ג'ונגל בינלאומי, מאורגן!

Photo by Monstera from Pexels

ד' (קורא ומגיב בבלוג פה) הפנה תשומת ליבנו, למאמר מענין וחשוב באתר "מידה". המאמר נכתב על ידי ג'ון בולטון (בין היתר, היועץ לביטחון לאומי לשעבר, של הנשיא טראמפ). המאמר חשוב ומענין, בגלל הנושא. בגלל שהוא מתאר נאמנה הלך רוח מצוי בקרב רבים מאזרחי העולם. זה לא עושה אותו מאמר היורד לשורשם של דברים ומביע מיכניזמים נכונים.

אנו לא נוכל להתיחס לנושא פה באופן פרטני ומקיף ביותר, לא נגמור. אבל, בכל זאת, דברים על פניהם, בלתי מתקבלים על הדעת:

ג'ון בולטון טוען במאמר, שהעולם הזה הוא ג'ונגל, לא יותר מזה. אין חוקים, אין סדר, רק דיבורים על סדר בינלאומי, בפועל, קורים דברים אחרים. לגבי דידו, רק שמירה על אינטרסים, והפעלת כוח, הם המוצא היחיד בג'ונגל הבינלאומי. נצטט למשל:

" מכיוון שההיסטוריה הוכיחה לנו כי הדרך היעילה האמיתית והיחידה לשמור על חוקים היא באמצעות כוח או איום בכוח"

ועוד:

" אז "סדר בינלאומי" כשלעצמו כבר לא מספיק, אך האם המשיכה לרעיון תשתנה כאשר מצמידים לו התוספת של "מבוסס חוקים"? בוודאי שלא, משום שאותם "חוקים" יכולים גם הם להיות מעוררי התנגדות, חלקם אף מעוררי התנגדות פרועה. למעשה, "מבוסס חוקים" הוא רק מרכיב אחד של ה"סדר" עצמו, מה שהופך את הגדרות המונחים עצמם לבעייתיות. גם כללים כמו זה שהציעה שרת החוץ הקנדית פרילנד ולפיהם "עוצמה אינה תמיד הדבר הנכון" אינם פותרים את הבעיה; עוצמה לרוב נכנסת לשימוש דווקא משום שמדינות אינן מצליחות להחליט בצורה שלווה מהו הדבר הנכון. גם עמדתה כי החוקים צריכים להיות "נאכפים ונשמרים מבחינה בינלאומית" אינה מסייעת במיוחד….."

טוב, צריך להודות, זוהי דעתם של הרבה מאוד מנהיגים, אזרחים וכדומה. האם זה מתאר נאמנה המציאות ? לא ממש! כי בכל המאמר הזה למעשה, הוא טרח להקדיש מעט מאוד, לענין כה מרכזי וקריטי בסדר הבינלאומי:

מועצת הביטחון. נצטט מה הוא כן כתב:

"התוקפנות מצד סין ורוסיה לא תיפתר בדיוני מועצת הביטחון של האו"ם, שם שתי המדינות מחזיקות בזכות וטו שמשמעותה חוסר פעולה"

למעשה, אחת הסיבות המרכזיות לסדר בינלאומי, ובו זמנית, חוסר סדר בינלאומי, זה מועצת הביטחון. הוא רואה הדברים רק מפרספקטיבה של הפעלת כוח, איומים, עוצמה, אינטרסים וכדומה.

זה לא כזה פשוט:

אז למה, בו זמנית, סדר בינלאומי, ובו זמנית, אי סדר בינלאומי בקשר למועצת הביטחון:

במאמר חשוב מאוד, מענין מאוד, המלומד מוחמד חלל (Mohamed Helal) בבלוג: אופיניוגו'ריס, מסביר את ההיסטוריה והתכלית של מוסד הוטו במועצת הביטחון. פרופסור ג'ניפר טרהן( Jennifer Trahan) גרסה במאמר מסויים אחר, כי הוטו של רוסיה על מועצת הביטחון, להקמת ועדת חקירה, בקשר להפעלה של נשק כימי על ידי סוריה, במלחמת האזרחים שם, אינה חוקית, ומהווה למעשה, מעין סיוע לפשע או פשע כשלעצמו. הוא עונה לה במאמר, שזה חוקי לחלוטין. זוהי התכלית של מוסד הוטו במועצת הביטחון:

סדר עולמי, המושתת על השליטה של המעצמות הגדולות. לקח או פועל יוצא, של מוראות מלחמת העולם השניה. התנאי של המעצמות הגדולות, להצטרף לאו"ם, הוא למעשה זכות הוטו. ההצטרפות שלהן, יש לה רציונל:

הידברות בינהן. מניעת מתיחות כך בינהן. סדר עולמי בשליטת מעצמות. נצטט מן המאמר החשוב הזה:

This, of course, is a tragic and inhumane outcome. I agree with Professor Trahan that it is “cold comfort to the victims.” But the harsh reality is that, viewed from an historical perspective, the Security Council’s inaction on Syria is utterly unremarkable. The Security Council is behaving according to the terms of the deal that was made in 1945. Pursuant to this deal, the Great Powers agreed to join the UN in return for an assurance that their vital interests would be protected. The price, of course, is that since the creation of the UN millions of human beings have been victimized, murderous dictators and warmongers, such as Bashar Al-Assad, have escaped accountability, and numerous countries and entire societies have suffered egregious violations of international law in places such as Hungary (1956), Egypt (1956), Czechoslovakia (1968), Afghanistan (1978-1989), Iran (1980-1988), Iraq (2003), Palestine (since 1948), etc.
That is why I believe that in dealing with the Syrian civil war, the Security Council operated exactly as it was intended to function. It prioritized the strategic interests of a Great Power – Russia – over the human costs of war. This is because the Security Council is not a global law enforcer. It is not an international 911 dispatcher. Nor is it a collective security mechanism that guarantees its members protection against aggression. The Security Council cannot, as Professor Trahan suggests, “reign in its own permanent members.” If anything, the Council is beholden to the wills and whims of its Permanent Members. This is because the Council is a Great Power Concert designed to facilitate Great Power relations and preserve Great Power peace. That is the Faustian pact at the heart of the UN Charter; a pact that has not been revised since 1945. (For more on this, see my Article titled: Am I My Brother’s Keeper? The Reality, Tragedy, and Future of Collective Security)

עם כל הטרגדיות האנושיות שזה מייצר הרי, לזה נועדה מועצת הביטחון ומוסד הוטו. זה חוקי לגמרי. כך התכונן הדבר מאז 1945. המעצמות הסכימו להצטרף לאו"ם, ובתמורה, קיבלו ערובה לכך, שהאינטרסים שלהם ישארו מוגנים, ובשליטתם. המחיר ההומני כבד מאוד כמתואר בציטוט. לכן, הוטו על חקירה בסוריה בקשר לנשק כימי, היה חוקי לחלוטין. הכל, כפי שעוצב האו"ם, מועצת הביטחון, ומוסד הוטו.

מה אנו מסיקים מכך ? שהג'ונגל הבינלאומי, יסודו בין היתר, במצב חוקי לגמרי: שליטה של המעצמות. מוסד הוטו. אחרת, העולם והסדר הבינלאומי, היו נראים לגמרי אחרת אולי. אבל, יש לזה גם יתרון כמובן. זאת הואיל, וכאשר יש הסכמה בין המעצמות, זה הופך להיות מכבש עצום. נזכיר את הפלישה של סדאם חוסיין לכווית. היום כבר לא יקרה כדבר הזה. שמדינה תכבוש ותבלע מדינה אחרת (להבדיל מסתם סכסוך טריטוריאלי). קואליציה של מעל 30 מדינות התאגדו, בגיבוי מועצת הביטחון, על מנת למגר את הכיבוש של כווית. אפילו מדינות ערביות הצטרפו ולחמו.

האם החסרונות עולים על היתרונות ? זה לדעתו האישית של כל אחד כמובן. הרוב יגרסו שהחסרונות, בטח ובטח עולים על היתרונות.

אבל, זוהי אחת מסיבות העומק, לג'ונגל הבינלאומי.

והנה, אנו רואים, כיצד חוסר ההבנה המעמיק והמיכנזימי, יוצר סברות כרס חסרות שחר. בולטון גורס במאמר, כך לגבי בית המשפט הבינלאומי הפלילי בהאג, נצטט:

"בשנת 1999, כאשר תהילת האיחוד האירופי הייתה בשיאה והברקזיט טרם נראה באופק, נוסד בהאג בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), עוד מוסד הרואה בעצמו כבעל סמכות אפילו על מדינות שאינן חברות באיחוד, וכפוסק העליון בענייני פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. בתי דין בינלאומיים אחרים, כמו בית הדין לענייני חוקי הים, נראו נחושים להשתמש בהשפעתם כדי לקדם את רעיון הממשל הגלובלי. שלל החלטות מצד גופים אלה ביקשו להגביל את כוחן של אומות בהחלטה על שימוש בכוח, לרוב באצטלה של "זכויות אדם", כולל טענה לפיה כל שימוש בכוח ללא אישור מפורש ממועצת הביטחון של האו"ם הוא צעד שאינו לגיטימי."

בית הדין בהאג, לא רואה עצמו כבעל סמכות אפילו על מדינות שאינן חברות באיחוד. בית הדין, ובטעות מסויימת, רואה עצמו כבול לאמנת רומא, על פיה הוא נתכונן ונוסד. ולא פעם, הוא דחה חקירות, בגלל שלא הייתה לו סמכות לגבי מדינות לא חברות לאמנה (למשל, סין ואוייגורים). אבל, יש לו סמכות, ואוניברסלית. שהרי, יש את מוסד ההפניה דרך מועצת הביטחון. כלומר, מועצת הביטחון, כפי עם סודאן ולוב, יכולה להפנות קייס לבית הדין הבינלאומי הפלילי, גם באם המדינה עצמה לא חברה באמנת רומא (כפי לוב וסודאן).ודוק, אמור מועצת הביטחון, אמור וטו. והוטו מונע זאת לא פעם. וטו צפוי או בפועל. אבל, מה אומרת עצם האפשרות של ההפניה של מועצת הביטחון, גם לגבי מדינה לא חברה לאמנת רומא:

שיש לבית המשפט, סמכות אוניברסלית. מכוח מה? מכוח אמנת רומא, אבל, גם מכוח אמנת האו"ם למעשה. האו"ם עצמו.זוהי המשמעות של חברות של מדינה, במוסדות האו"ם.

לא נגענו עוד בהרבה נקודות. בפוסטים אחרים ניגע בהן. אז רצוי לקרוא. אבל, עם קורט מלח ? לא ! להזליף צ'ילי חריף אש לעיניים עם כל הכבוד.

רק יוער בדיעבד:

יתהה התוהה, גם לפני מועצת הביטחון והאו"ם, היה ג'ונגל בינלאומי. בטח ובטח שהיה. אבל, נקודות מפנה מסויימות אירעו במהלך ההיסטוריה הקרובה, ששיבשו תהליכים. נעלה על זה בהמשך, פוסטים מאורגנים.

12 תגובות על 'ג'ונגל בינלאומי, מאורגן!'

  1. הסדר הבין לאומי הזה יכול להתקיים ויכול גם להתפרק כפי שקרה בעבר לניסיונות קודמים לעשות סדר בין לאומי (קונגרס וינה, חבר הלאומים). מה שמכונה סדר בין לאומי הוא הרבה פעמים ניסיון אימפריאלי של המעצמה הגדולה להשליט את מרותה תוך הורדת עלויות. בטווח הארוך עלייתן וירידתן של מעצמות גורמות לכך שהיכולת להחזיק את הסדר יורדת והסדר קורס ביחד עם אותה מעצמה. סביר להניח שזה מה שנראה בשנים הקרובות עם אמריקה והסדר הבין לאומי הנוכחי.

    אהבתי

  2. אני אתקן את עצמי. הסדר הבין לאומי הוא ניסיון של אנשים לפתור בעיות בדרכי שלום ובאופן מוסכם על גורמי הכוח הקיימים. אך כיוון שהמציאות היא דינמית ומי שחזק היום איננו חזק מחר קיים פיתוי לפרק את ההסכמות הללו לטובת שימוש בכוח גולמי. רק כאשר הגורמים התוקפניים מוכרעים בידי קואליציה מוסכמת קם סדר חדש שגם הוא סופו להתפרק. אז כן, יש ניסיון לקיים סדר בין לאומי אבל הוא תלוי בהסכמה עכשווית וכאשר ההסכמה הזו מתפרקת כתוצאה משינוי יחסי הכוח גם הסדר שהיא הביאה מתפרק.

    אהבתי

  3. י.ד,

    אז זה הענין של מועצת הביטחון בין היתר. ככל שתהא הסכמה בין המעצמות, אם תהא, יהיה יותר קל לאכוף סדר בינלאומי וכדומה. אלא, שהבעיה הינה, אם תהא הסכמה בין המעצמות כמובן.

    אלא, שסדר משמעותו גם, שמדינות מוותרות על אינטרס מובהק, בשביל לקיים מערכת מסודרת והוגנת.

    במצב הקיים, לא תמיד מדינות מוותרות. למה, זה די סבוך. הענין הוא, שבמאמר של בולטון, הוא גורס, שסדר מאיים למעשה על הריבונות של מדינות. אבל:

    העדר הסדר, הוא גם כתוצאה מריבונות, או משקל מופרז, לריבונות של מדינות.

    עוד נעלה פוסטים מאורגנים על כך, זה נושא לא פשוט כלל וכלל.

    אהבתי

  4. ולפעמים מעצמה עולה מחליטה שגם שהמערכת הזו של ההסכמה איננה מקובלת עליה ומפרקת הכל. אבל אני מסכים איתך שוויתורים מתוך הסכמה אינם פגיעה בריבונות אלא דווקא שמירה על חיים מתורבתים.

    אהבתי

  5. י.ד,

    בהחלט כך, אבל, כאשר אין אוירה של רצון טוב וויתור הדדי, אז כל מדינה, מסתגרת בתוך דלת אמותיה של האינטרסים שלה, ולא מוכנה לצאת פריירית. לכן, צריך בתי משפט בינלאומיים חזקים ועצמאיים ומחייבים. אבל, אין ממש לגמרי כדבר הזה. עיקרון הריבונות, לא ממש מאפשר זאת.

    לגבי מעצמה עולה, זה לפני האו"ם. עם האו"ם, אמנת האו"ם, ועקרונות המשפט הבינלאומי בכלל, והמנהגי בפרט, אי אפשר לשבור מוסכמות כך סתם בצורה שרירותית. לפחות, דה יורה אי אפשר. דה פקטו, יש הרבה בלגן. זה סבוך מאוד, נעלה על זה פוסט מאורגן.

    להתראות

    אהבתי

  6. התיקון של י.ד. הוא התשובה בתמצית,(בדומה לדיונים בבלוג שלו), אתה מוותר על חלק מהסמכות או "החרות" שלך כדי לקבל סדר או לפחות כדי לקבל במה שבה ניתן להכנס למשא ומתן לפני שאתה פותח במלחמה אטומית. אבל בסופו של דבר כולם עושים מה שטוב להם.

    אהבתי

  7. לכן ג'וש, צריך סדר בינלאומי ובתי משפט עצמאיים ומחייבים כפי שכתבתי( דגש על: מחייבים). אבל, אין של ממש.

    בכל מקרה, זה לא ממש כמו ש- י.ד. כתב, הסדרים מתפרקים וקואליציות מתפרקות לגמרי. אבל, נדון בזה בפוסט אחר.

    בכל מקרה יודגש שוב:

    זה לא רק שאלה של ויתור. אלא, גם של כפייה בהסדר המעצמתי המתואר של מועצת הביטחון. כאשר המעצמות מגיעות להסכמה או מסכימות על משהו, זה מכבש עצום על מדינה או מדינות.

    לפעמים אגב מספיקה מעצמה אחת למשל. כפי ארה"ב, שמטילה סנקציות קשות מאוד, תדיר, על מדינות סוררות, אפילו בנושא זכויות אדם.

    להתראות

    אהבתי

  8. יש משפט בין לאומי או הסכמות בין לאומיות גם בלי מוסדות בין לאומיים. הבוררות הבין לאומית הראשונה בין קנדה לארה"ב התקיימה ב1899 עוד לפני שהיו מוסדות בין לאומיים כי בעולם פוסט היסטורי כפי שמכנה זאת פראנסיס פוקיאמה המבוסס על הכרה הדדית אין סיבה אמיתית למלחמות. מכאן ההממצא האימפירי הכי ברור שיש במדעי המדינה על היעלמותם של מלחמות בין מדינות דמוקרטיות ליברליות. מוסדות בין לאומיים במאה העשרים נוצרו כניסיון של המדינות הפוסט היסטוריים לכפות את יסוד ההכרה ההדדי על מדינות היסטוריות שאינן מכירות בכך. אין הכרה אמיתית בין מדינות היסטוריות המופעלות על ידי דמיונות כמו רדיפת כבוד ושררה. כל עוד המדינות הפוסט היסטוריות שולטות בכיפה המדינות ההיסטוריות מרוסנות אך אם כתוצאה מגורמים שונים יעלו המעצמות ההיסטוריות כוחן של המדינות הפוסט היסטוריות לרסן אותן יעלם והתוהו ובוהו יחזור.

    אהבתי

  9. י.ד,

    אני לא בטוח, שאתה אפילו מבין, מה אתה כתבת פה. באמת. תלוש לגמרי עם כל הכבוד.

    אתה לא מבין בדבר. בוררות זה דבר אחד. משפט בינלאומי בכללותו זה דבר אחר לגמרי.

    בוררות היא לא מחייבת. היא מרצון. עם הסכמה מראש לבוררות. לרוב על עניינים מסחריים וכדומה.

    משפט בינלאומי פלילי למשל, זה סיפור אחר לגמרי.

    יש המון סכסוכים בינלאומיים. אבל, אין בית משפט בינלאומי של ממש, שמחייב ממש. ומראש ( יודגש: מראש). אז אם מדינה נעשקת ( נניח כמו הסכסוך בים הסיני וכדומה, הפליפינים הויאטנמים, נעשקים כפי הנטען על ידי הסינים) אין בית משפט מחייב, ומראש. למה ? כפי שהסברתי, ריבונות היא ענין כמעט מקודש במשפט בינלאומי וביחסים בינלאומיים. אין לכפות על מדינות נורמות וערכאות משפטיות ככלל.

    רק בפלילים, ובמקרים של מה שנקרא ג'וס קוג'ינס ( jus cogins ) כלומר, מקרים של חומרה פלילית מיוחדת ( פשעים נ' האנושות, רצח עם, פשעי מלחמה) מדינות מחוייבות בעליל. אלא, שאכיפה של הדבר, זה סיפור שונה.

    אלו דברים סבוכים, נעלה על זה פוסטים מאורגנים יותר.

    סתם דברים תלושים שקראת מאיזה מאמר שטוח, לא עוזר להבין. אין טעם להתעסק עם זה. נשאיר את זה לפוסטים מאורגנים, והכל יהיה מובן וחד וקוהרנטי. אין טעם לכתוב דברים, שאתה עצמך לא מבין, סתם למחזר ולצטט.

    אהבתי

  10. י.ד,

    כדאי היה שתקרא בויקיפדיה, על מוסד הבוררות הבינלאומית. כאן:

    https://he.wikipedia.org/wiki/בוררות_בינלאומית

    אהבתי

  11. כאשר יש רצון טוב יש הכל וכאשר אין רצון טוב אין כלום. משפוט בין לאומי מנסה לטאטא את העובדה הזו מתחת לשטיח.

    אהבתי

  12. י.ד,

    כאשר יש רצון טוב, אז זוהי לכאורה לא חכמה. הבעיה מה קורה כאשר אין רצון טוב. כאשר אין רצון טוב בין צדדים במשפט מדינתי לאומי, אזי, צד אחד, תובע בבית משפט, ובית משפט מכריע וההכרעה שלו מחייבת את שני הצדדים, ומראש. מדגיש: מראש.

    לא כך במשפט בינלאומי הסברתי לך, זה מוקד הבעיה. אין בתי משפט בינלאומיים, מחייבים, ומראש.

    רק לגבי פלילי בינלאומי חמור מאוד. זה מחייב. או משפט בינלאומי מנהגי. זה מחייב. אבל, האכיפה בעייתית וכדומה.

    אז אף אחד, לא מטאטא כלום פה. אתה סתם כותב סברות כרס, השערות וקביעות בעלמא.

    זה לא כמו שאתה מדמה. תמתין בסבלנות לפוסטים, וזה יהיה ברור.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: