לפנינו קייס, מענין, מטורף קצת, חשוב מאוד, הכל באדיבות אתר Psakdin ועורך דין עו"ד סרגיי (דוד) מורין.

עסקינן בהכרעת דין (אשם או זיכוי) בבית משפט השלום בנצרת (כמובן, קייס פלילי).

הקייס ממחיש לנו הרבה דברים חשובים במערכת המשפט כפי שנמחיש להלן.

אז תחילה, קצת רקע עובדתי כללי:

הנאשם עוסק במתן שירותים פיננסיים. נניח צ'יינג'ר, נניח עוסק בסליקה של צ'קים (נניח קונה צ'קים דחויים, ומשלם מזומן תמורת עמלה וכדומה).

טוב, למי שלא יודע, מדינת ישראל, אחת המובילות בעולם בנושא של מלחמה בהלבנת הון (בדיוק בגלל שפעם הייתה גן עדן להלבנת הון אגב). מלחמה בהלבנת הון, אומרת, רגולציה בלי רחמים. המון פרודצורות, דיווחים וכדומה, לרשות להלבנת הון ובכלל. כולם מחוייבים בקטע הזה. אלא:

שלא תמיד. לא על כל פעולה. בדרך כלל, זה כרוך בסכום. מסכום מסויים ומעלה. לענייננו:

אותו נותן שירותים פיננסיים, הסתבך על קו התפר של: 50,000 שח' ומעלה. מה הוא עשה הבן אדם:

היה נזקק תדיר להמון מזומנים. במשך תקופה ארוכה, מעל 100 משיכות קטנות, כל פעם בקו התפר של 50,000 שח', בפועל היה מושך: 49,000 שח' כל פעם. הכל על מנת להימנע מדיווח וסירבולים אם זה יהא כאמור, מעל 50,000. ואכן, הוא הואשם בסיכול דיווח למעשה.

מתוארת פרוצדורה איומה וקשה אם הסכום מעל 50,000 שח'. ואילו, מנהל הסניף בבנק הדואר (שם הוא ביצע המשיכות ) נתן לו חיבוק דוב ( בתום לב) וכל פעם היה נותן לו שירות VIP ככה, אישית לוחצת. שהרי:

מלכתחילה, הוא משך כך כספים, בשביל לחסוך זמן. להיות יעיל. כך הוא תירץ הדבר. אבל, חכו. הוא פחד גם שישדדו אותו אם ימשוך במכה סכום גדול. למעשה, פחדיו הפכו לדמעותיו. אשכרה שדדו אותו, קולטים ? נצטט:

נצטט הלאה מפסק הדין על השירות VIP שקיבל, והשופטת קיבלה את התיאור כאמין ונכון. הנה:

אחרת מה, פרוצדורה לא פשוטה. היו חילוקי דיעות, כמה זמן באמת היא לוקחת. אבל, בטח הרבה יותר סבוך ומייגע. נצטט:

טוב, מי שיודע איך המערכות האלו עובדות, יודע שזה טירוף. זה בדיוק מה שיעלה חשד במערכות הללו. המון משיכות קטנות, ועוד בדיוק בקו התפר מבחינת הסכומים ? זוהי כמעט התאבדות. כך הוא משך מליוני שקלים, שוב ושוב. מנהל הסניף של בנק הדואר, לא רצה בשירות אישי כזה כמובן לסבך אותו. אבל, הרי רצף כה אינטנסיבי של פעולות כאלו, ברור שיעלה אותו מעל לרדאר באיזשהוא שלב.

אז כך מיודעינו הנאשם, אדם שאפשר להניח שהוא ישר דרך. אדם תמים. מוצא עצמו פתאום, בלי שהייתה לו שום כוונה רעה אפשר להניח בבירור, שקוע עד צוואר בהליך פלילי קשה מאוד. במעצר. וכדומה. ועכשיו לך תעמוד מול מכבשי המערכת.

בלי עורך דין. בלי שופט ישר ומקצועי, שיורד לפרטי פרטים, שטוחן עד עפר דק הדברים, אין לך הרבה סיכוי. אתה גמור פשוט. השופטת (רות שפילברג כהן) ירדה לפרטי הפרטים של הקייס. לא השאירה אבן הפוכה. לא קנתה מראש כלום, למרות המון פעילות חשודה של הנאשם. למרות שהוא שתק בחלק מן החקירות. למרות הרבה תמיהות שהוצגו לגבי ההתנהגות שלו המפלילה:

היא זיכתה אותו לבסוף. וגרסה, שהוא אכן, מטעמי יעילות וחיסכון בזמן וכדומה, עשה את הדבר המדהים הזה שעשה.

נסכם את המימצאים שלה:

אז שוב, נצטט את סעיף 2 לחוק יסוד: השפיטה:

בעניני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין.

השופטת מקבלת משכורת מן המדינה. אבל, לא עובדת אצל המדינה. קולטים ? אדם מעסיק אדם, משלם לו משכורת, ובשביל מה ? בשביל שלא יעבוד אצלו ! ככה מוצהר בעליל. אחרת, היא והמדינה שמגישה כתב האישום, ומחפשת להפליל הנאשם, יפעלו יחד ? אל מול קורבן או אדם תמים ? איך ייצא מזה ? אפילו ישכור עורך דין ליגת על, מה יועיל לו ? השופט עובד אצל המדינה הרי. כך הדבר בפלילי. כך הדבר באזרחי. וכך הדבר צריך להיות גם בעניינים ריבוניים או מעין פוליטיים. אם צריך שופטים ישרים, ששופטים ללא משוא פנים. ולא עובדים אצל אף אחד, רק אצל החוק ושלטון החוק כמצוטט, אזי, אי אפשר שזה יהיה נכון לגבי הליך פלילי או אזרחי, אבל, לא נכון ולא רלבנטי בעניינים בעלי השלכות פוליטיות. כך, קצר, חד, וחלק !