אז לפנינו שוב הסאגה הידועה של בג"צ על מתן פרס ישראל לאדם אשר התבטאויותיו, שנויות במחלוקת עמוקה. אתם בטח קראתם בתקשורת על הסאגה הזו העכשוית עם פרופסור עודד גולדרייך.
אין חולקין לגבי הכישרון של הבחור. תחומי המתמטיקה והמחשב. תרומה משמעותית ביותר, לאומית ובינלאומית.
אבל, כרגיל, יש לנו בעיה של התבטאויות או כדומה, קשות ושנויות במחלוקת.
במקרה שלנו, מדובר על אקדמאי, שחתם על עצומה הקוראת לאיחוד האירופאי, להדיר מוסדות אקדמיים מן השטחים הכבושים, במסגרת פרוייקט מחקר (הורייזן). נצטט מן הבג"צ (תקציר הבג"צ: כאן) :
עד כאן הציטוט:
אלא, שמבחינת השופטת המובילה (י' וילנר) זוהי בדיוק הבעיה:
שבעצם כמצוטט, ממשלת ישראל עצמה, חתמה ואישררה על הסייג הזה בהסכם עם האיחוד האירופאי, שמדיר מוסדות אקדמאיים וכדומה, מן השטחים וכדומה. אז למעשה, מה רוצים ממנו מן הפרופסור הנכבד ? אם הממשלה חתמה על כך, והוא רק קרא ליישם זאת (חתם על עצומה כאמור) הרי, הוא עצמו, לא יכול להיות שהרחיק לכת עד כדי כך.
חוסר הקוהרנטיות הזו, הדיבור הזה בשני קולות, קצת עצבן את השופטת וילנר (ואת השופט עמית, השופט סולברג בדעת מיעוט). נצטט:
עד כאן הציטוט:
ואילו השופט עמית באותו ההקשר:
עד כאן הציטוט:
מבחינתם, זוהי עילה מספיקה על מנת להתערב, ולבטל את החלטת שרת החינוך, לא להעניק הפרס לפרופסור גולדרייך.
לא נכנסנו כאן להרבה עניינים מטבע הדברים. אין ממש ברירה.
ראוי גם לציין, את נושא חוק החרם כמובן. שהרי, יש הטוענים, שקריאתו וחתימתו על העצומה, עולים לכדי קריאה לחרם. אבל, החרם הזה אם היה אכן כך, מוסכם הרי הוא על ממשלת ישראל. מה גם, שיש חולקין בציבור, חולקין של ממש, לגבי מעמד יהודה ושומרון. אז עד כמה זוהי ממש קריאה לחרם ? בעייתי כמובן. רק נציין, שם פנינים שהובאו על ידי השופטת וילנר. התבטאויות של מקבלי הפרס בעבר. התבטאויות שהן לא יאומנו ממש. ובכל זאת, מעולם לא התערב בית המשפט. אישים אגב, מן הימין, ומן השמאל ( שקיבלו הפרס כאמור).
חשוב לציין. השופטת וילנר בימין ( בוגרת אולפנת חורב. התנחלות סבסטיה דאז, אל תטעו). ובכל זאת, גרסה מה שגרסה, יש לתת לו הפרס, ולבטל החלטת שרת החינוך. גם סולברג בימין. אל תטעו. תבררו הכתובת שלו, ומה יש לו על הראש, זה יספיק ! אבל, הם היו חלוקים עמוקות. לא בגלל כמובן השקפה פוליטית. אלא, מעין פילוסופיה משפטית. השופט עמית, הוא מעין פרווה. אלא, שגם פרווה לא רלבנטי. הפרווה מעיד על קוטב בשרי, או חלבי. פה אין קטבים. רק חוק ומשפט. אל תקנו את הבלות הרוח שמתמחזרת ברשתות, בקרב ציבורים, אנשי ציבור וכדומה, על שופטים שיושבים וחותכים קייס על פי השקפות פוליטיות אישיות וכדומה ( הגיחוך הזה שמתכנה:"אקטיביזם שיפוטי"). אין דבר כזה! אלו סיפורי אלף לילה וקהווה. תקראו כאן בבלוג הזה, את האמת הפשוטה. היא זו האמת. ולא אחרת.
עפר הארץ 
להשאיר תגובה