מניח שכולם שמעו ועודכנו לגבי הפיגוע בבאר שבע היום/ אתמול. כאן בויקיפידיה למשל.
ענין אותי, לחזור לגזר הדין עליו (2016) ולנסות לחלץ משהו ממנו. קצת סיבוך. התיק רובו נעלם מארכיון אתר בתי המשפט. יש הרבה תיקים עם שמות דומים על עבירות דומות וכדומה. בסוף הצלחנו לאתר גזר הדין באתר: Psakdin ( מופע חלקי, יש לשלם על כל הקובץ) וגם ב- דטאצ'ק (Datacheck).
השם שלו הרסמי: מוחמד אבו אלקיעאן.
קצת רקע עובדתי כללי:
עד גזר הדין ב- 2016 כאמור, ניהל חיים נורמטיביים. לא היה מעורב בפלילים. עבד כמורה בבית ספר יסודי ביישוב בו גר. נשוי ואב ל- 5 ילדים ומפרנס יחיד בבית. לא היו שום בעיות התנהגות איתו מסתבר.
מה הוא עשה בדיוק, נצטט:
"הנאשם הקים חוליה סודית, שערכה מפגשים חשאיים ותכנן יחד עם חבריה לצאת את הארץ ולעבור לסוריה, במועדים שונים ביולי ואוגוסט 2014 נפגש עם קטין יליד 1999 ועם אחר, ובמפגשים אלה הסביר להם אודות דאעש והשקפותיו, סיפר להם על הדרך של הארגון והלחימה בסוריה, והראה לקטין סרטונים של הארגון, וכתוצאה ממעשי הנאשם, השניים הביעו תמיכה בארגון דאעש.
על פי האישום הראשון, במועדים שאינם ידועים למאשימה, אך בתקופה מסוף שנת 2013 ועד 2.6.2015, בתדירות של פעם עד פעמיים בשבוע, השתתף הנאשם באספות של תומכי דאעש שנערכו ליד המסגד, ובמשתתפים בהן גם אדם בשם עותמאן שהצטרף לדאעש בסוריה ונהרג, אחיו ונוספים. באסיפות אלה הוצגו סרטונים, הושמעו נאומים ונוהלו שיחות על פעילות הארגון.
ביוני 2014 ובהמשך ליציאתו של עותמאן לסוריה, כאמור לעיל, פנה אל הנאשם עיסא אבו אלקיעאן (להלן: "עיסא") וביקש ממנו כי ילמדו אודות ארגון דאעש, הנאשם הסכים ואחת לשבוע היו השניים נפגשים והנאשם הראה לו סרטונים של הארגון ועקב יחד עימו אחר החדשות בנושא הלחימה של הארגון בסוריה. במהלך חודש בפברואר 2015, השניים חידשו את הקשר לאחר הפסקה, והמשיכו במפגשיהם אחת לשבוע. בהמשך הצטרף למפגשים הללו גם שריף אבו אלקיעאן (להלן: "שריף"), והשלושה היו נפגשים פעם-פעמיים בשבוע, והיו משנים את מקומות המפגש כדי למנוע את גילויים.
במהלך חודש מרץ 2015 קשר הנאשם קשר עם עיסא לצאת לסוריה, והציע כי יצאו דרך ערב הסעודית, ויתחזו כיוצאים למטרות דתיות דרך ירדן. הנאשם פנה אל שריף וקשר גם עמו קשר לצאת לסוריה כמתוכנן. בהמשך נרשמו השלושה לפעילות דתית, שילמו 200 דינר, הוציאו דרכונים, ותכננו לצאת תוך כדי חודש הרמדאן, לשהות בערב הסעודית למשך יום אחד, לחפש מסתור וליצור קשר עם אנשים שיסייעו להם לצאת לסוריה, ולשם כך חיפש הנאשם ברשת החברתית "טוויטר" אנשים שיוכלו לעזור להם ביציאה לסוריה.
בהמשך פנה עיסא לנאשם וביקש ממנו הלוואה של 10,000 ₪ כדי לשלם חובות בישראל בטרם יצאו לסוריה, והנאשם נענה לבקשתו.
תכניתו של הנאשם סוכלה בשל מעצרו."
עד כאן הציטוט ( מגזר הדין כמובן):
איך השופט ראה הדברים, נצטט סיכום לגבי הענישה:
"הענישה
- הנאשם יליד 1987 והוא נעדר עבר פלילי.
לא מצאתי כי בעניינו של הנאשם יש לחרוג ממתחם העונש ההולם, לא לקולא ולא לחומרה.
הנאשם מורה במקצועו, מוערך ומכובד בקהילתו, נשוי ואב ל-5 ילדים ועד לביצוע העבירות ניכר כי ניהל אורח חיים נורמטיבי.
הנאשם נטל אחריות מלאה על מעשיו, הודה בכתב האישום המתוקן, הביע חרטה על מעשיו, ואמר שהוא יודע שטעה ולא יחזור על כך.
לאור האמור, ובפרט היעדר עבר פלילי, קבלת האחריות והחרטה אשר נחזית כנה, על הענישה להיות ברף הנמוך של מתחם העונש ההולם.
לאור נסיבותיו של הנאשם ועונש המאסר המוטל, אינני מוצא מקום להטלת קנס.
- אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר – מאסר בפועל לתקופה של 4 שנים. מתקופת מאסרו ינוכו ימי מעצרו מיום 2.6.2015.
מאסר על תנאי – מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו יעבור על עבירה לפיה הורשע. "
עד כאן הציטוט:
מענין שהוא הביע חרטה. לקח אחריות מלאה. שיתף פעולה. חסך זמן שיפוטי יקר מאוד. לא שיחק עם המערכת. מאידך, כאילו כלום לא קרה והוא עלה מדרגה רצינית ביותר בפיגוע הזה. ייתכן שהשנים בכלא, טיפחו והקצינו אותו.
טוב, מה שמענין כאן, זה בעיית הזהות. פרופיל דאע"שניקי עוגן פעמים רבות, על בעיות זהות. ניכור. תחושת נטע זר. תחושה של חיים חסרי תוחלת ותועלת, וחיפוש אחרי ריגושים או תכליות קיצוניות, בשביל יצירה של raison d'etre (טעם קיום). דאע"ש מספק כל זאת לצעירים המחפשים עצמם נואשות.
לא עושה רושם, שהאדם הזה הייתה לו בעיה כזו לגמרי. הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי. היה נשוי. מפרנס. 5 ילדים. מאידך, צריך לראות את זה גם ממימד אחר:
האיסלאם פרופר, מספק למאמיניו כר פורה לקיצוניות לא אחת. בלי קשר לבעיות זהות אישיות וקשות כמובן. אולי במקרה הזה, זה עוגן יותר על הווקטור הזה האיסלאמי פרופר, מאשר על בעיית זהות אישית.
הצעירים הבדואים ככלל, מועדים ליפול לתוך מלכודות של בעיות זהות קשות. תחושות ניכור. חיים בפריפריה. העדר תשתית. מצב דמוגרפי של מיעוט. האיסלאם, עשוי להוות נתיב בריחה או נחמה למצבים דנן.
חידלון של ממשלות ישראל. נכון, זה לא היה פותר כל הבעיות. אבל, מצמצם מאוד. מוריד להבות. אסור ליפול למלכודת הזו, שאם אי אפשר לפתור לגמרי בעיה, אז, אין טעם גם לצמצם אותה מאוד. אפקטיבית, מורלית, ציבורית, זה תורם מאוד. חבל שבמערכת הביטחון, מבינים זאת יותר טוב, מאשר הממשלות עצמן לרוב.
עפר הארץ 
להשאיר תגובה