת"א).

אז מה אסטרטגי בפסק הדין ? אם כך, נושא שברמה העקרונית, מאוד בעייתי במדינת ישראל בכלל, וגם בהרבה מדינות בעולם:

יש כל מיני התאגדויות פרטיות וציבוריות. חופש ההתאגדות הינה זכות יסוד במשטר דמוקרטי. כולם מכירים עמותות. פשוט עמותה, שהתאגדה לצורך קידום ענין מסויים. זה יכול להיות ענין פרטי, עמותה פרטית, יכולה להיות גם עמותה ציבורית, שהמטרות שלה לקדם ענין ציבורי, והיא גם ציבורית במובן שהיא נהנית מהטבות שונות שנותנת לה המדינה. הפילוסופיה הינה פשוטה, העמותה עושה עבודה שבעצם הממשלה או המדינה הייתה צריכה לעשות, הייתה שמחה לעשות, אשר על כן, המדינה נניח מקלה עליה במובנים שונים.ובכלל עמותות רבות, מקדמות עניינים ציבוריים. בקורונה למשל, עמותות סיוע במזון וכדומה, קיבלו עזרה מן המדינה למשל למי שזוכר.

נעבור להגדרה אבל, היותר פורמלית ומשפטית של עמותה:

חוק העמותות, תש"ם 1980 כך מגדיר עמותה (סעיף 1 לחוק):

הזכות לייסד עמותה

שני בני אדם או יותר, שהם בגירים, החפצים להתאגד כתאגיד למטרה חוקית שאינה מכוונת לחלוקת רווחים בין חבריו ושמטרתו העיקרית אינה עשיית רווחים, רשאים לייסד עמותה; העמותה תיכון עם רישומה בפנקס העמותות.


אם כך, זוהי עמותה, שניים ויותר, בגירים, לא למטרת חלוקת רווחים, אלא פעילות ציבורית או קידום ענין פרטי רחב אפילו וכדומה.

אלא מאי, במה עסקינן פה ? אם כך, יש לנו פה תחילה, בית כנסת כעמותה. נצטט מפסק הדין:

ההתדיינות שבפנינו נסבה על החלטותיה של המשיבה 12, עמותת בית הכנסת סולם יעקב החדש (להלן: העמותה). העמותה הוקמה בשנת 1999 והיא מפעילה ומנהלת את בית הכנסת סולם יעקב החדש הפועל בעיר חולון (להלן: בית הכנסת). על-פי האמור בהודעת הערעור, את בית הכנסת פוקדים מאות מתפללים קבועים לאורך השנה, ואף יותר מכך בחגים ובמועדים. בתעודת הרישום של העמותה הוגדרו מטרותיה העיקריות כך: "השלמת בנית בית הכנסת 'סולם יעקב' החדש על שם נעמי עיני ברחוב מקלף בחולון. קבלת תרומות. קבלת תמיכות מהעיריה, מועצה דתית, משרד הפנים, משרד הדתות. הפעלת בית הכנסת ובית המדרש וגופים נוספים כפי שיחליט וועד העמותה".

אלא, שעל פי חוק העמותות, מותר לאדם, לבקש להצטרף לעמותה, ולהיות חבר בה. יש פרוצדורה אמנם, ועד העמותה, אסיפה כללית וכדומה. אבל, מותר לאדם לנסות להצטרף. אלא מאי, מותר גם לעמותה לסרב במקרים מסויימים. נניח כך, סעיף 3 לחוק העמותות, נצטט:

סייגים לרישום עמותה

לא תירשם עמותה אם מטרה ממטרותיה שוללת את קיומה של מדינת ישראל או את אופיה הדמוקרטי, או אם יש יסוד סביר למסקנה כי העמותה תשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות.


אז ברור, שאם יבוא אדם, וירצה להצטרף לעמותה, אבל, הוא שולל את קיומה של מדינת ישראל, את אופיה הדמוקרטי, או מחפש הסוואה לפעילות בלתי חוקית, אזי חובה על ועד העמותה והאסיפה הכללית, לדחות בקשתו.

אבל, יש הרבה מקרי ביניים כמובן. מקרים לא ברורים. ונשאלת השאלה כאן בפסק הדין:

איזה שיקול דעת, צריכים להפעיל חברי עמותה, בדחייה של בקשה של בני אדם להצטרף לעמותה. לא ייתכן לדחות אוטומטית כל מקרה. לא ייתכן גם לקבל אוטומטית כפי שהמחשנו לעי"ל, כל אדם.
מהו היקף שיקול הדעת ?

במקרה שלפנינו,זה הפרטני בפסק הדין, נוצר מצב פשוט:

המערערים מבקשים להצטרף. העמותה מסרבת. אין תקנון ספציפי אישי מותאם נניח לעמותה בקשר להצטרפות חברים חדשים. התקנון הוא זה המחדלי כפי שמצוי בחוק העמותות. העמותה טוענת, שבין המבקשים להצטרף, בעלי עבר פלילי. אלימים. גסי רוח. עניינם לא ממש בבית הכנסת. לא מתפללים בקביעות. מלאים טענות כרימון. לעומתם, המערערים טוענים, שהם, חברי העמותה, חוששים מפיקוח ובקרה על מעשיהם, וזה בעצם בסיס הסירוב.

https://www.pexels.com


השופטת המובילה בקייס (דפנה ברק ארז, שטיין מצטרף אליה בהסכמה, עמית חולק) נאלצה לקבוע פרמטרים להיקף שיקול הדעת של עמותה בקבלת חברים חדשים. הכל אחרי, שגם היועמ"ש הצטרף להליך, והתבקש לתת חוות דעתו בענין.

אז ננסה כאן למצות הענין, בכמה פרמטרים ונקודות או הערות:

אז מה הפרמטרים על פי השופטת ברק ארז:

תחילה, האם העמותה פרטית, או ציבורית. ככל שהעמותה פרטית, שיקול הדעת שלה, יהא רחב יותר, ותוכל יותר נניח לפסול מצטרפים חדשים.

אבל, בכל מקרה, גם אם היא פרטית לגמרי, ואפילו לא נסמכת על שום הטבה מן המדינה, עדיין, זה לא יכול להיות אפליה שרירותית וגורפת וסתמית. תהא לעמותה כזו סמן, ואלו "תקנות הציבור".

ככל שהעמותה ציבורית, ונסמכת יותר על הטבות מן המדינה, הרי היא תיחשב יותר בבחינת "גוף דו מהותי" יצור כלאיים, שבין ציבורי לפרטי. ככזה, כגוף כלאיים כזה, גוף כזה, מחוייב, לעקרונות של משפט ציבורי/ מינהלי, ויש עליו חובות של הגינות ותום לב מוגברים. לכן, שיקול הדעת שלו, יהא מצומצם יותר בקבלה של מצטרפים חדשים.

בכל מקרה, רצוי בהחלט, ומראש, שעמותה תפרסם תקנון ספציפי לקבלת חברים חדשים. לא תאלתר.שהרי אילתור, מעלה חשד של תפירה של סירוב, לאור מקרה מסויים. אבל, כאשר עסקינן מראש בתקנון מובנה ואישי או מותאם, אזי, יש פחות חשד לשרירותיות ולאפליה.

נצטט איזה קטע שניים מפסק הדין שיביע העיקר:

אם כן, כל עוד עסקינן בתחום המשפט הפרטי, לא ניתן לכפות על עמותה לקבל חברים שבהם אינה חפצה, ככל שדחייתם כמועמדים נובעת מעצם טיבה ואופיה של העמותה, אינה נגועה באפליה הנוגדת את תקנת הציבור ומבטיחה את התנהלותה התקינה של העמותה. בשל ההגנה הרחבה על חופש ההתאגדות, המצב המשפטי הבסיסי הוא שחברי עמותה פרטית רשאים להחליט מי יהיו חבריה ובית המשפט ימעט להתערב בבחירתם.

ואילו לגבי עמותה ציבורית, מצטט:

כאשר מדובר בעמותה שהיא בעלת מאפיינים ציבוריים מובהקים יינתן משקל גדול יותר להגנה על השוויון וההגינות, כך שהפגיעה האפשרית באוטונומיה של העמותה לבחור מי יהיו חברים בה תיסוג אל מול שיקולים אלה. לעומת זאת, החלתן של חובות מהמשפט הציבורי על עמותות בעלות אופי פרטי, שאינן מקבלות תמיכה מיוחדת מהמדינה מעוררת קושי מן ההיבט של הפגיעה באוטונומיה של גופי העמותה וחופש ההתאגדות (ראו: ברק-ארז, משפט מינהלי כלכלי, בעמ' 495). כמו כן, בשל חובת ההנמקה שעשויה לחול במקרים מסוימים על גופים דו-מהותיים, עמותה בעלת מאפיינים ציבוריים מובהקים הדוחה בקשת הצטרפות צריכה לנמק את סיבת הדחייה של בקשת החברות.

זה היה עקרונית, מושגית. אבל, בקשר לקייס הספציפי של המערערים, נצטט:

מכל האמור עולה שראוי כי במקרה זה יתקיים הליך חוזר – שבו בקשות ההצטרפות ייבחנו בהתאם לאמות המידה העקרוניות שהותוו בפסק דין זה ובהתאם להליך שנקבע לכך בחוק (כמוסבר בפסקה 32 לעיל). לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור במובן זה שנקבע כי בקשות ההצטרפות יוחזרו לדיון בפני ועד העמותה, אשר ידון בהן בהתאם לאמות המידה שהתוו בפסק דין זה. לאחר שוועד העמותה יקבל החלטה בבקשות ההצטרפות תעמוד למערערים אפשרות להשיג על ההחלטה בפני האסיפה הכללית, הכול כמפורט בתקנון המצוי. מעבר לכך, זכויות הצדדים שמורות. מובן כי אין באמור לעיל משום נקיטת עמדה.

רק נציין, שהעמותה הנדונה בקייס (בית הכנסת כאמור) עומד במרכז הסקאלה נניח. יצור כלאיים בין עמותה פרטית, לציבורית מבחינת השופטים.

7 תגובות על “עמותה בעימות”

  1. התקנון הוא זה המחדלי – יש לי קושי עם המילה מחדלי. ברירת מחדל בעברית כתרגום ל דיפולט באנגלית היא טעות, בערך כפי שהמילה שנפוצה בימינו להכליל נובעת מקונטיין ומחמיצה לחלוטין את משמעות המילה באנגלית.

    מחדל-הימנעות מעשייה מחויבת או נדרשת שיש לה תוצאות חמורות. failure (to do something), omission, oversight

    לגבי פסיקת בית המשפט. השאלה שלי היא, גם אם העמותה מקבלת עזרה מהמדינה או גוף צבורי אחר, העיריה, האם במתן הכספים יש הגבלה על העמותה או שהמתן הוא אישור לכללי העמותה. זה שהמדינה נותנת לה כסף האם הוא מפקיע את זכויותיה להחליט מי יהיו החברים? וזה שאין כללים למרות שיש לו חסרונות האם אין היתרון שלו שתהיה פה דינמיות מסוימת? אולי עוד 10 שנים האנשים יראו דברים קצת אחרת? בית המשפט לא כפה לקבל את דעתו, הוא מתיר לעמותה להחליט אבל מבקש שתתאים את עצמה לתנאים וההגדרות. האם היא עכשיו תצטרך לכתוב תקנון? בית כנסת יכול להחליט שהוא איננו רוצה לקבל סוג מסויים של אנשים שעלולים לערער ולקרוע אותו או לשנות אותו. זה אומנם אולי לא הסלון שלך שבוא אתה המחוקק, אבל עדיין זה משהו שהשקעת בו את כל מעודך ואתה זכאי לקבוע מי אתה רוצה שיהיה חבר במועדון.

    באופן כללי הפסיקה היתה טוב, לא כופה, מדריכה, ומראה מחשבה עמוקה והתחשבות

    אהבתי

  2. זהו בית כנסת לא? האם אין הגדרות מה זה בית כנסת? האם אין הכללים הנהוגים לגבי בית כנסת ממלאים את מהות העמותה? ובבתי כנסת יש רבנים שנהוג להתייעץ אתם. זו משפחה מורחבת. במשפחה אין ספר חוקים רק מנהגים.

    אהבתי

  3. נירה, משה:

    נהוג להשתמש תכל"ס במילה "מחדלי", גם במובנים ככה יותר טכניים, שאם אתה לא עושה מעשה, אז יש בכך, איזה בחירה אוטומטית או השלכה אוטומטית.

    במקרה הזה, או שאתה מייצר לעמותה תקנון מותאם ואישי נניח. או שהתקנון המצוי הסטנדרטי, זה יהיה התקנון שלך. אז זה מחדלי או מעין.

    הרי אין שימוש אקונומי יותר טוב לכך.

    לא נורא.

    רק שיהיה ברור, בית המשפט הדגיש:

    מי שכוונתו לחתור תחת מטרות העמותה, העמותה בשום אופן לא יכולה להיות מחוייבת לקבל אותו. אם אכן יוכח שהוא חותר תחת או מתעתד לחתור תחת מטרות העמותה.

    אבל שוב:

    במציאות זה פחות סביר. במציאות, זה כמו בבית הכנסת. ברור שהמערערים שמבקשים להצטרף, הם לא אתיאיסטים. הם אנשים דתיים או מאמינים וכדומה. אבל, דברים לא מסתדרים ממש בחיים כך. יש סכסוכים, על דברים איזוטריים, פריפריים, עניינים מנהלתיים, שליטה, עיצוב הדברים וכדומה. לפעמים כפי כאן נחזה להיראות, מסתבר, שאדם רוצה להצטרף, לא חותר או יחתור תחת מטרות העמותה, אבל:

    האישיות לא נראית לחברי העמותה נניח. עבר פלילי נניח.

    זה לא איזה אפס/ אחד, מקיים מטרות העמותה אם לאיו וזהו.

    כך המון סכסוכים.

    להתראות

    אהבתי

  4. הבנתי, אז בהנחה שהם דתיים צריך שהעמותה או חברי בית הכנסת יגדירו כיצד מקבלים חבר, אבל זה לא צריך להיות משהו חדש, יש מצב דומה בקיבוצים לדוגמה, האם שם הקיבוץ צריך שיהיו לו הגדרות מדויקות או שזה מבוסס על הרגש של הבוחן? ומה קורה במקומות עבודה בראיונות האם זה לא מבוסס על הרגשת קרביים?
    בית כנסת יכול לומר שפשוט לא נראה לו שהאנשים האלו הם מה שהוא מחפש, הם הרי טענו שהאנשים עקשנים ובעיתיים משהו והאנשים בתגובה אמרו שבית הכנסת מסרב לחפש ביקורת, זה כשלעצמו מעיד על חוסר כימיה. קשה להגדיר כימיה
    בבי לואס.

    אהבתי

  5. משה,

    שוב, הבעיה אינה המודל הסביר פה.

    הבעיה נעוצה בכך, שאיפה שיש אנשים, יש בעיות של יחסי אנוש. יש קפריזות. יש קצרים בתקשורת וכדומה.

    אז חוסר בכימיה זה הגדרה שמעידה שאתה מבין הענין. אין כימיה.

    אבל, בחוק ומשפט, כימיה, זה למעבדות. שהרי מה:

    זכותו של אדם נפגעת. הוא מושפל. כבודו נרמס. הוא פונה לעורך דין. העורך דין עותר לבית משפט. עורך דין מייצג אותו, ורק אותו, לא אף אחד אחר, ולא מענין אותו כלום, רק לנצח בקייס בשביל הקליינט שלו.

    אנשים לא מוותרים. לא מוכנים לשמוע סירוב. משוכנעים שהצדק איתם. ורק איתם. עורך הדין, בטח מעיר תשומת ליבם, לדרכי פעולה משפטיות אפשריות בשביל להשיג את שלהם.

    אם במקום שבו זכות של אדם נפגעת, וזה בטח בעיקר ענין סובייקטיבי, יש לו תרופה. יש לו סעד באמצעות:

    פניה לבית משפט, שיתקן המצב, ויורה לאדם, לתאגיד, למדינה:

    כך לעשות, ומיד. וכך לא לעשות ומיד. אז כך יעשה אדם בשביל להשיג את חפצו, שנמנע ממנו.

    לזה יש בית משפט.

    אחרת מה:

    אם אין כימיה. אין רצון להידברות של ממש. אז המצב יישאר כפי שהוא, וכל דאלים גבר. אנשים ינהגו בשרירותיות. נניח כפי בקייס פה, יש הרבה מקרים של הפליה. נניח כך:

    מועדון בלב העיר. מגיע אתיופי. הבן אדם שחור. לא מתאים. לא מכניסים אותו פשוט. לא תואם, את הזוהר, השיקיות, האוירה וכדומה.

    אז זה שרירותי. זה מפלה. זה משפיל. זה רומס את כבוד האדם. הוא מבקש להיכנס כמו כולם. קרו מקרים כאלו, אינספור ממש.

    בית משפט, עושה סדר בעניינים. ומיד.

    אחרת, איש את רעהו יאכלו, בעודם בחיים.

    אנשים עוגנים על קפריזות אישיות, גחמות, הרבה יותר ממה שמדמיינים ממש.

    להתראות

    אהבתי

  6. משה,

    כאן למשל רצ"ב לינק, המחשה בפסק דין, כניסה למועדון ברחובות משהו. רוצה להיכנס בן אדם. ודוק, יש לו זקן. נראה דתי משהו. הסלקטורית מונעת ממנו כניסה, אומרת לו, תתגלח קודם ( זקן, לא זיפים אפילו).

    תבע על הפליה.

    ככה זה בחיים.

    ובלי בתי משפט, בלי אכיפה, זה גיהנום.

    כאן, הורדה של הפסק דין:

    https://ln5.sync.com/dl/5b7ae3500/7bj58rb8-yh6a26eh-6jvi3qrw-bqd7gjjt

    אהבתי

  7. משה,

    כאן למשל רצ"ב לינק, תוכל לקרוא על חקיקה בצרפת, שאוסרת הפליה בגין מבטא.

    פשוטו כמשמעו, מבטא.

    יכול להיות נניח כאן אדם, עברית טובה, מבטא גרוע. או שמיד מרגישים משהו זר במבטא שלו.

    ייתכן בהחלט, שירצה לעבוד כסוכן מכירות, אתיופי, אבל, הואיל והוא שחור, והמבטא לא טוב, ואפילו עברית טובה יש לו, לא יתקבל לעבודה נניח.

    פשוט קפריזה. אמנם, יש בה היגיון מסויים. שהרי:

    הוא צריך לשלוח יד לכיסים עמוקים כסוכן מכירות , ולגרום לאדם דעתן שמנהל עסק, להוציא פנקס צ'קים או כדומה, ולרשום סכום נבזי ממש לטובתו וטובת שולחו.

    צריך לזה אדם עם רטוריקה, כושר שכנוע, כריזמה וכדומה. אתיופי שחור, עם מבטא לא טוב. לא עושה רושם טוב לבעל עסק נניח, כסוכן מכירות אצלו.

    אבל, מעסיק, יכול לעגון על קפריזה, שהמבטא אז של האדם לא נראה לו, ולא יקבל אותו לעבודה בגין כך.

    אז זה עוגן על קפריזה. על גחמה.

    זה אנושי, ומצוי. אבל, בית משפט, לא מתעסק עם קפריזות של אנשים. אלא עם חוק. עם זכויות שהופרו. עם כבוד האדם.

    כאן:

    https://www.france24.com/en/live-news/20201127-france-outlaws-discrimination-based-on-regional-accents

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: