טוב, בטח שמעתם על התביעה של נתניהו נ' אולמרט בגין לשון הרע וכדומה. אנו נעקוב אחרי התיק הזה פה בבלוג.
לפנינו החלטה של בית המשפט בקשר לגילוי מסמכים ומענה על שאלונים. גילוי מסמכים, ומענה לשאלונים, אלו הליכים מקדמיים למשפט עצמו. במסגרת הליכים אלו, הצדדים, מבקשים גילוי מסמכים רלבנטיים לתביעה וכדומה, כמו מענה על שאלונים.
אז כאן, אולמרט מבקש חשיפה וגילוי של מסמכים, ומענה לשאלונים. מופנה כלפי נתניהו עצמו, אשתו, והבן יאיר. השופט היה צריך להכריע כאן, האם יש לדחות את הבקשה של אולמרט, לחשיפות מסמכים ומענה לשאלונים כאמור.
טוב, קצת רקע, אולמרט גרס דברים קשים ביותר בתקשורת נגד משפחת נתניהו ומצבם הנפשי וכדומה. נצטט אותו קצת, שנבין ככה באיזה נחרצות הוא עמד על כך (מצטט מן ההחלטה של בית המשפט):
ועוד:
טוב, דברים לא פשוטים, אבל, הוא משוכנע שהכל מבוסס ויוכח.
מה קורה אבל, מבחינה משפטית:
מבחינה משפטית, אולמרט טוען, שהכל בר חשיפה. אין סייגים פה. למה ? פשוט, נתניהו התובע, מי שתובע, עליו נטל ההוכחה, והרי הנתבע צריך להתגונן. איך יתגונן הנתבע ? צריך מענה לשאלונים, מסמכים וכדומה, הכל על מנת לרדת כדבעי לשורשם של דברים, ולחקר האמת. נצטט:
האם זוהי ההלכה הפסוקה, ששומה על התובע, לחשוף כל אשר לו, ייחרב העולם, והוא הנתבע יוכל להתגונן כדבעי ? לא בדיוק. ההלכה התכווננה, והתעדנה עם הזמן. היום, זה כבר לא כזה גורף. יש לערוך איזון מסויים, בין הפרטיות של התובע למשל, לבין זכותו של הנתבע להתגונן. ההחלטה לא ארוכה, אבל קצת צפופה. לא ניכנס למלוא הפרטים. אבל, נצטט השופט, שמצטט בתורו ההלכה המתוקנת יותר,מן העליון:
ועוד על אופן עריכת האיזון עצמו, מצטט:
ועוד המשך:
כלומר, יש לנו מקבילית כוחות כמצוטט. ככל שהראיה חיונית עבור התובע, וככל שאין בידו להשיג ראיות אחרות, כף המאזניים תיטה לזכותו לגילוי. וההיפך כמובן.
במקרה שלנו, השופט מבחינתו, משוכנע שהעסק גורף מדי. לאולמרט על פי התצהירים שלו, יש הרי כבר ראיות מסויימות. הוא התיעץ עם מומחים, הוא הקשיב להקלטות וכדומה. אז, אם יש לו ראיות כבר זה ענין מסויים לחובתו למעשה. מאידך, זה שיש לו ראיות, זה גם ענין לזכותו. שהרי, ככל שהדברים נטענו בעלמא, והם לא קונקרטיים ממש, הגילוי צריך להצטמצם מבחינת השופט. אולמרט לגבי דידו של השופט, טען הדברים בצורה כללית, מופשטת, לא ממש לגבי אירועים ספציפיים, והכל לגבי מצב רפואי נפשי מתמשך של שנים. זה לחובתו למעשה, בהקשר של גילוי מסמכים, ומענה על שאלונים. נצטט השופט:
ועוד יש לציין מבחינת השופט:
את כל העסק התחיל ויזם למעשה אולמרט עם הלשון הרע הנטען. כלומר, שנתניהו תובע אכן. יוזם התביעה, עליו נטל ההוכחה. אבל, יש לזכותו של נתניהו מבחינת השופט, ולחובתו של אולמרט, את העובדה שאת כל המסע התחיל אולמרט. לכן, להפשיט את משפחת נתניהו מכל פרטיות לגמרי, על ההתחלה, לא סביר מבחינתו, שהרי לגבי דידו: "אף שהתובעים יזמו את ההליך המשפטי, את השיח הרפואי החל מר אולמרט, במסגרת הפרסומים, שהם, בענייננו, "האירוע"."
טוב, אז מה בסוף, בסוף ככה:
בקשה של אולמרט, לכתב ויתור סודיות רפואית של התובעים, דחה השופט בשלב זה.
בקשה של אולמרט, להורות לתובעים להיבדק בידי רופא פסיכיאטר מטעם הנתבע (הוא כלומר) דחה השופט בשלב זה.
בקשה של אולמרט לגילוי מסמכים שהינם רשומות רפואיות, דחה השופט בשלב זה.
מה כן קיבל השופט ? את בקשותיו של אולמרט, למענה על שאלונים מאוד מסויימים הכל כמפורט בפסק הדין.
לא נכנסנו להכל פה. קצת צפוף העסק. אבל, בהפשטה ככה כללית.
אנו נמשיך לעקוב אחרי הקייס, לנתח, ולעדכן.
רק לינקים:
להחלטה עצמה:
עפר הארץ 
להשאיר תגובה