מי בעל הבית פה ?

Photo by Lara Jameson from Pexels

אז מה פשר הכותר המוזר הזה ?

אנו רגילים במדינת ישראל, לחילופי שלטון יעילים ומהירים מאוד יחסית. חופש הצבעה, חופש בחירה, ספירת קולות יחסית הוגנת ומסודרת, והשלטון מתחלף. למה טנקים או מרכבה סימן 4 שיכתרו את רשות השידור למשל, או את הקרייה בתל אביב. מגוחך!

לא כך המצב במדינות אחרות בעולם:

דברים לא נגמרים ככה בצ'יק:

זיופים, טענות לזיופים גם מבלעדיהם, פוטש על השלטון, מלחמות אזרחים, בתי משפט שתופסים צד, טנקים ברחובות, טנקים בערוצי שידור וטלויזיה ממלכתיים, אינטרנט חסום,עוצר, משטר צבאי, הוצאות להורג וכו….זה לא נגמר ככה. סאגות מטורפות, שאין להן קץ. כך באפריקה, דרום אמריקה וכדומה. עסק מדמם ובטח ובטח לא יציב.

נניח ככה כהמחשה:

יחיה ג'מה (Yahya jammeh) תפס ב- 1994 את השלטון בהפיכה צבאית בגמביה (מדינה במערב אפריקה). אבל, בבחירות ב- 2016 הוא הפסיד, וסירב לקבל את ההפסד של השלטון. הוא פשוט נשאר על כסאו. רק התערבות צבאית של צבא האיגוד נניח, האיגוד של מדינות מערב אפריקה (ECOWAS) ניתק אותו מרסן השלטון. המנצח בבחירות,אדמה ברו (Adama Barrow) הושבע בכלל לנשיאות, בשגרירות גמביה בדקר סנגל.

אז יש לנו מצב, שבגמביה כאמור, היה קצר יחסית, שתכל"ס, דה פקטו יש שליט ששולט, ודה יורה (משפטית, עיונית) שליט אחר טוען לכתר.

אז מה קורה במצב כזה:

במצב כזה, העולם או הקהיליה הבינלאומית, בבעיה:

מחד מי ששולט אפקטיבית, הוא לכאורה לא חוקי, לא לגיטימי. ומי שחוקי ולגיטימי לא שולט בפועל. דיכוטומיה בעייתית ביותר. למה זה ? מכיוון, שמדינות וארגונים בינלאומיים, ומוסדות לאומיים, יכולים להיתקל בבעיה לא ברורה במי להכיר למעשה. נניח שהמשטר הקיים, השולט דה פקטו (אבל, לא לגיטימי, לא חוקי) עותר בבית משפט של מדינה מסויימת אחרת, לקבל איזה כספים מופקדים, זהב שמופקד וכדומה. מה עושה שופט במצב כזה ? מה עושה מדינה במצב כזה ? שהרי:

המצב הבינלאומי משפטי, הוא כזה, שאין פרמטרים בינלאומיים ברורים ונוהגים תכל"ס, כיצד יש לקבוע, מי היא הממשלה הלגיטימית, ועל פי כך לנהוג. אפילו היו פרמטרים, זוהי בעיה, שהרי, תכל"ס, השליטה בידי מישהו, שהוא נחזה להיות הריבון והשליט והשולט, אבל, לא כך משפטית לכאורה. המצב יותר מסובך:

שהרי, מדינות מסויימות יכירו בשליט דה פקטו, אבל, לא דה יורה, ואחרות בדיוק הפוך.

זה מה שקורה, כאשר, אין לנו פרמטרים משפטיים נוהגים ברורים:

אין נוהג ברור של מדינות כיצד לנהוג. אין אמנה בינלאומית שמסדירה זאת. מה שיש לא פעם, זוהי פרקטיקה, שבמסגרתה, נניח מוסדות לאומיים, או בית משפט, פונים למשרד החוץ, למח' המדינה וכדומה, ומבקשים חוות דעת, או קביעה או הבהרה, מי לדעת המדינה או לדעת משרד החוץ של המדינה, הוא זה השליט החוקי והלגיטימי וכדומה. אבל, זה נכון כאמור למדינה אחת, לא למדינה אחרת.

נמחיש זאת עם ונצואלה:

נניח ונצואלה, תחת משטרו של מדורו (Maduro) נחשבת כממשלה לא לגיטימית בעיני האמריקנים, ועוד עשרות מדינות אחרות. הלגיטימי, הוא הזוכה בבחירות בעינהם, והוא: חואן גואדו ( Juan Guaidó). בשל כך, האמריקנים טוענים, שהם (ונצואלה) לא יכולים להעלות ענין על סדר היום, בארגון הסחר העולמי. ארגון הסחר העולמי, הוא ארגון בינלאומי, אבל, אין לו פרמטרים לקבוע אם כך אכן הדבר ועל סמך מה בדיוק.והרי תכל"ס, הוא השולט שם (מדורו).

או למשל, הסאגה המטורפת באנגליה, עם הבנק המרכזי, ורזרבות הזהב של ונצואלה שם:

הבנק המרכזי באנגליה, מחזיק ברזרבות זהב של ונצואלה בסך 1.95 מיליארד דולר. עכשיו, מדורו כאמור השולט. אבל, דה יורה, השולט הוא חואן גואדו מבחינת אנגליה. הבנק המרכזי של ונצואלה, מבקש לתת הוראות לגבי הזהב הזה, אבל, יש פה הרי, שני טוענים לכתר, וזו הייתה סאגה משפטית די בעייתית באנגליה לאחרונה. מבחינת בית המשפט, אפשר היה להפריד, בין שולט דה פקטו זמני, לבין שולט דה יורה עתידי נניח ככה בגדול.

יש למישהו רעיון אגב, איך נראית, או איך תיראה אמנה כזו ? איזה פרמטרים אובייקטיבים בינלאומיים אפשר לנסח, בשביל שתהיה הכרה מאורגנת בינלאומית, בממשלה כזו ולא אחרת, או טוען כזה לכתר, ולא אחר ?

או שבעצם, זה עסק אבוד בג'ונגל הבינלאומי שאנו חיים בו בהרבה מובנים.

24 תגובות על “מי בעל הבית פה ?”

  1. בלי קשר לנושא, לשמוע את דעתך.
    נראה לי שהפרופסור עושה בלגן שלם וסותר את עצמו. אם ההגנה באה עם טעונים חדשים סביר שהתביעה צריכה להגיב עליהם והתגובה בפני עצמה תהיה הסבר חדש שעל ההגנה להפריך או לקבל. איך אפשר לומר שאסור לתביעה להגיב במשהו חדש שהיא לא הזכירה קודם?

    https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001394831

    אהבתי

  2. יכולת להעלות די הרבה דוגמאות. טאיוואן והמצב המדיני הפוליטי הסבוך שלה בעולם. דוגמה אחת היא שכשהיא רוצה להתמודד באולימפיאדה הסינים שהיא תופיע כטאיפב סין ולא כמדינה עצמאית. היה לישראל את המקרה הלא נגמר של חוב כספי עצום לממשלת השח הפרסי שהיא התחמקה מלהחזיר לממש החדש המוסלמי בטענות שונות שבית המשפט הבין לאומי פסל בזו לאחר זו.
    מאחר ובתי משפט בין לאומיים, והאו"ם, לא בהכרח מיצגים את האמת אלא את האינטרסים של המדינות שיכולות להצביע ולהשפיע כנראה זה עסק אבוד בג'ונגל הבינלאומי שאנו חיים בו בהרבה מובנים.

    אהבתי

  3. ד',

    כן, אפשר להביא הרבה מאוד דוגמאות, שאגב קיימות בלינקים שהפניתי אליהם. למשל בורמה (מאיינמאר) למשל אפגניסטן עכשיו אחרי שהטאליבן תפסו השלטון. לא חסרות המחשות. כדאי לקרוא הלינקים שם ולהיווכח.

    הכותב אגב, באחד המאמרים לעי"ל שהפניתי אליהם, מציע פשוט, שהאסיפה הכללית באו"ם תחליט על כך.

    ועוד אקרא הכתבה שהפנית אליה.

    להתראות

    אהבתי

  4. ד',

    שים לב רק מה שהוא טוען אותו פרופסור, נצטט:

    התביעה מנועה מלבצע תפנית זו בטיעונה. ההגנה נדרשה להיקף משאבים אדיר, משך שנים, לעורר ספק בקשר לתזה של התביעה. אין זה הוגן לדרוש מהנאשם להתגונן, בחלוף שנים, בפני תזה חדשה הסותרת לחלוטין את קודמתה. מפנה כה חד בעמדת התביעה מנוגד לעיקרון משפטי הידוע בשם "סופיות הדיון".

    התביעה מבקשת הזדמנות שנייה להוכיח את האשמה בדרך שונה

    יש לזכור כי רק הנאשם רשאי לבקש משפט חוזר ולא המדינה. משהפך זיכוי לחלוט למדינה אין הזדמנות שנייה להוכיח את האשמה. וכאשר התביעה משנה שינוי כה קיצוני את טיעונה היא דה פאקטו מבקשת הזדמנות שנייה להוכיח את האשמה בדרך שונה. הדבר מנוגד לרוח החוק. ברור כי אם טיעון חדש לא יכול לשמש כעילה לפתיחת משפט חוזר אין הוא גם יכול לשמש במשפט חוזר מתנהל. רוח החוק מחייבת שלא להשיב בדלת האחורית את מה שנאסר בדלת הראשית.

    עד כאן הציטוט:

    הוא גורס כך, שדוקטרינת "סופיות הדיון" מחייבת את התביעה, לבלוע את הצפרדע, ולא לדוג עכשיו, דרך שונה, בשביל להאשים את זודורוב, באשר, הבסיס של המשפט החוזר היה נושא עקבות הנעליים, ועכשיו, זה הופרך (שאולי, אלו לא היו עקבות נעל בכלל, ולא של זודורוב בפרט).

    אבל, זה לא בדיוק לגמרי כפי שהוא מציג זאת:

    מכיוון שגם לסופיות הדיון, יש חריגים. חריגים ברורים ומקובלים. והחריג הינו זה, שטיעונים חדשים, ראיות חדשות, שיש בכוחן לשנות מהותית את תוצאת המשפט, אז הרי, עליהן לא תחול דוקטרינת סופיות הדיון. זה דבר מקובל וידוע בעליל במשפט הישראלי.

    על כך, הוא כותב שרק הנאשם רשאי לבקש משפט חוזר. אין זה נכון כלל וכלל. חוק בתי המשפט ברור בקשר לכך, נצטט חלקים רלבנטיים מסעיף 31 :

    31. (א) נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

    (1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

    (2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

    (3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה;

    (4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין.

    (ב) הרשות לבקש משפט חוזר נתונה לנידון וליועץ המשפטי לממשלה; מת הנידון – תהיה הרשות האמורה גם לבן-זוגו ולכל אחד מצאצאיו, הוריו, אחיו או אחיותיו.

    עד כאן הציטוט:

    אז גם ליועץ המשפטי לממשלה למשל , יש רשות לבקש משפט חוזר.

    זה לא כזה ברור כפי שהוא מציג זאת. אבל, לא נגמור כאן.

    כאן לחוק בתי המשפט:

    https://www.nevo.co.il/law_html/law01/055_002.htm#Seif33

    להתראות

    אהבתי

  5. מה עם המקרה של טראמפ? הוא חשב והאמין לזיופי בחירות וכמוהו גם תומכיו. הסתערות על בניין הקפיטול, סירוב להעביר את השלטון. טרוף שנגמר בעיקר מכיון שסגן הנשיא סרב לשתף פעולה וזה בדמוקרטיה.

    וגם בישראל, מה היה קורה אם יושב ראש הכנסת היה מסרב לקבל את דרישת היועץ המשפטי ובג"ץ ולהתפנות מתפקידו ועוד מקרים דומים?

    אני יכולה רק להניח שאם עד עכשיו לא נמצא פתרון לנושא עתיק יומין שכזה אז גם לא ימצא

    אהבתי

  6. מדינות מצטרפות לאמנות בין לאומיות לא? אז מדוע שמדינה המצטרפת לאמנה כזו תהיה במין ברית הגנה שמבוססת על דמוקרטיה? בית משפט בין לאומי? אפשר להגדיר דרך לבחור במשפטנים, ממש כמו שבוחרים שופטי כדורגל בן לאומים שיחליטו לפי קריטריונים שסוכם עליהם באמנה. אם אלו בחירות דמוקרטיות זה כמובן הדרישה הבסיסית, אם יש חשש לזיופים וכדומה. בעידן טכנלוגי מודרני גם אפשר לבקש שההצבעה תעשה על ידי גורמים חיצוניים.
    אבל האם חברות יסכימו לשלוח צבא להגן על דמוקרטיות של מדינות אחרות?

    אהבתי

  7. נירה,

    המקרה של טראמפ, באמת חרפה קשה לאמריקנים. כך הם ראו זאת בעצמם. וכך בעולם גם.

    יחד עם זה, זה לא היה מוסדי שימי לב. הצבא או חלק ממנו למשל, לא שיתף איתם פעולה. שום גורם ממוסד רשמי לא שיתף איתם פעולה. העיקר:

    בתי המשפט:

    שהרי, הרבה שופטים, שהיו מינוי של טראמפ עצמו ( שופטים פדרלים) גם כן גרסו, או סירבו לגרוס ולשפוט בהתאמה, שהיו זיופים בבחירות. השופטים עצמם שם, לא קיבלו זאת.

    טראמפ עצמו, ציית בסוף, לכל ההחלטות השיפוטיות וכדומה.

    כנ"ל לגבי ישראל. לא הלכו עד היום רחוק עד כדי כך של אי ציות בעליל, לבית המשפט.

    להתראות

    אהבתי

  8. ד',

    חשוב לדעת, שסופיות הדיון, לא חלה למשל, על פסק דין שהתקבל במירמה, הושג במירמה. ואז, יש לנו משפט חוזר אזרחי למעשה.

    תוכל לקרוא פסק דין למשל, בתיק הבא (אשאיר לינק אחר כך, או פסק דין אחר):

    תא (ב"ש) 14426-07-15 גבע צין נ' תנו לחיות לחיות (בית משפט שלום ב"ש, 02 ינואר 2016).

    אשאיר לך לינק אחר כך….

    להתראות

    אהבתי

  9. ד',

    כאן תוכל לקרוא ( רצ"ב לינק) מאמר של ניר טולדנו ( עו"ד ונוטוריון) מאמר שכותרתו:

    מהן השיקולים לביטול פסק דין שניתן במרמה או לקיום משפט חוזר אזרחי?

    כאן:

    https://www.toledano.co.il/מהן-השיקולים-לביטול-פסק-דין-שניתן-במרמ/סדר-הדין-האזרחי/

    במאמר, מצוין פסק דין בעליון בקשר לכך, כאן לפסק הדין:

    https://bit.ly/3e2F4VH

    אהבתי

  10. תלמה ולואיז,

    התגובה קצת לא מובנת אמנם עם כל הכבוד, אבל, נקודה די ברורה, הינה הנושא של שופטים אולי ובתי משפט בינלאומיים:

    הענין הוא, שבמשפט בינלאומי ויחסים בינלאומיים בכלל, הדוקטרינה אחת המרכזיות הינה זו, של ריבונות. לכל מדינה, יש ריבונות לעשות ולא לעשות כרצונה. אין לכפות על מדינה נורמות זרות לה, לא מקובלות עליה, בלתי כי אם, עניינים מסויימים לכפות (למשל,החלטות מועצת הביטחון מסויימות, ופשעים בינלאומיים חמורים מאוד).

    לכן, עד היום, אין בית משפט בינלאומי של ממש בעיקרון, שמדינה חייבת לציית לו ויהי מה, בכל נושא שהוא. קבלת סמכות של בית משפט בינלאומי כלשהוא, זה רק מרצון. לא בכפיה.

    ריבונות של מדינה, ושיויון בין מדינות בקשר לריבונות, זוהי הדוקטרינה המרכזית עד היום.

    וזוהי אבן נגף, ביצירת סדר ויציבות בינלאומית. סדר וביטחון.

    יש הגורסים אגב, ששינויי האקלים, יכפו זאת. לא תהיה ברירה, משטר עולמי,משטר צנע עולמי וכדומה.

    להתראות

    אהבתי

  11. אין שום אפשרות להתערב בעניניה של מדינה אחרת. למרות שלפעמים זה עלול להסתיים באסון הומניטרי,במלחמת אזרחים ופליטים שיברחו למדינות שכנות, בחוסר תפקוד של רשויות המדינה שיגרום לנזקים כלכלים וכדומה.
    יותר מזה, יהיו כמובן אנשי שילטון שיברחו למדינות אחרות ויוגשו נגדם צווי מעצר בינלאומיים בצדק או לא בצדק והאשמות על מעילות ואפילו עבירות מטעות כמו פשעי מין, בכוונה להשפיע על דעת הקהל.
    פשוט אין אפשרות לפתור.

    בתאוריה אולי משטר עולמי, אבל כנראה לא יקרה. אם יהיה משטר עולמי הוא יהיה משטר דיקטטורה. כל משטר דמוקרטי יאפשר לקבוצת אנשים להחליט שהם רוצים עצמאות.

    אהבתי

  12. ענק,

    כפי שכתבתי, הכלל הוא זה שאי אפשר להתערב, וכל מדינה ריבונית לעצמה.

    לכלל הזה יש אבל חריגים כפי שציינתי:

    וזה פשעים בינלאומיים חמורים, החלטות מסויימות של מועצת הביטחון וכדומה.

    נעלה על זה פוסט נפרד ומאורגן. אגב, אם קראת את הפוסט שלי הראשון "אייכמן ושודדי הים" היית קורא וטועם קצת מן הענין. שם כתוב למשל על סמכות אוניברסלית, שאיפשרה למדינת ישראל, לשפוט את אייכמן, ולהוציאו להורג. דווקא ממש לאחרונה, לראשונה בעולם, נשפט דאעשני"ק בגרמניה, על ג'נוסייד ביזיזים והורשע. בגרמניה ממש. שאין לה שום קשר, לא לנאשם או המורשע, לא לעירק לא לכלום. אבל, נכתוב על זה בפוסט אחר.

    הרעיון כפי שכתבתי, של משטר עולמי, רק עכשיו לאחרונה קיבל איזושהיא התיחסות יותר מהותית, עם הפרוספקט של קטסטרופות אקלים מטורפות לגמרי, וחוסר רצון של מדינות ופוליטיקאים, להירתם למאמץ הגלובלי הזה.

    להתראות

    אהבתי

  13. ענק,

    וכמובן שבמצבי חירום ( יודגש: חירום) דמוקרטיה ודיקטטורה, קצת יחסי. כי אז, דמוקרטיה הופכת לדיקטטורה יחסית. נניח פה ממש, תחת הקורונה, היו הרבה מאפיינים דיקטטוריים בהתנהלות ( כפי הרבה מדינות בעולם):

    סגר, שלילת חופש תנועה, איכונים של השב"כ וכדומה.

    להתראות

    אהבתי

  14. אני חושב שהכל פוליטי לגמרי וכפוץ ל"רוח הזמן" ZEITGEIST. אנ מניח שככל שקשה לחוקק חוקים באיזור ריבוני, מוגדר, מוכר בינלאומית על אחת כמה וכמה כשהחוק מתיחסת אל ישויות מופשטות לגמרי, כאשר אין הסכמה אפילו על משמעותה של מילה, ומילון היחסים הבינלאומיות מתקיים כל עוד המדינות מוכנות לקיים אותו, וזה נתון תדיר להכרעות פוליטיות. האם איראן היא "מדינה" שפןעלת על פי כללי המשפט הבינלאומי? האם ישראל לא מנצלת כל פרצה לטובתה.. וכו' וכו'

    אהבתי

  15. arikbenedek, ובכלל:

    כדאי היה להבהיר פה משהו:

    בנקודה הספציפית הזו שהעלתי, יש איזשהוא ג'ונגל בינלאומי. לא תמיד אבל, לא בכל מקרה, עסקינן בג'ונגל. שלא יובן פה משהו באופן גורף לגמרי, ומופרז לגמרי.

    יש ג'ונגל עיוני אכן, בנושא של הכרה בשליט או ממשלה זו או אחרת, מכיוון, שכפי שציינתי, אין שום פרמטרים משפטיים נוהגים לדבר כזה.

    אבל, במקום בו יש פרמטרים ברורים, זה לא לגמרי ג'ונגל. בטח לא עיונית. עיונית לפחות מכתיב:

    מודל וסטייה ברורים.

    כלומר, יודעים המודל והפרמטרים, ואז, מיד מזהים סטייה, ומגדירים אותה ככזו.

    זה הרבה מאוד. זה לא הכל. לא פותר הרבה בעיות תכל"ס, אבל, כשלעצמו, הרבה מאוד.

    וחוק ומשפט, זה לא התנצחות בלשנית. אלו פרמטרים וכללים ומתודות ברורות מאוד. זה שיש חילוקי דיעות, זה לא אומר, שזה כאוס או אנרכיה, או שיסודם בהתנצחות בלשנית בטח ובטח. ממש לא.

    להתראות

    אהבתי

  16. אל-רום,
    זו לא שאלה עובדתית אלא פוליטית ובשביל זה יש משרד החוץ שיקבע מי בעיניו השליט הלגיטימי.
    אך מה קורה אם משרד החוץ עצמו מתלבט, אולי זה יגמר בשב ואל תעשה או שנפעיל כאן דיני ספקות (יחלוקו, כל דאלים גבר)?

    אהבתי

  17. י.ד,

    ברוך בואך לעפר הארץ.

    זו שאלה עובדתי ומשפטית בו זמנית. לפעמים רק, שיקולים פוליטיים, מנחים את העסק הזה. כלומר, הפוליטיקה נכנסת לוואקום. אבל, הוואקום עצמו, צריך להיות ממולא, על ידי נוהג משפטי ברור, אלא,שכפי שציינתי, אין אותו במשפט הבינלאומי:

    אין אמנה. אין משפט בינלאומי מנהגי וכדומה. אז הפוליטיקה ממלאת את הוואקום. אבל, ברור שמעיקרה, זוהי לא שאלה פוליטית.

    משרד החוץ עצמו, יכול להתלבט. אז לפעמים "אחרי רבים להטות". נניח שהאסיפה הכללית של האו"ם כפי שמוצע, תוציא החלטה בנדון, אז, מדינה מסויימת, בהעדר העדפה ברורה, תלך אחרי ההחלטה של האסיפה הכללית של האו"ם (כלשעצמה, לא מחייבת).

    להתראות

    אהבתי

  18. רק יש לציין, שיש ועדה כאילו, מטעם האסיפה הכללית של האו"ם, שדנה בדבר, מוציאה חוות דעת וכדומה המלצות, והיא נקראת:

    Credentials Committee

    אפשר לקרוא עליה, באחד הלינקים שהשארתי לעי"ל. כאן למעשה, נשאיר שוב:

    https://www.ejiltalk.org/how-should-governments-decide-whether-or-not-to-recognise-other-governments-and-can-the-general-assembly-help/?utm_source=mailpoet&utm_medium=email&utm_campaign=ejil-talk-newsletter-post-title_2

    וכאן בויקיפדיה, להעמיק יותר ספציפית על הועדה כאמור:

    https://en.wikipedia.org/wiki/United_Nations_Credentials_Committee

    להתראות

    אהבתי

  19. מדינה לא יכולה לדבר בשתי קולות. העם דרך נציגיו הפוליטיים מכיר בשלטון אחד לגיטימי וחבורת שופטים בשלטון אחר כלגיטימי. אם העם החליט דרך נציגיו הפוליטיים השופטים צריכים ליישר קו.
    דרך אגב, בהלכה עצמה יש שאלה מתי שלטון הוא לגיטימי והתשובה היא כאשר הציבור מקבל את המטבע שלו כהילך חוקי (משנה תורה הלכות גזילה ואבידה פרק ה הלכה יח):
    "במה דברים אמורים? במלך שמטבעו יוצא באותן הארצות, שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים, אבל אם אין מטבעו יוצא הרי הוא כגזלן בעל זרוע וכמו חבורת ליסטים המזויינין שאין דיניהן דין, וכן מלך זה וכל עבדיו גזלנין לכל דבר. "

    אהבתי

  20. י.ד,

    אבל הפוסט הוא בדיוק על זה. על מצב שנוצר תדיר, שמדינה מדברת בשני קולות. אני תוהה, קראת הפוסט ?

    שוב נסביר:

    יש בחירות. כל אחד טוען, שהוא זה המנצח בבחירות. ונוצר מצב של ממשלה דה פקטו, וממשלה דה יורה. הדה פקטו, אוחזת תכל"ס ברסן השלטון, לה הכוח האפקטיבי. והדה יורה, טוען לכתר, אבל, לא אוחז ברסן השלטון. כך למשל בהמחשה לעי"ל עם גמביה, בעוד ג'מה אוחז ברסן השלטון וטוען להונאה בבחירות, המנצח דה יורה, ברח לסנגל, והושבע כנשיא, בבירת סנגל, דקר.

    אז המדינה מדברת בשני קולות:

    שהרי, באם עותרים במדינה אחרת, לבנק המרכזי כפי שהומחש, ונותנים הוראות בקשר לנכסים מופקדים של המדינה נניח:

    אזי, השליט דה פקטו, ייתן הוראה לעשות משהו, והשליט דה יורה, יגיד שאי אפשר ואסור, מכיוון שהוא זה שזכה בבחירות.

    ואז, עותרים לבית משפט. ובית משפט צריך להחליט.

    בפועל, חלק מן העם, הצביע לשליט דה יורה, וחלק אחר לשליט דה פקטו, ושניהם גורסים בו זמנית, שהם אלו שניצחו בבחירות.

    אז אלו שני קולות.

    ומה בית משפט או שופטים פה לא הבנו בדיוק (אלא אם כן, עותרים אליהם).

    וכמה פעמים הסברתי לך, שהעם בוחר נציגיו. אבל, פה למשל, זה בית המחוקקים. את המחוקקים עצמם העם בוחר כנציגיו. ומה תפקידם ? לחוקק. כלומר:

    שהעם מצביע, מה יהא החוק. ורצונו של העם, כפי בכל משטר דמוקרטי, זה שהחוק ישלוט. משמע: שלטון החוק.

    והשופט, הוא המומחה האולטימטיבי לחוק. הוא הערובה החזקה ביותר לקיומו של שלטון חוק. שופט עצמאי. בית משפט עצמאי. מוודא שהחוק הוא השולט, ולא השליט הוא החוק. והוא הערובה, כי אין עליו מורא, אין עליו מרות, בלתי כי אם, מרותו של החוק. נצטט את סעיף 2, לחוק יסוד השפיטה:

    אי תלות

    2. בעניני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין.

    עד כאן הציטוט:

    כלומר, השופט, אין עליו בלתי כי אם החוק. הוא הערובה, שמאזנת, ומרסנת את הרשות המבצעת, לבל תנהג על פי קפריזה, שלא כפי רצון העם. רצון העם הרי משתקף בחקיקה עצמה. כי רק החוק מעניק סמכות לפעול. באין חוק, אין סמכות לפעולה לרשות המבצעת.

    שהרי שוב, משטר דמוקרטי, משמעותו:

    שלטון החוק. שלטון העם. לא שלטון קפריזאי של אדם, ודיקטטור ככזה.

    כמה פעמים מסבירים לך זאת י.ד הא ?

    להתראות

    אהבתי

  21. ומטבע לא רלבנטי י.ד עם כל הכבוד. שני הטוענים לכתר, לא חלוקים על המטבע. זוהי לא הסוגיה. הם שניהם לרוב, יסכימו על המטבע הקיים והנוהג שהוא הילך חוקי. אבל, חולקים, מי בכלל השליט. מי הממשלה כאמור.

    הונצואלים ניסו להנפיק אמנם איזה קריפטו מטבע ריבוני וכדומה. אבל, זה בעיקר בגלל סנקציות אמריקניות ואחרות עליהם.

    כאן אפשר לקרוא על הקריפטו הונצואלי באינווסטופדיה:

    https://www.investopedia.com/terms/p/petro-cryptocurrency.asp

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: