פוסט מענין מאוד עלה באתר – Lawfire.
הפוסט הוא פוסט אורח, של פרופסור דייויד קופלאו (David Koplow ).
כולם מכירים ככה בגלובל את המשפט הבינלאומי הפלילי ודיני המלחמה, בקשר לאבחנה או חובת אבחון בין אזרחים ואובייקטים אזרחיים, לבין חיילים לוחמים ואובייקטים צבאיים. בפשטות:
מי שתוקף, צריך לאבחן, בין מטרות אזרחיות פרופר, לבין מטרות צבאיות. בין אזרחים לא מעורבים בלחימה, לבין חיילים תכל"ס שמשתתפים בלחימה. זה לא תמיד כזה סכמטי, אבל, בגלובל ככה.
ודוק, יש גם באותו ההקשר, חובה פאסיבית נקרא לזה. החובה הפאסיבית משמעותה, שגם צבא נתקף ( אותו תוקפים) צריך לאפשר לאוייב, לבצע אבחנה בין מטרות אזרחיות, לבין מטרות צבאיות, ולא לערב בינהן. אם יערב בינהן, הוא הרי נותן לצבא מנגד, עילה משפטית לגיטימית לכאורה, לתקיפה של אזרחים או מטרות אזרחיות. זה בגדול, בלי חריגים וכדומה.
עד כאן זה ברור וקוהרנטי כמובן.
מה שהוא טוען הפרופסור, זה שזה חל גם בחלל. כלומר:
צבא ארה"ב הרי משתמש בהמון לוויינים אזרחיים למשל. מידע, הדמיה, תחבורה (נניח מטענים לחלל, וגם ההיפך, הצבא משרת גם את האזרחות במובן הזה). והרי לוויינים כאלו, הינן מטרות עירובין. הצבא מנגד התוקף, יש לו לגיטימציה משפטית לתקוף לויינים כאלו. הצבא האמריקני מבחינתו, בעליל עובר על החוק הבינלאומי. הצבא האמריקני לגבי דידו, עובר על החובה הפאסיבית כמובן, של אבחנה בין מטרות אזרחיות וצבאיות כאמור.
רק בשולי הדברים:
אפשר להוריד לויין. יש כבר טכנולוגיה כזו. כבר נוסתה אגב. גם ישראל יכולה להוריד לויינים כנראה עם "החץ 3".
נ.ב 1: חשבתי רק ביני לביני בגיחוך מה, על הקריה בתל אביב. בלב תל אביב אשכרה. גיהנום איראני.
נ.ב 2: למי שמעונין בפידים. גם לתגובות. גם לפוסטים עצמם של הבלוג, אז כאן רצ"ב בהתאמה:
עפר הארץ 
להשאיר תגובה