מגיב בפוסט קודם (סוס אחד) העלה נושא מענין בעקבות כתבה בגלובס, ואילתרנו פוסט כאן.
הנושא במשך שנים כבר מעסיק הציבור או ציבורים רבים.
חוק העונשין, לא מתיר הגרלות, הימורים, משחקי מזל וכדומה.
כללית, החוק (העונשין, סעיף 224) מגדיר משחקים מן הסוג הזה, כ:
כלומר, הואיל ועסקינן בגורל או ניחוש נניח, ולא בהבנה או יכולת, אזי, המשחק אסור (למעט מקרים חריגים באישור, מפורטים שם).
אז האם פוקר אכן, הוא משחק אסור או מותר. השאלה תלויה כמובן, באופי המשחק. האם היכולת, או המזל. יש טיעונים לכאן ולשם, רק צריך לזכור, שטיעון אחד תדיר מתפספס:
והוא, שגם אם מזל רע, אדם יכול להרוויח בפוקר. כלומר, קלפים נחותים, יכולים לנצח קלפים יותר חזקים, כל זאת, בגלל יכולת מנטלית ( מדגיש: יכולת). "פני פוקר" מה שנקרא. כלומר, אדם יכול לשחק אותה, כבעל ביטחון עצמי, באמצעות מניפולציה, של הגדלת סכומי ההימור, למרות קלפים לא הכי חזקים, והשחקן מנגד, יירתע. כלומר, היכולת המנטלית, העמידות המנטלית, ההעזה, יכולים לגרום לרווח. זה גם שיקול שיש לקחת בחשבון.
ושלא כפי הכתבה בגלובס, השופטים בפסק הדין של אמית אמשיקשוילי, כלל לא דנו בסוגיה הזו, של האם פוקר הוא משחק מזל אם לאיו. כותב הכתבה, דימה משום מה, שהשופטים חמקו מן השאלה. אבל, הם לא חמקו כלל מן השאלה. השאלה פשוט לא הייתה רלבנטית לפסק הדין:
המערער טען שבשנת 2007 הוא לא היה תושב המדינה (על שנה זו הוצאה שומה בגין רווחיו מפוקר וכדומה) ופקידי השומה (פקידי המס) טענו שכן. על כך, הייתה שאלה של סיווג המס, ולצורך הענין, זה לא ממש היה רלבנטי.
נצטט מפסק הדין:
ותחילה רקע כללי:
והנה, נצטט את השופטת וילנר למשל:
אז ההכרעה עוד תבוא בעתיד אפשר להניח. חשוב לציין:
בית משפט נמנע מלדון ככלל, בשאלות שהן לא רלבנטיות. לא יעיל. בזבוז משאבים. בית משפט דן רק במה שחשוב ורלבנטי להכרעה בענין שלפניו ושהוא במחלוקת. פסק דין כזה, יכול לקחת עשרות עמודים. הרבה משאבים. ואכן, בפסק הדין של אמית לעי"ל, בסך הכל: 9 עמודים. בית משפט לא חומק משאלות. אין לו פשוט משאבים מיותרים "להתנשנש" על שאלות תיאורטיות. כך צריך להיות הדבר.
נ.ב: רק עדכון קטן, חשוב לציין, שרווחים לא חוקיים, גם כן חייבים במס על פי הפסיקה בישראל. כך גניבה, הימורים וכדומה.
עפר הארץ 
להשאיר תגובה