אז יש לנו כאן, פסק דין חשוב בעליון, בקשר להחזר מקדמה, לגבי אירועים שנקבעו או חוזים לקיום אירועים (כגון חתונה כפי שכאן) ובעצם, בגלל הקורונה, בוטל או נדחה האירוע וכדומה.
די נדיר, שקייס מסויים, יתחיל בבית משפט לתביעות קטנות, ויגיע לעליון בסוף. במקרים כאלו, כפי שכאן, צריך רשות ערעור. הערעור הוא לא מובטח. בגלגול שני מה שנקרא ( נניח מחוזי על שלום,סה"כ שניים) יש זכות ערעור מובטחת. בגלגול שלישי, צריך להוכיח לבית המשפט (לרוב העליון) שהקייס יש לו חשיבות ציבורית עקרונית, שחורגת מהענין הפרטי של הצדדים לסיפור.
הואיל וכאן מדובר בקורונה, והמון מקרים של ביטולים, תביעות להחזר מקדמות וכדומה, השופטת ( דפנה ברק-ארז) החליטה לתת רשות ערעור וכדומה.
אז כאן יש לנו גלגול שלישי, הואיל ואנו בעליון, אחרי בית משפט לתביעות קטנות. ערעור עליו למחוזי. ועכשיו ערעור לעליון, בגלגול שלישי כאמור. אז: קטנות- מחוזי- עליון.
אז נתחיל עם כותרי הייחוס של הקייס (לינק מוטמע):
אז יש לנו סכסוך פרטי. חוזה לקיום חתונה באולם אירועים או כדומה. החוזה נכרת לפני שפרצה הקורונה וכדומה. ושולמה הרי מקדמה. אלא, שאחרי שפרצה הקורונה, חוקק חוק בקשר לסכסוכי מקדמות וכדומה אירועים מן הסוג הזה. כותר החוק:
"חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2020 "
ועכשיו צריך ליישב פה הדברים. ושוב, ענין עקרוני, המון סכסוכים כאלו בגין הקורונה, ולכן השופטת דפנה ברק, החליטה לתת רשות ערעור כאמור.
הגישה שלה אומרת בין היתר,דבר פשוט:
יש בחיים צדדים חלשים. ויש בחיים צדדים חזקים. לפעמים החוק נוטה לטובת החלש (נניח חוקי הגנת הצרכן) ולפעמים, הוא פרווה, ואפילו מגן על החזק יותר. מבחינתה, הסיפור פה, הוא גם סיפור של צד חלש, צד חזק יותר, והחוק שהוא צרכני יותר באופיו, ונועד להגן יותר על החלש. בעל העסק (אולם חתונות במקרה זה) אשר למשל, מחזיק המקדמה ביד. גם מחזיק צ'קים דחויים וכדומה, הוא נחשב נניח צד יותר חזק לגבי דידה.
אז שני ערכאות של מטה כאמור (אנו בגלגול שלישי) ראו זאת אחרת, ופסקו לרעת בני הזוג, ולטובת הבעלים של אולם האירועים. דעתה אבל של השופטת ברק, שונה.
אז קצת רקע עובדתי ומשפטי כללי לגבי הקייס הספציפי הזה. נצטט:
עד כאן הציטוט:
אז מה השאלה המרכזית פה בסיפור. נצטט:
עד כאן הציטוט:
ככה בתמצית. האם החריג לתחולת החוק ( חוק המקדמה כאמור) כפי שנקוב בסעיף 4(ב) לחוק עצמו, חל פה אם לאיו. זוהי השאלה המרכזית לגבי דידה של השופטת. נצטט הסעיף הנדון:
עדיפות החוק
4.(א) הוראות חוק זה יחולו על אף האמור בכל דין או חוזה לעניין מקדמה.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), הוראות חוק זה לא יחולו אם האירוע במועד המקורי בוטל כאמור בסעיף 2 והצדדים לחוזה הגיעו להסכמה אחרת ביניהם לעניין החזר מקדמה לאחר יום ט"ז באדם התש"ף (12 במרס 2020), ובלבד שההסכמה כאמור הייתה מפורשת, בכתב ובנפרד מכל הסכמה אחרת בין אותם צדדים.
עד כאן הציטוט:
אז נקוב מפורשות הדבר. הוראות החוק יש להן קדימות לדין אחר. או, חוזה אחר לעניין מקדמה. ועוד: הסכמה אחרת בין הצדדים, תהא תקפה ( בקשר להחזרת מקדמה) אבל, ואבל גדול ומכריע כאן:
שההסכמה בין הצדדים הייתה מפורשת, בכתב, ובנפרד מכל הסכמה אחרת.
מבחינת השופטת ברק, זה הכריע את הכף. נצטט אותה:
ועוד:
והתוצאה, נצטט:
עד כאן הציטוטים:
ובקיצור: החוק מורה על הסכמה ברורה ומפורשת ובכתב ונפרדת. זה לא בדיוק היה הקייס פה לגבי דידה של השופטת ברק. הכל מתוך מגמה או תכלית כללית, של ראיית החוק כחוק צרכני, המגן על הצרכן בעיקר. אשר על כן, התקבל הערעור, וחזר לקטנות.
עפר הארץ 
להשאיר תגובה