לפנינו בג"צ התוקף חוק, או הליכי חקיקה למעשה.
אנו בדרך כלל שומעים על בג"צ לביטול חוק (או לרוב, סעיף או סעיפים מסויימים בחוק). כאן, התנועה למען איכות השלטון, לא תוקפת את תוכן החוק, אלא, את הליכי החקיקה למעשה.
נצטט מן הפסק דין:
"מונחת לפנינו עתירה כלפי סעיף 2 לחוק אנשי צבא דרום לבנון ומשפחותיהם (תיקון), התשפ"א-2021 (להלן: תיקון חוק צד"ל). העותרת אינה מביעה עמדה לגבי תוכן הסעיף – שעל אף האכסניה בה מצא מקום, אינו עוסק כלל באנשי צבא דרום לבנון (להלן: צד"ל), כי אם בהתמודדות עם נזקיו הכלכליים של נגיף הקורונה – אך מבקשת להורות על בטלותו בשל פגמים חריפים בהליך החקיקה, ומשום שמדובר "בחוק המהווה תעמולת בחירות אסורה, בסמוך (מאוד) לבחירות לכנסת ה-24".
כלומר, הם מבקשים להורות על בטלות הסעיף, אבל, לא בגלל תוכנו, אלא בגלל הליכי החקיקה הפגומים שנלוו אליו.
טוב, משהו מוזר קצת קרא פה. מחד כפי המצוטט מדובר בחוק הנוגע לאנשי צבא דרום לבנון (צד"ל) מאידך, משהו עם קורונה, ונזקיה הכלכליים. מה הולך פה ? אין, קטע ממש מוזר. נסביר:
שר האוצר דאז (הכנסת ה-23) רצה להשחיל, לתוך החוק, נושא של חלוקת מענקים אישיים לעצמאים בגין נזקי הקורונה, כאשר החוק עצמו, נוגע בכלל לצד"ל.
נראה איך זה נראה בפועל. הנה:
קולטים ? כותר החוק, נוגע לאנשי צבא דרום לבנון (למעשה, החוק עצמו, הינו תיקון לחוק המרכזי). ואכן, סעיף 1 בו מתקן משהו שנוגע ישירות לחוק צבא דרום לבנון. אבל, סעיף 2, בכלל נוגע לסיוע כלכלי בגין הקורונה, והכל, תחת כותר של חוק אנשי צבא דרום לבנון.
הקטע האמיתי, שזה לא הביג דיל ממש בסיפור. אלא, הסיפור הוא ברובו אחר לגמרי בנוגע להליכי החקיקה. לא פשוט, לא נוכל להסביר ולפרט הכל, אבל, כדאי לשים לב:
הליכי חקיקה צריכים להיות נאותים. מוקפדים. לא רק החוק עצמו יכול להיות מבוקר בבג"צ. אלא, גם הליכי החקיקה. נכון, נדיר מאוד שבג"צ יתערב בהליכי חקיקה, מחמת כיבוד הדדי של רשויות. אבל, במידת הצורך, בג"צ יתערב. צריך שחברי כנסת, יהיו מעודכנים. צריך שישתתפו בהליכי החקיקה. צריך שיצביעו בצורה מושכלת. שיבינו על מה המדובר. אחרת, הם סתם זומבים שמצביעים בלי להבין על מה ? צריך שקיפות כללית כמובן. לרוב, אנו שומעים בתקשורת, על ביטולי חוק או סעיפים בחוק. פה אתגרו את הליכי החקיקה עצמה כאמור.
בג"צ בסיפור הזה, לא התערב בסוף. אבל, מקרה נדיר, שהוא היה מתערב, אלמלא העתירה הפכה להיות תיאורטית. תיאורטית, משמע: אין משמעות מעשית כרגע להתערבות בג"צ. שהרי, כספים חולקו. לא יוכלו להיות מוחזרים. ואין בעיה עתידית שתחזור על עצמה. לכן, העתירה היא תיאורטית. אלמלא כך, סביר מאוד להניח שבג"צ כאן היה מתערב.
סיכם זאת יפה השופט ע' גרוסקופף. נצטט:
"באת כוח הכנסת, בהגינות ובנימוס המאפיינים אותה, הסכימה כי ההליך לאישור דבר החקיקה בו עסקינן איננו "הליך חקיקה להתפאר בו". אהיה בוטה וברור ממנה, ואבהיר כי לשיטתי המדובר ב"מעשה חקיקה שלא יעשה", שכן אישור דבר החקיקה דנן בוצע, הלכה למעשה, בשתי הצבעות של הכנסת ולא בשלוש הצבעות, כפי שדורש "כלל ההכרה" (rule of recognition) החל במשפט הישראלי ביחס לחקיקה ראשית (למונח "rule of recognition", ראו H.L.A. Hart, The Concept of Law (3rd ed., 2012) 100-109). ואכן, סעיף 85(א) לתקנון הכנסת מורה במפורש כי התיקונים שרשאית ועדה של הכנסת להכניס בהצעת חוק שעברה קריאה ראשונה "לא יחרגו מהנושא של הצעת החוק" – תנאי שלא יכול להיות ספק כי הופר במקרה הנוכחי. ובכל זאת, משנעשה המעשה, והושלם ביצועו, מקובלת עלי עמדת חבריי, כי בנסיבות המקרה בו עסקינן, ומתוך תקווה שאכן "אין סיבה להניח כי מדובר בסוגיה שתתעורר בעתיד", יש לדחות את העתירה מהטעם שמדובר ב"מעשה עשוי", ומטעם זה בלבד."
עפר הארץ 
להשאיר תגובה