ד' (קורא ומגיב בבלוג פה) הפנה תשומת ליבנו, למאמר מענין וחשוב באתר "מידה". המאמר נכתב על ידי ג'ון בולטון (בין היתר, היועץ לביטחון לאומי לשעבר, של הנשיא טראמפ). המאמר חשוב ומענין, בגלל הנושא. בגלל שהוא מתאר נאמנה הלך רוח מצוי בקרב רבים מאזרחי העולם. זה לא עושה אותו מאמר היורד לשורשם של דברים ומביע מיכניזמים נכונים.

אנו לא נוכל להתיחס לנושא פה באופן פרטני ומקיף ביותר, לא נגמור. אבל, בכל זאת, דברים על פניהם, בלתי מתקבלים על הדעת:

ג'ון בולטון טוען במאמר, שהעולם הזה הוא ג'ונגל, לא יותר מזה. אין חוקים, אין סדר, רק דיבורים על סדר בינלאומי, בפועל, קורים דברים אחרים. לגבי דידו, רק שמירה על אינטרסים, והפעלת כוח, הם המוצא היחיד בג'ונגל הבינלאומי. נצטט למשל:

" מכיוון שההיסטוריה הוכיחה לנו כי הדרך היעילה האמיתית והיחידה לשמור על חוקים היא באמצעות כוח או איום בכוח"

ועוד:

" אז "סדר בינלאומי" כשלעצמו כבר לא מספיק, אך האם המשיכה לרעיון תשתנה כאשר מצמידים לו התוספת של "מבוסס חוקים"? בוודאי שלא, משום שאותם "חוקים" יכולים גם הם להיות מעוררי התנגדות, חלקם אף מעוררי התנגדות פרועה. למעשה, "מבוסס חוקים" הוא רק מרכיב אחד של ה"סדר" עצמו, מה שהופך את הגדרות המונחים עצמם לבעייתיות. גם כללים כמו זה שהציעה שרת החוץ הקנדית פרילנד ולפיהם "עוצמה אינה תמיד הדבר הנכון" אינם פותרים את הבעיה; עוצמה לרוב נכנסת לשימוש דווקא משום שמדינות אינן מצליחות להחליט בצורה שלווה מהו הדבר הנכון. גם עמדתה כי החוקים צריכים להיות "נאכפים ונשמרים מבחינה בינלאומית" אינה מסייעת במיוחד….."

טוב, צריך להודות, זוהי דעתם של הרבה מאוד מנהיגים, אזרחים וכדומה. האם זה מתאר נאמנה המציאות ? לא ממש! כי בכל המאמר הזה למעשה, הוא טרח להקדיש מעט מאוד, לענין כה מרכזי וקריטי בסדר הבינלאומי:

מועצת הביטחון. נצטט מה הוא כן כתב:

"התוקפנות מצד סין ורוסיה לא תיפתר בדיוני מועצת הביטחון של האו"ם, שם שתי המדינות מחזיקות בזכות וטו שמשמעותה חוסר פעולה"

למעשה, אחת הסיבות המרכזיות לסדר בינלאומי, ובו זמנית, חוסר סדר בינלאומי, זה מועצת הביטחון. הוא רואה הדברים רק מפרספקטיבה של הפעלת כוח, איומים, עוצמה, אינטרסים וכדומה.

זה לא כזה פשוט:

אז למה, בו זמנית, סדר בינלאומי, ובו זמנית, אי סדר בינלאומי בקשר למועצת הביטחון:

במאמר חשוב מאוד, מענין מאוד, המלומד מוחמד חלל (Mohamed Helal) בבלוג: אופיניוגו'ריס, מסביר את ההיסטוריה והתכלית של מוסד הוטו במועצת הביטחון. פרופסור ג'ניפר טרהן( Jennifer Trahan) גרסה במאמר מסויים אחר, כי הוטו של רוסיה על מועצת הביטחון, להקמת ועדת חקירה, בקשר להפעלה של נשק כימי על ידי סוריה, במלחמת האזרחים שם, אינה חוקית, ומהווה למעשה, מעין סיוע לפשע או פשע כשלעצמו. הוא עונה לה במאמר, שזה חוקי לחלוטין. זוהי התכלית של מוסד הוטו במועצת הביטחון:

סדר עולמי, המושתת על השליטה של המעצמות הגדולות. לקח או פועל יוצא, של מוראות מלחמת העולם השניה. התנאי של המעצמות הגדולות, להצטרף לאו"ם, הוא למעשה זכות הוטו. ההצטרפות שלהן, יש לה רציונל:

הידברות בינהן. מניעת מתיחות כך בינהן. סדר עולמי בשליטת מעצמות. נצטט מן המאמר החשוב הזה:

This, of course, is a tragic and inhumane outcome. I agree with Professor Trahan that it is “cold comfort to the victims.” But the harsh reality is that, viewed from an historical perspective, the Security Council’s inaction on Syria is utterly unremarkable. The Security Council is behaving according to the terms of the deal that was made in 1945. Pursuant to this deal, the Great Powers agreed to join the UN in return for an assurance that their vital interests would be protected. The price, of course, is that since the creation of the UN millions of human beings have been victimized, murderous dictators and warmongers, such as Bashar Al-Assad, have escaped accountability, and numerous countries and entire societies have suffered egregious violations of international law in places such as Hungary (1956), Egypt (1956), Czechoslovakia (1968), Afghanistan (1978-1989), Iran (1980-1988), Iraq (2003), Palestine (since 1948), etc.
That is why I believe that in dealing with the Syrian civil war, the Security Council operated exactly as it was intended to function. It prioritized the strategic interests of a Great Power – Russia – over the human costs of war. This is because the Security Council is not a global law enforcer. It is not an international 911 dispatcher. Nor is it a collective security mechanism that guarantees its members protection against aggression. The Security Council cannot, as Professor Trahan suggests, “reign in its own permanent members.” If anything, the Council is beholden to the wills and whims of its Permanent Members. This is because the Council is a Great Power Concert designed to facilitate Great Power relations and preserve Great Power peace. That is the Faustian pact at the heart of the UN Charter; a pact that has not been revised since 1945. (For more on this, see my Article titled: Am I My Brother’s Keeper? The Reality, Tragedy, and Future of Collective Security)

עם כל הטרגדיות האנושיות שזה מייצר הרי, לזה נועדה מועצת הביטחון ומוסד הוטו. זה חוקי לגמרי. כך התכונן הדבר מאז 1945. המעצמות הסכימו להצטרף לאו"ם, ובתמורה, קיבלו ערובה לכך, שהאינטרסים שלהם ישארו מוגנים, ובשליטתם. המחיר ההומני כבד מאוד כמתואר בציטוט. לכן, הוטו על חקירה בסוריה בקשר לנשק כימי, היה חוקי לחלוטין. הכל, כפי שעוצב האו"ם, מועצת הביטחון, ומוסד הוטו.

מה אנו מסיקים מכך ? שהג'ונגל הבינלאומי, יסודו בין היתר, במצב חוקי לגמרי: שליטה של המעצמות. מוסד הוטו. אחרת, העולם והסדר הבינלאומי, היו נראים לגמרי אחרת אולי. אבל, יש לזה גם יתרון כמובן. זאת הואיל, וכאשר יש הסכמה בין המעצמות, זה הופך להיות מכבש עצום. נזכיר את הפלישה של סדאם חוסיין לכווית. היום כבר לא יקרה כדבר הזה. שמדינה תכבוש ותבלע מדינה אחרת (להבדיל מסתם סכסוך טריטוריאלי). קואליציה של מעל 30 מדינות התאגדו, בגיבוי מועצת הביטחון, על מנת למגר את הכיבוש של כווית. אפילו מדינות ערביות הצטרפו ולחמו.

האם החסרונות עולים על היתרונות ? זה לדעתו האישית של כל אחד כמובן. הרוב יגרסו שהחסרונות, בטח ובטח עולים על היתרונות.

אבל, זוהי אחת מסיבות העומק, לג'ונגל הבינלאומי.

והנה, אנו רואים, כיצד חוסר ההבנה המעמיק והמיכנזימי, יוצר סברות כרס חסרות שחר. בולטון גורס במאמר, כך לגבי בית המשפט הבינלאומי הפלילי בהאג, נצטט:

"בשנת 1999, כאשר תהילת האיחוד האירופי הייתה בשיאה והברקזיט טרם נראה באופק, נוסד בהאג בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), עוד מוסד הרואה בעצמו כבעל סמכות אפילו על מדינות שאינן חברות באיחוד, וכפוסק העליון בענייני פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. בתי דין בינלאומיים אחרים, כמו בית הדין לענייני חוקי הים, נראו נחושים להשתמש בהשפעתם כדי לקדם את רעיון הממשל הגלובלי. שלל החלטות מצד גופים אלה ביקשו להגביל את כוחן של אומות בהחלטה על שימוש בכוח, לרוב באצטלה של "זכויות אדם", כולל טענה לפיה כל שימוש בכוח ללא אישור מפורש ממועצת הביטחון של האו"ם הוא צעד שאינו לגיטימי."

בית הדין בהאג, לא רואה עצמו כבעל סמכות אפילו על מדינות שאינן חברות באיחוד. בית הדין, ובטעות מסויימת, רואה עצמו כבול לאמנת רומא, על פיה הוא נתכונן ונוסד. ולא פעם, הוא דחה חקירות, בגלל שלא הייתה לו סמכות לגבי מדינות לא חברות לאמנה (למשל, סין ואוייגורים). אבל, יש לו סמכות, ואוניברסלית. שהרי, יש את מוסד ההפניה דרך מועצת הביטחון. כלומר, מועצת הביטחון, כפי עם סודאן ולוב, יכולה להפנות קייס לבית הדין הבינלאומי הפלילי, גם באם המדינה עצמה לא חברה באמנת רומא (כפי לוב וסודאן).ודוק, אמור מועצת הביטחון, אמור וטו. והוטו מונע זאת לא פעם. וטו צפוי או בפועל. אבל, מה אומרת עצם האפשרות של ההפניה של מועצת הביטחון, גם לגבי מדינה לא חברה לאמנת רומא:

שיש לבית המשפט, סמכות אוניברסלית. מכוח מה? מכוח אמנת רומא, אבל, גם מכוח אמנת האו"ם למעשה. האו"ם עצמו.זוהי המשמעות של חברות של מדינה, במוסדות האו"ם.

לא נגענו עוד בהרבה נקודות. בפוסטים אחרים ניגע בהן. אז רצוי לקרוא. אבל, עם קורט מלח ? לא ! להזליף צ'ילי חריף אש לעיניים עם כל הכבוד.

רק יוער בדיעבד:

יתהה התוהה, גם לפני מועצת הביטחון והאו"ם, היה ג'ונגל בינלאומי. בטח ובטח שהיה. אבל, נקודות מפנה מסויימות אירעו במהלך ההיסטוריה הקרובה, ששיבשו תהליכים. נעלה על זה בהמשך, פוסטים מאורגנים.