יש מְאַסְדֵּר. ואין סדר !

ויקיפדיה/ הרשות לניירות ערך

אז לפנינו פסק דין מאוד מענין, מאוד חשוב, ערעור אזרחי בעליון, משקיעים בניירות ערך וכדומה, נגד הרשות לניירות ערך.

נדביק כהרגלנו בקודש, את כותרי הייחוס של פסק הדין:

אז המדובר בערעור על המחוזי (תל אביב יפו). ערעור אזרחי כאמור, בענין נזיקי.

בית משפט מחוזי, קיבל בעיקרון את טענות המשקיעים לרשלנות של הרשות לניירות ערך, בכל הנוגע לחובתם לפקח ולאסדר וכדומה לאכוף, עניינים הנוגעים להשקעתם בחברת יוטרייד, ובגין כך, הם טענו להפסד כספי המשקיעים כאמור.

בעליון, בדעת רוב, התהפך הדבר, ושופטי העליון בדעת רוב ( השופט מינץ, והשופט ע' גרוסקופף כנגד דעתו של השופט המוביל, נ' הנדל) גרסו:

שאין להטיל פה אחריות נזיקית על הרשות לניירות ערך בסיפור זה.

טוב, מדובר פה במחלוקת או ויכוח עתיק יומין:

עד כמה יש להטיל אחריות בנזיקין, על המדינה ומוסדותיה. עם הזמן, יש ציר ברור לכאורה, של הטלת אחריות הולכת וגוברת על המדינה ומוסדותיה, הכל בגין רשלנות, אי פיקוח, אי אכיפה וכו…. זה ויכוח מאוד מורכב. למי שמתענין בדבר, כדאי מאוד לקרוא את דעתו של השופט מינץ, הוא מביא שם סקירה היסטורית תמציתית עם משפט משווה בינלאומי.

תכל"ס לענין הקייס שלפנינו:

השקעות ממוחשבות אלוגריתמיות. זה הענין של יוטרייד והמשקיעים שהפסידו כספם. הרשות לניירות ערך גרסה, שהם (החברה)מחוייבים ברשיון לצורך ניהול השקעות. החברה (יוטרייד כאמור) גרסו אחרת. תכל"ס, החברה התחייבה להפסיק הפעילות. בפועל המשיכו אבל. הרשות לניירות ערך על פי הנטען, לא וידאה בזמן שהחברה הפסיקה פעילותה. לא הזהירה בזמן. לא פרסמה בזמן. ומשקיעים אכלו אותה בכספים גדולים על פי הנטען.

אז, האם להטיל על רשות ניירות הערך אחריות נזיקין אם לאיו (במקרה זה). זוהי השאלה המרכזית בפסק הדין.

על פי דעת הרוב, בניגוד לדעת השופט המוביל, בניגוד להחלטת המחוזי, אין להטיל אחריות.

אז נצטט קצת, על מנת להבין פילוסופית ופרקטית מהותית, מה קרה פה:

השופט ע' גרוסקופף (דעת רוב כאמור, שאין להטיל אחריות על הרשות לניירות ערך) מתאר בחדות הדילמה בכלל, ובפרט, כאשר מדובר על הפסד כספי של משקיעים פרטיים, על חשבון הקופה הציבורית.

נצטט:

קצת לענין האשם התורם מה שנקרא (אשם של הניזוקים עצמם):

מומלץ ביותר. מדגיש שוב:

לקרוא את דעתו של השופט מינץ, ולקבל סקירה היסטורית תמציתית על נושא אחריות המדינה בנזיקין. נושא מרכזי וחשוב מאוד.

9 תגובות על “יש מְאַסְדֵּר. ואין סדר !”

  1. אומנם האתר שלך הוא אתר חוק ומשפט, אבל ללא ספק אתה אדם משכיל בעל עיין טובה והיה נחמד לו ההית משלב את דעתך בתגובות שאינן חוק ומשפט בלבד. לבטח יש לך דעות שונות לגבי הארועים השונים וזה מעניין לשמוע אותן.

    אהבתי

  2. תודה עתידן.

    האתר או הבלוג, רק התחיל. זוהי רק הקדמה למבוא של הפתיח.

    הבלוג מוגדר כמשתרע מאופק לאופק, אבל, בעיקר, חומרים משפטיים. לא רק. כך עד היום עלו דברים אגב.

    אם היית עוקב אחרי לא מעט תגובות שלי (סקשן התגובות) היית מוצא הרבה דיעות אישיות.

    אם היית עוקב אפילו אחרי לא מעט פוסטים משפטיים, היית מוצא תגובות שלי, אישיות לכאורה, לגבי התפיסות הציבוריות הקלוקלות, בקשר למערכת המשפט והשופטים בייחוד. פה למשל, בסוף הפוסט:

    אין הכרה, אין הקצבה

    כך או כך, אפילו אם לא רושם טוויסט אישי, יש לפוסט עצמו, הרבה מאוד משמעות ביחס למי שלא מבין בחוק ומשפט, לא מבין את מערכת המשפט, לא קולט מה זה שופט, איך הוא חושב שופט וכדומה.

    להתראות

    אהבתי

  3. בהחלט בהחלט, אפשר לקרוא בתגובות שלך ידע, ראייה מפוקחת ומציאותית, דבר שנדיר במחוזותינו. לכן אני שואל מדוע אתה לא מעלה פוסטים שיענינו את הציבור הרחב? רובו לא מתעניין כללל או מעט מאד בחוק ומשפט. הבלוג שלך מפורסם באתר פרפרים שהוא ריכוז הבלוגים, ומידי פעם אנשים מגיעים לפה דרכו בחיפוש אחרי נושאים מענינים ושיחות מהנות. רמה אינטלקטואלית סבירה זה לא החלק של הישראלים. רוב הבלוגים זו רכילות נשית או ברמה קרובה. הבלוג הוא מה שהקוראים עושים אותו על ידי התוספת שלהם. בסופו של דבר כמו כל מוצר אתה צריך להתחשב בקהל מסוג מסויים. יש לך מוצר מצויין אבל אתה צריך להתאים לקוראים

    אהבתי

  4. עתידן,

    שוב תודה. אבל:

    לא מובן מאיפה אתה מניח מה שאתה מניח לגבי קהל קוראים. הספירה עצמה, הינה ספירה אינטלקטואלית אכן. אבל, גם ציבורית. נושאים חשובים על סדר היום בחיים הציבוריים והתקשורתיים. בתוך ספירה זו, חוק ומשפט, אחד החשובים ביותר, אם לא החשוב ביותר. אני עוקב אחרי הלכי רוח בציבורי הישראלי ( ובעולם בכלל) שנים רבות. בדקדקנות איומה ממש. ואין צל צילו של ספק, שנושא בתי המשפט בכלל, ובפרט עליון בשבתו כבג"צ, אחד הנושאים החשובים והמתוקשרים ביותר.

    ספירות של רכילות, אופנה וכדומה לא רלבנטי מראש פה.

    ויש פה הרבה מגיבים בבלוג. אולי לא הרבה תגובות בסך הכל. אבל, הרבה מגיבים. כך או כך, אני לא אעסוק ביחסי ציבור וקידום ורייטינג וכדומה פה. כל מי שרוצה מגיע, קורא, יכול להשאיר תגובה וכדומה, ומתקבל בברכה. זה לא יאה, לא רצוי, לא רלבנטי, לא תואם, לעסוק פה ביחצנו"ת או מעין, כאשר מדובר על דיונים אינטלקטואליים מעמיקים, שצריכים לשדר, אובייקטיביות, מהימנות, אותנטיות, הומניות, עיסוק בענייני מוסר והגות וכדומה.

    מעבר לזה, כפי שכתבתי, בקושי התחיל הבלוג הזה.

    ונשים ? יש כאלו ויש כאלו. יש כאלו הנוטות לעניינים אסטתיים יותר. ויש כאלו לאינטלקטואליים יותר. כפי שגברים הם לכאן או לשם. טוב, אולי יותר נשים יחסית ייטו לעניינים אסתטיים, אבל, אין לזה הרבה משמעות. זה למעשה די סבוך.

    להתראות

    אהבתי

  5. ורק עוד הערה עתידן:

    מחד, נושא בתי המשפט וכדומה בג"צ כפי שכתבתי, מאוד מעסיקים התקשורת וציבורים רבים. מאידך, לא מבינים כלום בדבר. בטח לא הציבור הרחב. גם לא עיתונאים. ואפילו אנשי מקצוע.

    הבלוג נועד, להעניק חינוך בענייני חוק ומשפט (להבדיל מיידע או בקיאות).

    ואין ספק, שמי שעוקב אחרי הבלוג, רוכש הבנה ורשמים, שונים לגמרי, ממה שהוא יודע וקורא במקומות אחרים. והרשמים וההבנה, הם אלו האותנטיים, והאמיתיים. אין לטעות בדבר.

    כפי שנכתב בדף הבית:

    הרבה מיתוסים שגויים. ופה נעמוד עליהם ונפריך אותם.

    להתראות

    אהבתי

  6. רק עוד תיקון או הבהרה:

    בתי משפט בג"צ וכדומה, חזק על סדר היום התקשורתי ציבורי אכן. אבל, גם לחילופין, נושאים שכרוכים ( מדגיש: כרוכים) בעניני בג"צ בתי משפט חוק חוקה וכדומה. כרוכים, לא רק תכל"ס גופא בתי משפט או בג"צ. אלא, כרוכים בדבר גם אם לא נוגע ישירות לבית משפט או לבג"צ וכדומה.

    אהבתי

  7. ד',

    ביקורת חסרת שחר וסתמית של אותו כתב מגלובס. כפי שאני כותב, כולם גיבורים גדולים על שופטים, שלא יכולים להתגונן, כותבים מבלי להבין כלום. מריחות של ממש.

    לא מובן מה הוא רוצה ממנה ? קראתי ההחלטה שלה. אין שום בעיה של ממש.

    הכתב שם מגלובס, עשה פיק אפ מגוחך לערב רב של חרטות, בלי שום קוהרנטיות לכלום.

    מחד הוא כותב "כאשר צוללים לתוכן ההחלטה שלה", מאידך הוא כותב:

    "לא ניכנס כאן לטענות המשפטיות, וכל שכן לא לגוף התיק ".

    אבל, הרי על זה מדובר. טענות משפטיות פרוצדורליות. על זה הוא כותב בלי להבין. ועל זה ההחלטה.

    הוא לא קרא ההחלטה, או שקרא ולא הבין כלום, כמו הרבה עיתונאים שמחרטטים.

    קודם כל, לא מדובר בתיק פשוט. זה שיש מצלמות אבטחה, לא עושה כלל תיק פשוט. לפעמים, שאלות שבמשפט (כפי פה אגב) הן כל כך סבוכות, שזה מטורף לגמרי. מצלמות לא עושות הבדל לגמרי תמיד. כפי המיתוס המגוחך, ש- דין אן איי, מפליל, או בבחינת ראיית זהב וכדומה. די אן איי לא מפליל. די אן איי, קושר אדם לזירת הפשע או לכלי רצח למשל. אבל, לא בהכרח לפשע עצמו. אדם נדקר עם סכין. הדי אן איי של מאן דהוא, או טביעות האצבע שלו על הסכין. עדיין צריך להוכיח, שזה הוא שדקר הקורבן. אולי הכין סלט עם הסכין. אז יוצא אותו הסיבוך.

    היא כתבה על עומס עצום במחוזי ירושלים. אבל, לא בגלל העומס היא הורידה התיק לשלום. הוא קישר במניפולטיביות בין העומס לבין ההורדה של התיק. העומס, זה אגב אורחא. טיעון אגבי לגמרי. בפועל מה שקורה זה, נצטט אותה:

    "עוד יש להוסיף, כי במניין השיקולים יש לשקול אף את הצורך בהפחתת העומס העצום המוטל על בית המשפט המחוזי בירושלים בין השאר, מחמת כך שלא אחת נדרשים שופטיו לדון בכתבי אישום שמקומם המובהק הוא בבית משפט השלום. ואמנם, לא אחת הליכים מסתיימים בהסדרי טיעון אשר לפיהם נאשמים מורשעים בעבירות אשר מלכתחילה נתונות לסמכות בית משפט השלום (כאמור בדנ"פ סאבר). בנסיבות אלו, אם נמצא כי מדובר בהליך שמלכתחילה אמור להתברר בבית משפט השלום, אך למרות זאת יישאר בבית המשפט המחוזי, אזי מה הועילו חכמים בתקנתם? "

    עד כאן הציטוט:

    אז היא כותבת, במפורש: " כי במנין השיקולים יש לשקול אף את הצורך בהפחתת העומס העצום…" אבל, זה אגבי לגמרי. העיקר זה תופעה שחוזרת על עצמה: בעבירות מין בייחוד, יש בעיות סבוכות של סמכות. ואכן, לא פעם קורה כפי שהיא כותבת, שהסמכות מלכתחילה הייתה נתונה לבית משפט השלום.

    יש בעיה מסויימת, יש איזה ואקום בפרוצדורה. במקרה הזה, נצטט אותה:

    "המקרה הנדון הוא מצב שבו תיקון כתב האישום מבוקש מלכתחילה ולא בדיעבד, ומחמת טענה בדבר טעות מצד המאשימה בבחירת סעיף העבירה. אין מדובר בהסדר טיעון, אשר במסגרתו הומרה העבירה החמורה לעבירה קלה יותר. מדובר בנסיבות שבהן מתקבלת טענת ההגנה ומתקבלת בקשתה לתקן את סעיף העבירה לעבירה הנתונה לסמכות בית משפט השלום. אחרי ככלות הכול, זו מטרת בקשתה של ההגנה בענייננו."

    עד כאן הציטוט:

    אז מדובר בבעיה מסויימת. אופיינית. חוזרת. התיקון לכתב האישום אינו בדיעבד. אלא מלכתחילה.

    אותו כתב לא כתב כלל שזוהי בקשה של ההגנה בכלל. הוא לא כתב בכלל, מה ההגנה טוענת. מה התביעה טוענת. התביעה טוענת, נצטט:

    "די בכך שהמעשה המגונה הנטען נעשה בקטינה שטרם מלאו לה ארבע-עשרה אשר הביעה סירוב למעשה, כדי שהנאשם יואשם בעבירה המחמירה (לפי סעיף 348(ב) בחוק). על-פי עמדתה הנחרצת, בהתקיים שני התנאים האמורים, אין כל חשיבות לנסיבות העבירה או לדרגת חומרתה. זו אם כן, תמצית עמדת המאשימה."

    ההגנה טוענת אבל:

    "הנחת המוצא היא כי קטין שזה גילו, לא הסכים למעשה ולפיכך הסכמתו או סירובו אינם יכולים להשליך על בחירת העבירה המתאימה וממילא גם לא על הערכאה שאליה יוגש כתב האישום."

    קולטים הסיבוך המשפטי ? וזוהי רק החלטה מקדימה. הוא כותב על נסיבות העבירה, על חומרת העבירה, על תוכן ההחלטה שלה, בלי לאזכר כל זאת. ואיך יאזכר ? מה מבין הבן אדם ? העיקר יש מצלמות הוא כותב.

    כמו הרבה גיבורים גדולים, יורדים על השופטים שלא יכולים להתגונן, מבלי להבין כלום.

    אני תוהה, אם במקרה הוא איזכר שוחד שם בכתבה שלו הא ?

    קראתי ההחלטה שלה. כל זה מצב לא פשוט. זה לא אשמת השופטת. והיא בסדר גמור.

    להתראות

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: