אז מה יש לנו כאן ?

פסק דין שהתפרסם היום בעליון. עסקינן בערעור פלילי על מחוזי באר שבע. הערעור הן על הכרעת הדין (אשמה או חפות) והן על גזר הדין ( חומרת העונש). עסקינן בעבירת אונס ומעשה מגונה.

כפי שהסברתי בפוסט קודם, הכלל הוא דיון בפומבי. אבל, כאשר יש עבירות מין קשות וכדומה, ברור שהעסק לא ממש בפומבי, ואין לזהות הצדדים בפסק הדין כמובן.

המערער, לא חולק על העובדות הכלליות. לא גורס, שמישהו אחר עשה המעשים. הוא מושא הענין והשתלשלות העניינים הוא מודה. אלא:

טוען כך, הייתה בעצם הסכמה. לא ממש אנסתי. בדיעבד, היא, הקורבן, העלילה עלי עלילת שווא וכדומה.

אלו מקרים מאוד מאוד נפוצים בעבירות מין. הדינמיקה לוקה בטירוף חושים ממש. המקרה הזה אל תטעו, עדין מאוד. עדין ביחס למה שקורה בארץ בכלל, ובעולם, בטח ובטח, דברים שהם לא יתוארו ממש.

אבל, זה איזשהוא מקרה, קלאסי או מעין, של תיאור של דינמיקה חולה ביחס להסכמה ליחסי מין. מקרים כאלו בערימות, וכדאי היה לתאר הדברים, ולהפיק לקחים מתאימים. יותר מדי גברים, עושים שטויות מן הסוג הזה, ומוצאים עצמם שנים לא מעטות, מאחורי סורג ובריח. אל תטעו לרגע!

טוב, נגיע לעיקר:

הם במלון. בדרך לחדר שלה. נדלג על כמה קטעים, ובכלל, לא נוכל להיכנס פה להכל כמובן. ותכל"ס בחדר שלה, מתחיל הסיפור. נצטט:

מיד לאחר כניסת המערער והמתלוננת לחדר, החל המערער לגעת בגופה של המתלוננת, לרבות בחזה ובאיבר מינה והחל להוריד למתלוננת את השמלה והתחתונים. המתלוננת אמרה לו שאינה מעוניינת ושיעזוב אותה ובתגובה אמר לה המערער כי היא מצאה חן בעיניו וכי הוא רוצה אותה והוביל אותה למיטה. בהיותם במיטה, הסיט המערער את החלק התחתון של בגד הים שלבשה המתלוננת והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. המתלוננת התנגדה למעשי המערער ואמרה לו שאינה מעוניינת ושהיא רק רוצה להתקלח ולישון, אך המערער לא חדל ממעשיו, חיכך את איבר מינו באיבר מינה של המתלוננת ולאחר מכן החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, תוך שהוא מזיז את אגנו אחורה וקדימה, בעוד המתלוננת ניסתה להדוף אותו ואמרה לו כי היא אינה מעוניינת במעשיו. בשלב מסוים, משראתה המתלוננת כי היא אינה מצליחה לגבור על המערער וכי הוא לא חדל ממעשיו – הפסיקה להתנגד ואמרה לו שיסיים עם זה כבר. המערער הפך את המתלוננת, כך שכרעה על שש, הוריד את תחתוניה וחדר לתוך איבר מינה עד שבא על סיפוקו. לאחר מכן, ביקשה המתלוננת מהמערער שיעזוב את החדר והוא עשה כן. בגין האמור יוחסו למערער עבירות אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ומעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק.

אם כך, הבן אדם, לא קלט הרמזים והאמירות הברורות שלה. זה ברור. למה ? יש כאלו יגידו לך, משחקת אותה קשה להשגה. יגידו לך, כל זה זה איזה משחק. חלק ממשחק גדול. אבל, בעצם היא מעוניינת. אבל, שימו לב, בקרשנדו ממש, היא אמרה לו: שיסיים עם זה כבר כאמור. כאילו, לא גילתה יותר התנגדות מילולית/ אקטיבית, ואמרה לו לגמור עם זה כבר. ברור כשמש, שזוהי לא הסכמה, ובטח לא הסכמה מתוך רצון חופשי, אלא, למעשה כפי השופטים בקייס, הן במחוזי, הן בעליון:

כניעה למעשה. כניעה לכפייה ממש.

ברור אם כך, שאי אפשר לקחת את המלל כפשוטו (שיסיים עם זה כבר) ולהפוך את זה להסכמה חופשית.

הרבה מדמים שאונס, זוהי איזה סצנה איומה. חריגה. של גרירת אישה, באיזה פרדס חשוך, סמטא אפלה, חדר מדרגות צר. היא צורחת. והוא קורע לה הבגדים ועושה את שלו. זה רחוק מאוד מלתאר המציאות העניינית והמשפטית:

למעשה, אפילו התחזות לאדם אחר, מהווה אונס. כלומר, אפילו אדם מתייצג כיהודי, והוא בכלל ערבי, והאישה שכבה איתו (כפי שאירע ממש כך הדבר) הרי, הוא אנס אותה. הכל, למרות שהיא לא התנגדה, הוא לא הפעיל כפייה או כוח. והיא אפילו נהנתה, הוא מואשם באונס. למה זה ?

מכיוון שהיא נתנה הסכמה. אבל, לא חופשית. חופשית, זה מתוך הבנה ומודעות למצב הדברים לאשורו. למי כלומר נתנה הסכמה. היא נתנה הסכמה ליהודי. לא לערבי מתחזה ליהודי. משמע- ההסכמה לא הייתה מרצון חופשי. אם הייתה יודעת האמת, לא הייתה שוכבת איתו נניח. כך התחזות נניח גם לבעל עסקים מצליח וכדומה תהווה אונס. אנשים כאלו, נכנסים לכלא על אונס. אל תטעו.

גברים צריכים להרגיע. לקרוא אותות. סימנים. בטח מפורשים. לא לעשות את שלהם וזהו. גם אם הסיטואציה מורכבת, להפעיל מחשבה ושליטה.

ככה, הרבה גברים נורמטיבים בסך הכל, מגיעים לכלא ( במקרה הזה, לבחור יש עבר פלילי אגב). לא מבינים מה הם עושים ועשו.

הערעור נדחה, על שני חלקיו. הן הכרעת הדין, הן גזר הדין. השופטים, גם במחוזי, גם בעליון ,האמינו לה לגמרי. למותר לציין, הסכמה מלאה בקרב שלשת השופטים בעליון, לגבי ההכרעה והאשם וכדומה.