לפנינו פסק דין של בית המשפט העליון בארה"ב, בקשר למה שנקרא באנגלית: Black site נניח מתקן כליאה עלום. לא ידוע. לא רשמי.

אפשר לקרוא בויקיפדיה, תחת הערך: CIA Black Sites.

בקצרה אבל:

ה- בלק סייטס, מקומות שונים בעולם, מזרח אירופה למשל, בהם היו מוחזקים פעילי טרור איסלאמיים, חשודים בפעילות טרור וכדומה, הכל בקשר למלחמה הגלובלית של ארה"ב בטרור, אחרי הפיגוע בתאומים. כמובן, הם הוחזקו שם, על מנת לעקוף את חוקי ארה"ב, לעקוף ביקורת ציבורית ומשפטית וכדומה, והעקיפה כשלעצמה, נועדה בין היתר, לשימוש בעינויים כלפי העצורים.

נצטט מויקיפדיה ההגדרה המקדימה הכללית:

טוב, תכל"ס, יותר קונקרטית, לענין פסק הדין:

אז לפנינו ערעור, בעליון בארה"ב כאמור, על החלטה של בית המשפט לערעור (פדרלי) ה- תשיעי במספר.

טוב, כמובן שלא ניכנס פה להכל, פסק הדין מחזיק 77 עמודים. אבל, ככה בכללי, עשינו היכרות עם התופעה, ונסביר תחילה הרקע המשפטי הכללי, של פסק הדין:

זוביידה (Zubaydah) אחד העצורים, הועבר לאמריקנים בפקיסטן בזמנו. הועבר לתיאלנד, ואחר כך לפולין. פסק הדין עוסק בפולין. פולין כמקום של בלק סייט. זוביידה מאתגר את המימשל האמריקני דרך בקשה המופנית כלפי קבלני משנה פרטיים של המימשל האמריקני. רוצה חשיפה של מסמכים וידיעות וכדומה, שהוא אכן הוחזק בבלק סייט בפולין, ועבר שם עינויים. הממשלה מתערבת ומתנגדת. בית המשפט לערעור כאמור, למעשה הסכים איתו, והורה על חשיפה, ומכאן הערעור של הממשל בעליון.

האם להורות על חשיפה, או, לקטלג זאת כסודי, כחיוני לביטחון הלאומי וכדומה. נקדים המאוחר קצת, ונציין, שבית משפט עליון, לא בלי דעת מיעוט וכדומה, קיבל הערעור, והורה על חיסיון ואי גילוי המידע.

אז מה מענין אותנו כאן בקייס הזה ? הרבה דברים, אבל:

ישנה בעיה מסויימת, שהיא לא פשוטה לא כל שכן בעידן של אינטרנט ורשתות חברתיות, בעיה שגם בתי משפט בישראל נתקלים בה, ומתלבטים בה לא אחת:

מה קורה באם מידע, ידוע כבר לכאורה לציבור, פורסם. מה הטעם באי גילוי אז, מחמת היות הדברים סודות צבאיים או ביטחון לאומי וכדומה?

מבחינת בית המשפט, יש הבדל משמעותי, בין פרסום רשמי. מוכר. מוצהר. לבין שמועות, או אפילו ידיעות מבוססות לכאורה. כל עוד הדבר נשאר בגדר שמועה, או ידיעה לא רשמית, זה מייצר הבדל משמעותי ביותר, לעומת אימות רשמי ורסמי. הספק מכרסם, ועושה שמות לא פעם.

נצטט מה שכבר בתי משפט של מטה קבעו, והעליון חזר עליו, ש:

אז כפי שציינו, יש הבדל בין אימות רשמי, ממקור רשמי ורסמי, לבין ספק שמכרסם. בין מידע שלם ומאומת, לבין מידע חלקי שנשאר לא שלם ומעורפל לא כל שכן. אז, פרסומים זה מכבר בתקשורת לא עזרו כאן.

לא עזר אפילו, שלמעשה, המימשל ובתי המחוקקים הודו רשמית כפי שצויין בפסק הדין, שזרועות המימשל האמריקני ביצעו עינויים במסגרת המלחמה הגלובלית בטרור, לא כל שכן, ב- בלק סייטס. מבחינת בית המשפט יש הבדל.

השופטת קגן (Kagan) גרסה שיש פשוט להפריד או לצנזר בין נושא העינויים שהוא כבר ממש רשמי, לבין נושא מיקום ה- אתר השחור. זה יאפשר גילוי מבלי לפגוע בבטחון המדינה, וישמור מאידך על זכויות העצור במקרה זה.

נצטט:

אבל, נדחה כאמור. כל מידע מבחינת בית המשפט או דעת הרוב, בטח באופן בו נוסחה הבקשה, יכול להסגיר או להכחיש, וזה אותו הדבר, את מיקום האתר השחור בפולין, וככזה.

נציין רק, שמבחינת הרשויות בארה"ב, ובית המשפט, זה יגרום לאובדן אמון קשה, בין סוכנויות ביון. התנאי לשיתוף פעולה הדדי בין סוכנויות ביון, הינו אמון רב, שדברים מתחת לרדאר, לא ייחשפו. אז ברור, שנושאי משרה ציבורית, ייחשפו בפולין, ויועמדו לדין. יש לציין, שזוביידה, עתר לפולין עצמה. התובעת שם ביקשה מידע. אבל, יש בעיה עם מידע כאמור. אחרת, הייתה מעמידה לדין קרוב לוודאי, גורמים ואישים בפולין, שאחראים היו על הדבר הזה. אז הנה, הרי אם היה מידע רשמי, היא הייתה מעמיד לדין קרוב לוודאי. וזה אכן ההבדל.