מגיבים פה, גילו ענין בסיפור הזה של הקרב המשפטי על חצר כנסיית אלכסנדר נייבסקי, ואנו נעסוק פה בפסק הדין בקשר לכך, שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים לא מזמן ממש.

ארץ הקודש מלאה בסיפורי קרבות וחרבות. אבל, הזירה המשפטית, גם הביאה קרבות סבוכים ומטורפים לגמרי, הכל על נדל"ן החבוק במקומות קדושים וכדומה.

במקרה שלנו, לב ליבה של ההכרעה, הינו בסוגיה של נדל"ן ארץ הקודש.

טוב, בטח שלא ניכנס פה לכל הסיבוכים בפסק הדין, סיבוכים מפגרים של פילוסופיה של הטופסולוגיה (טופס), אבל, נביא העיקר שבעיקרים:

תחילה, רקע עובדתי כללי:

אז יש לנו חלקת מקרקעין כאמור. המקרקעין רשומים בפנקסי המקרקעין העות'אמאנים על שמה של הממלכה הרוסית המפוארת דאז. זהו מצב היסוד. זהו מצב הבסיס לענייננו.

ממשלת הפדרציה הרוסית (רוסיה דהיום) הגישה בקשה לחידוש רישום המקרקעין. היא (רוסיה) טוענת מן הסתם כמובן, שהיא מה שנקרא "מדינה ממשיכה" לממלכה המפוארת דאז כאמור, ורוצה לחדש הרישום, כך שהמשמעות המעשית תהא, שהיא בעלת הזכויות במקרקעין בפנקס השטרות הישראלי.

אלא, שיש לפדרציה הרוסית, מתחרות פה בסיפור, והן:

The Orthodox Palestine Society of Holy Land

האיגוד האורטודוקסי הפלסטיני – אורתודוכס פלסטיין סוסייטי (הולי לנד) בע"מ

The Orthodox Palestion Society Holy Land Section

אלו האחרונות, מתנגדות לרישום, מטעמים שונים ומשונים, לא נוכל פה כמובן להיכנס להכל.

תכל"ס, המפקחת על רישום המקרקעין, קבעה לטובת הפדרציה הרוסית, שיש לחדש הרישום. ערעור עליה הוגש לממונה על המירשם, והוא האחרון, צידד בהחלטת המפקחת, ודחה את הערעורים.

מכאן ככה בגדול מאוד, הערעור למחוזי בירושלים, זה הערעור שאנו דנים בו:

האם בין היתר, ולענייננו שלנו, יש לאשר את הקביעה של המפקחת ושל הממונה, לחידוש הרישום לטובת הפדרציה הרוסית (למעשה, רוסיה דהיום כאמור).

השופט ביטל ההחלטה. ביטל הרישום. למה ? בין היתר, בדיוק בגלל שעסקינן בארץ הקודש והמדון והנדל"ן. נצטט אותו:

השופט ביטל כאמור הרישום וטוען ככה:

המפקחת שאישרה הרישום, לצורך הענין היא בית משפט או מעין. אלא, שחוק מתקופת המנדט הבריטי ( דבר המלך במועצה על ארץ ישראל ( המקומות הקדושים) 1924) הפקיע את הסמכות של בתי המשפט לעסוק במקומות קדושים. היא מעין בית משפט, ולכן, לא הייתה לה סמכות להכריע בסוגיה. לכן החלטתה למעשה בטלה. ההחלטה שלה היא לא טכנית, מינהלית, רישומית בלבד. יש לה משמעות מהותית במקרה הזה. לכן לא יכלה למעשה להכריע בסיפור. זה סיפור "קדוש". לא יכלה לשיטתו.

זה ענין לרשות המבצעת לגבי דידו של השופט. לא של בתי משפט.

נצטט את הסיכום והתוצאה של פסק הדין:

נ.ב 1: מי אמר שהשופטים במדינת ישראל, מתנשאים ושיכורי כוח וסמכות ? צנועים לאללה צנועים. השאירו ההכרעה לרשות המבצעת.

נ.ב 2: ייתכן שהלינק מושא הכיתוב "בפסק הדין" לעי"ל ( שם מפנה לפסק הדין כאמור) יטען הפסק דין ישירות למערכת שלכם, ולא יפתח אותו בדפדפן. שימו לב. ייתכן אז שלא תראו אותו, והוא ירד כבר ישר למערכת שלכם.