אז לפנינו פסק דין מאוד מענין, מאוד חשוב, ערעור אזרחי בעליון, משקיעים בניירות ערך וכדומה, נגד הרשות לניירות ערך.
נדביק כהרגלנו בקודש, את כותרי הייחוס של פסק הדין:
אז המדובר בערעור על המחוזי (תל אביב יפו). ערעור אזרחי כאמור, בענין נזיקי.
בית משפט מחוזי, קיבל בעיקרון את טענות המשקיעים לרשלנות של הרשות לניירות ערך, בכל הנוגע לחובתם לפקח ולאסדר וכדומה לאכוף, עניינים הנוגעים להשקעתם בחברת יוטרייד, ובגין כך, הם טענו להפסד כספי המשקיעים כאמור.
בעליון, בדעת רוב, התהפך הדבר, ושופטי העליון בדעת רוב ( השופט מינץ, והשופט ע' גרוסקופף כנגד דעתו של השופט המוביל, נ' הנדל) גרסו:
שאין להטיל פה אחריות נזיקית על הרשות לניירות ערך בסיפור זה.
טוב, מדובר פה במחלוקת או ויכוח עתיק יומין:
עד כמה יש להטיל אחריות בנזיקין, על המדינה ומוסדותיה. עם הזמן, יש ציר ברור לכאורה, של הטלת אחריות הולכת וגוברת על המדינה ומוסדותיה, הכל בגין רשלנות, אי פיקוח, אי אכיפה וכו…. זה ויכוח מאוד מורכב. למי שמתענין בדבר, כדאי מאוד לקרוא את דעתו של השופט מינץ, הוא מביא שם סקירה היסטורית תמציתית עם משפט משווה בינלאומי.
תכל"ס לענין הקייס שלפנינו:
השקעות ממוחשבות אלוגריתמיות. זה הענין של יוטרייד והמשקיעים שהפסידו כספם. הרשות לניירות ערך גרסה, שהם (החברה)מחוייבים ברשיון לצורך ניהול השקעות. החברה (יוטרייד כאמור) גרסו אחרת. תכל"ס, החברה התחייבה להפסיק הפעילות. בפועל המשיכו אבל. הרשות לניירות ערך על פי הנטען, לא וידאה בזמן שהחברה הפסיקה פעילותה. לא הזהירה בזמן. לא פרסמה בזמן. ומשקיעים אכלו אותה בכספים גדולים על פי הנטען.
אז, האם להטיל על רשות ניירות הערך אחריות נזיקין אם לאיו (במקרה זה). זוהי השאלה המרכזית בפסק הדין.
על פי דעת הרוב, בניגוד לדעת השופט המוביל, בניגוד להחלטת המחוזי, אין להטיל אחריות.
אז נצטט קצת, על מנת להבין פילוסופית ופרקטית מהותית, מה קרה פה:
השופט ע' גרוסקופף (דעת רוב כאמור, שאין להטיל אחריות על הרשות לניירות ערך) מתאר בחדות הדילמה בכלל, ובפרט, כאשר מדובר על הפסד כספי של משקיעים פרטיים, על חשבון הקופה הציבורית.
נצטט:
קצת לענין האשם התורם מה שנקרא (אשם של הניזוקים עצמם):
מומלץ ביותר. מדגיש שוב:
לקרוא את דעתו של השופט מינץ, ולקבל סקירה היסטורית תמציתית על נושא אחריות המדינה בנזיקין. נושא מרכזי וחשוב מאוד.
עפר הארץ 
להשאיר תגובה