הר הבית, פלאיירים, פרייארים, אום אל פחם, הפליה, לך תצא מזה!

ויקיפדיה/ הר הבית

פסק דין מאוד מעניין לפנינו.

בית משפט לתביעות קטנות בנצרת.

מה קרה שם ? לרוב ערבים תובעים יהודים על הפליה. פה התהפכו היוצרות, ויהודי תובע ערבי על הפליה.

לא יאומן, אבל, התובע פעיל בתנועה לגאולת הר הבית, פונה לבית דפוס באום אל פחם (במייל) ומבקש פשוט הצעת מחיר להדפסה של פלאיירים (עלונים בוא נגיד). עד כאן, אולי, אין רבותא גדולה. ודוק:

היהודי ( פעיל כאמור, בתנועת "חוזרים להר") לא צירף דוגמא של הפלאייר אותו הוא מבקש, אבל, במייל היה מוטבע לוגו של תנועת "חוזרים להר" והתובע חתם בסיום באופן הבא:

"יאיר, תנועת "חוזרים להר", תנועה לגאולת הר הבית".

בעל הדפוס או בדומה, ערבי כמובן, השיב לו כהאי לישנא (בזו הלשון) נצטט:

"איזה הר ואיזה אבטיח- זה מסגד אלאקסא שלנו של המוסלמים- לך לעזאזל".

כמובן שהתובע, הפעיל היהודי, לא נשאר חייב, ותבע בבית משפט לתביעות קטנות בנצרת, בסכום המקסימלי האפשרי שם: 33,800 שח'.

עכשיו, ברור שכאן על פניו, מדובר בהפליה. פורמלית כך אין ספק. כך גם השופט הכריע בקייס (רשם למעשה, לא בדיוק שופט). עסקינן בהפליה. והוא גם פסק פיצויים. לא בגובה המבוקש, אבל, פסק פיצויים ( 3000 שח' סך הכל, ועוד 500 שח' הוצאות משפט וכדומה).

מה שמענין בקייס, זה שזה מזכיר את הסגות המטורפות בארה"ב, עם ה- מסטר קייק (Masterpiece Cakeshop v. Colorado Civil Rights Commission ). אלו תביעות הפלייה, מסוג מאוד מסויים:

השירות עצמו, לא נייטרלי. כלומר, נניח שיש לך בריכה. עסק. שחייה בבריכה, היא שירות נייטרלי. גם אם אתה מתעב נניח קבוצה אתנית, מגזר מסויים וכדומה, לא נדרש ממך ממש, להשיל זהות עצמית, ולפעול אקטיבית כנגד הזהות העצמית שלך. נניח כפי בארה"ב, שאדם דתי נוצרי, קונדיטור, צריך, לכתוב ברכת נישואים על עוגה, בנישואין הומוסקסואליים. והרי, הוא צריך לכתוב הדבר. כאילו לאשר או לתת לגיטימציה לדבר, בניגוד מוחלט לאמונתו. זה מעין ביטוי כפוי, שכתבנו עליו לא אחת.

פה הסברנו, אין חופש ביטוי מביטוי. כלומר, בית המשפט העליון, לא התמודד חזיתית עם התופעה וההשלכות שלה. זה בדיוק הקייס לפנינו:

הערבי, צריך, באופן יותר אקטיבי, לשרת או אפילו להדפיס, לערוך, לכתוב, על ערך או נושא או ענין, שהם בעליל, סותרים את אמונתו והשקפתו. נניח באנלוגיה:

ייכנס זוג הומסקסואלים, לקונדיטוריה בבני ברק (חרדית למהדרין) ויבקש שייאפו לו עוגה, עם ברכה עליה:

נניח: עושר ואושר לחתונה של דני ומשה וכדומה.

הסירוב פורמלית, עולה לכדי הפליה ניתן לטעון, יחד עם זה, זה ביטוי כפוי הרי על אותו בעל קונדיטוריה חרדית וכדומה.

אבל, השופט /רשם, לא התמודד עם כך כמובן, אלא, הלך על פי החוק והפסיקה היותר מוכרים.

טוב, כפי בהרבה משפטים, היו פה הרבה התפתלויות:

הערבי טען שהוא בכלל לא הבעלים של הבית דפוס, ואי אפשר לתבוע אותו. השופט לא קיבל זאת. הוא ענה למייל, הפרטים של המייל שהוא החזיר, של הסלולרי, הינם שלו וכדומה, וזה מספיק מבחינת השופט/ רשם.

התובע מצידו, מכל בתי הדפוס שבעולם, הלך על אום אל פחם תהה השופט ? חסרים בתי דפוס בירושלים ? הוא לא עשה מאמץ של ממש להימנע מאום אל פחם תחילה. ועוד, הוא הגיש תביעה, בלי מכתב מקדים לנתבע, לתבוע ממנו ישירות פיצויים, הכל בלי הליך בית משפט. ועוד, השופט/ רשם, הזכיר שאפשר שאדם שבוחן וחוקר הפליות, וכך חושף אותן, יקבל פיצוי. אבל, בתום לב. פה לא היה ממש בתום לב לגבי השופט/ רשם.

על זאת, שולם לו רק 3000 שח'. הייתה הפליה. אבל, כמה קיזוזים התבצעו בגין חוסר תום לב משהו.

14 תגובות על 'הר הבית, פלאיירים, פרייארים, אום אל פחם, הפליה, לך תצא מזה!'

  1. קראתי, ובאמת הכותרת "לך תצא מזה" ראוייה.

    איך אדם מהישוב יכול להבין אם מה שהוא עושה חוקי או לא? אם אני הולך לבקש מערבי באזור ערבי להדפיס עבורי משהו שבניגוד לכללי החברה שלו אפשר לומר שלא נהגתי בתום לב, זו התגרות. אם אני מאפיית עוגות ואני משאיר על הקירות סימנים דתיים שמעידים על האמונה שלי, או אם חנות העוגות בבני ברק זו התגרות לבקש ממני עוגה עם כתוב מנוגד לדת. אבל למי יש כסף לתהליכים משפטיים ארוכים? ואז קיימת הבעיה של מה גובר על מה חופש הדת או שוויון זכויות על רק מגדרי.
    בדוגמה הטובה של הבריכה שנתת, מצד שני המציל יכול היה לומר שהוא דתי ולא יכול לתת ללהט"ב להתרחץ בבריכה כי הוא לא יוכל להציל אותו או לתת לו הנשמה מלאכותית אם הוא יטבע בשל דתו.

    https://en.wikipedia.org/wiki/Masterpiece_Cakeshop_v._Colorado_Civil_Rights_Commission

    אהבתי

  2. היי סוס אחד,

    כאשר מדובר בעניינים של רמיסת כבוד, אידיאולוגיה וכדומה, אנשים מתאבדים הרבה פעמים, ועד הסוף. שמים את כל הרכוש שלהם לפעמים אצל עורך דין והליך משפטי בשביל לתבוע את עלבונם. יש סכסוכי שכנים, על איזה צינור מים, לא תאמין, מקטנות עד לעליון יתכסחו בטירוף.

    אבל, ברור שלא לכל אחד יש כסף לדברים כאלו.

    זוהי באמת דילמה לא פשוטה, מה גובר על מה בהרבה מצבים כאלו.

    בהמחשה או דוגמא של הבריכה, שמתי דגש על שירות כמובן. כלומר, להתרחץ בבריכה כללית, לונה פארק וכדומה, אז השירות עצמו כללית, הוא נייטרלי. מי שנותן השירות, לא בדיוק עושה מעשה בניגוד לאמונה פנימית וקוהרנטית ועמוקה ומוכרת.

    אז מציל דתי, מקרה ייחודי באמת ייתכן, מלכתחילה לא היה צריך לעבוד שם יטען הטוען.

    בכל מקרה, הקונפליקטים האלו, קצת צוברים תאוצה.

    לבסוף, השארת אותו לינק לויקיפדיה, שהשארתי בפוסט עצמו עושה רושם ?

    לא מובן.

    להתראות

    אהבתי

  3. או שיותר נכון להגדיר זאת יהא כך:

    שעסקינן במצב פרטני בתוך מצב כללי.

    כלומר, בתוך שירות כללי נייטרלי, יכול בעל עסק או עובד בעסק, להיקלע לתוך סיטואציה קונפליקטית, של שירות לא נייטרלי, ואקטיבית סותר עמוקות את עיקרי אמונתו.

    שהרי גם בית מאפה של עוגות, לכאורה כללית ככה נייטרלי. עד אשר נקלעים למצב מסויים בעייתי.

    אהבתי

  4. טעות שלי, לא ראיתי שהייתה הפניה לנושא. החמצתי את הקו מתחת לנושא וחיפשתי לפי השם.

    קראתי לאחרונה, זכור לי במעורפל, על מקרה של גבר בבגדי אשה שנכנס לסופרפארם בחיפה ודרש שידברו אליו בלשון נקבה והמוכרת סירבה. בית המשפט פסק לו פצויים בסדר גודל של כמה עשרות אלפים אל שהוא בויש בפומבי.

    נראה שבית המשפט במקום לקבוע את הכללים החברתים נותן לכללים החברתיים, לנורמה, לקבוע את פסקי הדין.
    האם בית המשפט לא צריך להיות סכר מפני היסטריה המונית?

    אהבתי

  5. סוס אחד,

    טועים, קורה.

    אכן, היה את המקרה של איזבלה הטרנסג'נדרית באמת. היא ביקשה שיפנו אליה שוב ושוב בלשון נקבה. המוכרת, סירבה שוב ושוב.

    אבל, שם זה היה מאורגן. כלומר, על פי הפסיקה והחוק, נושא של הפליה מגדרית מינית (מדגיש: מינית) הוא מוסדר ומאורגן יותר. השופטת התבססה על פסיקה וחוק פרטניים ומוגדרים.

    פה זה נופל יותר בין הכיסאות. נכון שיש החרגה פה בישראל בנושא הפליה, נניח עזרת נשים בבית כנסת. גם כן הפליה. אבל, הפליה מוגדרת ולגיטימית מבחינת המחוקק.

    הבעיה היא במקרים שנופלים בין הכסאות, ו:

    כפי שציינתי, התמודדות חזיתית מאורגנת, עם נושא של כפיית ביטוי. כפי בפוסט קודם שלי אליו הפניתי:

    שערבי למשל (נניח השופט בעליון דאז, סלים ג'ובראן) צריך נניח לשיר את ההמנון (התקווה). או אפילו שירות בצבא של חרדים או ערבים וכדומה.

    הבעיה עם בתי משפט, זה שבתי משפט לא קובעים שום דבר, עד אשר עותרים אליהם. שופט אסור לו להיות אקטיבי. לא יכול להיות אקטיבי. שופט מתמודד בעיקרון, רק עם תביעות שמגישים לו. אז, עד שאין תביעה, ובעיה עקרונית להתמודד איתה, שופט ובית משפט לא רלבנטיים.

    לכן, פרקליטים ועורכי דין, הם מה שאני קורא:

    "מחוקקים מוכמנים". כלומר, בעצם התביעה והאסטרטגיה שלה, הם קובעים או תורמים לקביעה של נורמה משפטית עקרונית.

    בתי משפט, בפירוש, הם הסכר מפני היסטריה. הם קובעים בצורה אחידה וקוהרנטית ומוסרית וחוקית, נורמות התנהגות.

    רק הערה כללית:

    אותו תובע לעי"ל פעיל הר הבית, תירץ את אום אל פחם, בכך שהוא דימה ששם יותר זול פשוט. אבל, לא חיפש מספיק בית דפוס יהודי בירושלים, לפני שהרחיק לאום אל פחם מבחינת השופט.

    אשאיר בהמשך לינק לאיזבלה לכל המעונין (פסק דין סופרפארם).

    משום מה, הפסק דין הזה, עורר גלים. יש כאלו בערימות אגב בישראל.

    להתראות

    אהבתי

  6. כאן לאיזבל (ולא איזבלה) וזה לא היה בסופרפארם, אלא בניו פארם ( בשופרסל). פסק הדין:

    https://drive.google.com/file/d/18W7iOOLjRG0vDaglXV_c5WyvLvY9KUZc/view?usp=sharing

    אהבתי

  7. רק כדאי היה לחדד הדברים:

    התביעה התנהלה כאמור, בבית משפט לתביעות קטנות.

    בתביעות קטנות, אדם מייצג עצמו בעיקרון, לא מיוצג על ידי עורך דין.

    אז הנתבע (בעל בית הדפוס) לא טען לביטוי כפוי. אלא, טען משהו אחר:

    אחד, שהוא לא הבעלים של בית הדפוס, רק עובד שם משהו.

    שתיים, שחוק איסור הפליה, החוק עצמו, לא חל על בית העסק שלו.

    השופט דחה זאת כמובן.

    אבל, ייתכן מצב, שבמקרה אחר, הוא היה מיוצג על ידי עורך דין, ועורך הדין, היה מפעיל נניח מחשבה יותר מעמיקה, פורצת דרך, והיה טוען לביטוי כפוי. אז, הייתה עולה שאלה משפטית יותר עקרונית, והיה מגיע איתה יותר גבוה, ועד לעליון אפילו, על מנת שתתמצב, הלכה עקרונית חדשה, או חדשנית יותר.

    במובן הזה, עורכי דין, הם מחוקקים מוכמנים. עורך דין, היה חושב על אסטרטגיה עקרונית אחרת, ודואג למיצוב הלכה חדשנית יותר.

    נ.ב: רק להעיר פה, לא מובן היה מה השירות בדיוק שביקש התובע. כלומר, מה היה תוכן ההדפסה בעלונים עצמם המבוקשים על ידו. אנו מניחים שסביר להניח, משהו עם הר הבית. אבל, הלוגו על המייל (סיסמאות בקשר לגאולת הר הבית) כך או כך, היה תכל"ס לב הענין הרי שהתעורר.

    להתראות

    אהבתי

  8. רק שני הבהרות:

    כאשר אני כותב, לכתוב ברכה על העוגה ( קונדיטוריות לעי"ל וחתונה הומוסקסואלית) אני מתכוון כמובן, לכתוב, לעצב, באופן אכיל. כחלק מן העוגה. כלומר, לכתוב בקצפת או שוקולד או משהו עיצוב קונדיטורי, בצורת ברכה. טבוע בעוגה בקיצור. אכיל.

    ועוד, המחשה יותר קלאסית פשוט, לשירות נייטרלי, תהא חנות לחמרי בנין פשוט. לא משנה מי הלקוח, לא משנה הבעלים בעיקרון. אלא, שמכירה של חמרי בנין כמוצרים , אין בה בעיקרון איזה אקט בעליל שסותר או מנוגד לאוטונומיה האידיאולוגית של המוכר או נותן השירות. יהא הקונה, ערבי, חרדי, כושי, אתיופי, הומוסקסואל, אין זה משנה. השירות והמכירה והמוצר, נייטרלים בעיקרון.

    אהבתי

  9. ביטוי כפוי, בעל בית הדפוס מדפיס דברים שהתבקש להדפיס בניגוד לאמונתו. האם זה שונה מכתיבה על עוגה? האם הדת חייבת להיות מעורבת פה בשיקולים? הרי זה בניגוד לדעתו הפוליטית. והוא אפילו לא ראה את מה שעליו להדפיס.
    ובנוסף, יש פה משום פגיעה בפרנסתו כיון שאם יראו אותו השכנים הם עלולים לסמן ולהחרים אותו כמשתף פעולה.
    אלא שהסירוב שלו נעשה בצורה של אפליה ללא הסבר משכנע.

    אהבתי

  10. ד',

    זה לא שונה מכתיבה על עוגה כמובן. והדת בהחלט משחקת פה תפקיד או ענין. ערך יסוד במדינת ישראל, חופש הפולחן. ואכן, יש הרבה הפליה לגיטימית כנגד נשים בבתי כנסת למשל כפי שציינתי:

    נשים וגברים, לא יכולים להתפלל בצוותא באותו האולם או החדר. אז זוהי הפליה לגיטימית, חוקית, מטעמי דת.

    במקרה אותו בעל בית דפוס, זעק לגבי אל אקצא, אז ענין דתי לגבי דידו אפשר להניח.

    ציינתי אכן, שהוא לא הבין מה הוא צריך להדפיס, אבל, הלוגו הספיק לו, בשביל להוציא אותו מדעתו כאמור, ולסרב, ולהפלות את אותו היהודי. גם אפשר להניח, שזה מה שהיהודי התכוון שידפיס, או בטח ובטח, שזה מה שהערבי הבין שיצטרך להדפיס, ובגין כך סירב כמובן לעבודה המוצעת.

    אם השכנים יראו אותו, זה לא בדיוק טיעון משפטי אגב בקשר להפליה נניח. זה לא צידוק להפליה. פורמלית משפטית מתכוון. זה אולי רק יהיה נסיבה מקלה, אלא אם כן, היה מוכיח, שהוא היה בסכנה ברורה, ודאית, ומיידית וצפויה בעליל.

    ההסבר שלו לא שכנע, כי הוא לא היה מיוצג. כך זה בתביעות קטנות כפי שציינתי לעי"ל.

    להתראות

    אהבתי

  11. https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001396680

    מדוע כל כך חשיבות הילד משחקת תפקיד וערכה כה רב? מה עם חשיבות חיי המבוגרים?

    אהבתי

  12. אנונימי,

    ברוך בואך לעפר הארץ.

    טובת הילד, זוהי דוקטרינה חשובה מאוד במשפט הישראלי, והמערבי בכלל.

    פעם הילד היה נחשב, כיצור לא ממש אוטונומי, ורצונו החופשי או האמיתי, לא ממש נחשב, אלא, הרצון שלו, השתקף דרך ההורים שלו, שהם האפוטרופוסים הטבעיים שלו.

    היום זה כבר לא כך. וטוב שכך. בית משפט מחוייב, בכל סיטואציה, לבדוק קודם כל את טובת הילד.

    זה בגלל, שמחד הוא יצור אוטונומי, עם רצונות, העדפות, בחירות משלו. ומאידך:

    הוא חסר ישע, או חלש, לנוכח תלותו בהורים. ולנוכח כך שהוא לא עצמאי לגמרי, בניהול עניינים שלו וכדומה( כשרות משפטית מה שנקרא). בקיצור, קטין.

    אז השילוב הזה, של אוטונומיה ורצון חופשי מחד, עם חוסר ישע מאידך, מחייב את בית המשפט, את הרשויות הציבוריות, להפעיל זהירות מוגברת, ולברר טוב טוב מה הרצון שלו, ומה יזיק לו אם לאיו.

    יש המון קייסים, שמסתבר בהם, שהילד הופך להיות כלי משחק בין ההורים. כלומר, הם ממנפים את הילד, לסגור חשבונות בינם לבין עצמם, בייחוד בתהליכי גירושין.

    בית משפט, עובדים סוציאליים וכדומה, לא יכולים לתת יד לדברים כאלו.

    פעם אגב, אפשר היה שההורים יכו הילדים שלהם. היום, זוהי כבר עבירה פלילית.

    ילד ילד, אבל, יש לו רגשות, אישיות, העדפות, בחירות וכדומה. צריך לחשוב על ההתפתחות התקינה שלו גם כמובן.

    להתראות

    אהבתי

  13. אנונימי,

    תוכל לקרוא כאן רצ"ב לינק, פוסט שלי, על מקרה של חילוקי דיעות בין בני זוג (חיים בנפרד) לגבי חיסון קורונה לילדים, ושיקולי טובת הילד של השופט ואחרים וכדומה (למעשה פסק דין):

    https://myboudica.com/2021/12/05/קורונה-ויחלוקו/

    אהבתי

  14. רק לקרוא, איך זה נגמר (עד כה):

    "החזירו באותו מטבע: מסרו בדליים פיצוי של אלפי שקלים באגורות"

    "אחרי שבעל בית דפוס באום אל-פחם חויב לשלם 3,500 שקל לפעיל בהר הבית בגין אי מתן שירות, הגיע הפיצוי עם עשרות אלפי מטבעות של 10 אגורות לירושלים. בפסק הדין צוין: "התובע, בפנייתו לבתי דפוס ערביים, ניסה לייצר עילה משפטית"

    https://www.ynet.co.il/news/article/syodyu5ry

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: