לעולם, לא לעולם חוסן….

כפר דרום/ ויקיפדיה

לפנינו פסק דין חשוב מאוד. מענין מאוד. בית משפט עליון, ערעור אזרחי. עסיקנן בתביעת פיצויים נגד הרשות הפלסטינאית ואחרים, בקשר לפיגוע דאז, בכפר דרום.

נדביק תחילה כהרגלנו את כותרי הייחוס של פסק הדין:

אז קצת רקע כללי עובדתי ומשפטי, נצטט:

עד כאן הציטוט:

בבבית המשפט המחוזי, קיבלו התביעה ונפסקו פיצויים. על מה התבסס בית המשפט המחוזי, נצטט:

עד כאן הציטוט:

טוב, לא נוכל להיכנס פה לכל הפרטים כמובן. מדובר באמת בטירוף חושים בלתי נתפס. נציין תחילה, שבית המשפט העליון, ככה בגדול לענייננו, קיבל ואישר את אחריות הרשות הפלסטינאית לאירוע עצמו וכו… כל זאת, למרות שנטענה בין היתר, טענה של חסינות מדינה או מעין וכדומה.

ככלל כפי שכבר ציינתי פה בתגובות, פעולות ריבוניות של מדינה, הינן חסינות. אבל, ההנחה הפילוסופית הינה זו, שפעולות של מדינה, חייבות להיות חוקיות על פניהן. מה שלא חוקי על פניו, אפילו נעשה על ידי המדינה לכאורה, על ידי שלוחיה וסוכניה בפועל, לא יכול להיות מוכשר בשם המדינה עצמה.

ניקח למשל את הפלישה של רוסיה לאוקראינה. צבא שלם, עצום ורב פלש. צבא רוסי בפועל. אבל, משפטית זה לא הצבא הרוסי או רוסיה כמדינה שחבים או אחראים מבחינה פלילית. אלא:

רק אינדיבידואלים. רק פרטים. כלומר, פלילית לא רוסיה פלשה וביצעה נניח פשע אגרסיה. אלא, נניח פוטין. גנרלים. ראש המטה הכללי, רק הם עומדים לדין. אין כתב אישום נגד מדינה.

אפילו פורמלית. המדינה היא התובעת הרי בעיקרון (בעיקרון, אבל, לא לישון) תובעת במשפט פלילי. אז היה יוצא מכאן, שבאם הייתה אחריות פלילית למדינה, כמדינה, אז היה מוגש כתב אישום, שכותרתו:

מדינת ישראל נגד מדינת ישראל.

ברור שאפילו פורמלית זהו אבסורד.

לכן, אמנת רומא והמשפט הפלילי הבינלאומי, שמים דגש, על מה שנקרא:

מיצוי הליכים או מיצוי אחריות לאומית. קודם התובע, נותן צ'אנס למדינה, להעמיד לדין אינדיבידואלים על פשעים בינלאומיים. אחר כך, כמוצא אחרון, אם המדינה, לא רוצה, או, לא יכולה, בית הדין הפלילי בהאג, עושה העבודה, ומעמיד לדין.

ההנחה הפילוסופית הינה זו, שלא ייתכן שבחוקי מדינה, יהיה נניח היתר לבצע ג'נוסייד. חזקה שסוכן של המדינה, פעל נגד חוקיה, או בטח ובטח, נגד החוק הבינלאומי כאשר ביצע המעשים. לכן, לא ייתכן שמדינה תיתן גיבוי לאדם כזה. היא חייבת להעמידו לדין. אם לאיו, בית משפט בהאג יעמידו לדין.

יפים דבריו של השופט סולברג שצוטט ממקום אחר, בפסק הדין:

"הרש"פ אינה עומדת לדין על פעולותיה כריבון, ומשום כך גם איננה נהנית מחסינות. המעשים הנדונים כאן אינם 'מעשי מדינה' אלא מתן סיוע פעיל לפשעי טרור נתעבים נגד חפים מפשע"

אז במקרה שלנו, מדובר בתביעת נזיקין. בתביעת נזיקין, אפשר לתבוע מדינה במקרים מסויימים. אבל, בפלילים, אי אפשר להגיש כתב אישום נגד מדינה. מן הסיבה הפשוטה שמדינה, לא יכולה לבצע מעשים כאלו למעשה.

נניח כך:

שר אוצר. רשאי לנהל קופת המדינה כפי סמכותו ורצונו ככה באופן כללי. כלומר, תכל"ס, יש לו סמכות להוציא כסף. להוציא כסף כן. מקופת האוצר, לקופה אחרת על פי סמכות. אבל, אם הוא יכניס כסף של האוצר/ מדינה, לכיסו הפרטי, אזי:

הוא לא פעל כשר אוצר. אלא כסתם גנב. ועליו לעמוד לדין אישית. לא המדינה תעמוד לדין פלילי (להבדיל מתביעה נזיקית אפשרית כאמור) אלא, הוא אישית יעמוד לדין פלילי.

רק איזושהיא הערה או תזכורת כללית:

מי שרוצה איזשהוא לינק. לאיזשהוא פוסט. לאיזושהיא תגובה. יכול בכל מקום, לבקש ממני, ואפנה אותו בהקדם האפשרי ואתן לו הלינק המבוקש. אפשר תמיד בפוסט האחרון. הפוסט האחרון, הוא תמיד השני בדף הבית. הראשון קבוע (פרזנטציה של הבלוג) והשני, הוא האחרון. שם אפשר להשאיר כל בקשה בזריזות.

26 תגובות על 'לעולם, לא לעולם חוסן….'

  1. לפי דבריך אי אפשר לתבוע מרוסיה דמי ניזקין או להעמידה לדין על פשעים אלא רק את פוטין או הגנרלים שלו. אין אפשרות לבקש פיצויים ממנו כיון שאישית הוא לא יכול כלכלית לשלם. באותה מידה אי אפשר לתבוע מדחלן 100 מליון דולר כי הוא איננו יכול לשלם אלא רק המדינה ששלחה אותו והיא איננה אחראית פלילית.
    באותה מידה ישראל איננה אחראית על ארועי המרמרה אלא החילים שביצעו את הפעולה וכד.
    נו זה לא סביר.

    הרשות הפלסטינית שולחת ומנהלת ולכן היא אחראית. באותה מידה העם שבחר בפוטין אחראי.

    אהבתי

  2. אה לא אבירם, לא ממש הבנת הנקרא עם כל הכבוד. צריך לקרוא בזהירות דברים כאלו.

    כתבתי:

    אפשר לתבוע בנזיקין מדינה. אבל, רק במקרים מסויימים.

    מה שאי אפשר לעשות, זה להגיש כתב אישום פלילי ממילא, נגד מדינה. אלא, נגד פוטין והגנרלים שלו וכדומה. אישית, על כל אחד מהם כתב אישום.

    וזה שהמדינה לא אחראית פלילית, לא אומר שהמדינה לא יכולה לשלם על אירוע פלילי. אלא, שאי אפשר להגיש נגדה כתב אישום.

    וישראל אחראית על המרמרה, אבל, שוב, אי אפשר להגיש נגדה כתב אישום על אירוע המרמרה. אלא: על מפקד חיל הים למשל. על שר הביטחון. ראש הממשלה. רמטכ"ל וכדומה.

    מה סביר מה לא, צריך להבין בחוק ומשפט. להדיוט זה לא נשמע תמיד הגיוני או סביר.

    צריך להפריד בין אחריות כפי שנתפסת ככה כללית, לבין נזיקין, לבין הגשת כתב אישום פשוט.

    לגבי דחלן ו- 100 מליון דולר. זה ענין של בית משפט הסכום. אין סכומים כאלו בעיקרון בתשלום על נזק. אבל, סכומים מכוערים אחרים.

    והבן אדם צריך לשלם. אם לאיו, יש אמצעים. לגבי דחלן פחות. לגבי אזרחים מקומיים יותר אמצעים כמובן.

    להתראות

    אהבתי

  3. כדאי היה לצטט באמת, את סעיף 25 לאמנת רומא (האג פלילי):

    Article 25

    Individual criminal responsibility

    1. The Court shall have jurisdiction over natural persons pursuant to this Statute.

    2. A person who commits a crime within the jurisdiction of the Court shall be individually responsible and liable for punishment in accordance with this Statute.

    האחריות הפלילית היא אינדיבידואלית. חלה על ישויות טבעיות (בני אדם) להבדיל ממדינה, שהיא לא ישות טבעית. היא ישות משפטית, אבל, לא טבעית.

    כאן לאמנת רומא אגב:

    https://legal.un.org/icc/statute/99_corr/cstatute.htm

    להתראות

    אהבתי

  4. https://www.inn.co.il/news/548116#utm_source=rotter-iframe&utm_medium=refrerral

    מה הסיפור התמוה הזה? מדוע שופט מבקש את אמון הפרקליטות? מדוע אדם ש3 פעמים הורשע ברצח מסתובב חופשי? על בסיס מה שופט מציע למדינה לבטל את התיק לאחר 3 הרשעות בשלב מוקדם של הדיונים? האם רק שופט זכאי לפסול את עצמו? או שהפרקליטות יכולה לבקש ממישהו שהוא צד שלישי?

    לא מוסיף הרבה אמון באף צד.

    מה קורה פה?

    אהבתי

  5. ד',

    שופט יכול לפסול את עצמו. אסור לו לפסול את עצמו רק, על סמך אינטואיציה או קפריזה. אלא רק במקרים מוגדרים היטב.

    הפרקליטות צודקת, שאין מקור חוקי או מקור סמכות, לבקשה של שופט, שהפרקליטות תביע בו אמון.

    השופט לא עומד בלחצים. הוא טוען ללחצים קשים חיצוניים. אבל, הוא צריך לנהל המשפט בקור רוח. ביד רמה. דבר כזה אי אפשר.

    אגב, ההתבטאויות שלו, יכולות להקים עילת פסלות באם הפרקליטות תגיש על כך בקשה.

    לגבי הרשעות, אז זה כל הענין של משפט חוזר. מספר ההרשעות לא מעלות ולא מורידות. מה שמעלה ומוריד:

    זה שהתגלו ראיות, שעשויות לשנות את ההכרעה/ הרשעה. באם התגלו ראיות כאלו:

    אז כפי דברי השופט א.ברק דאז:

    אמת או יציב. אמת עדיף.

    אבל, גם יציבות חשובה מאוד. כפי שהסברתי לא פעם:

    סכסוך שכנים מפגר. על צינור מים. יכול להעסיק את המערכת הזו, כולה, עד סוף כל הדורות. עדי עד. אלמלא:

    דוקטרינת: סופיות הדיון.

    וזה מה שאנו רואים. ברגע שאתה פותח תיק שנסגר. אפשר להשתולל עליו בלי סוף. אלא:

    שבמקרה הזה, מדובר במשפט חוזר. משפט חוזר אומר:

    שהתגלו או נתגלעו ראיות, שעשויות להפוך את ההרשעה. ואז, אמת עדיף ! כך בנויה המערכת הזו:

    היא עובדת יותר קשה על מנת למנוע חפים מפשע להיכנס לכלא, מאשר, להכניס עבריינים לכלא.

    מה לעשות……. כך צריך להיות. חברה לא יכולה לסבול כניסה של אדם חף מפשע לכלא.

    להתראות

    אהבתי

  6. ממש ממש חבל שאתה נאחז רק בעניני חוק ומשפט ולא מביע דעתך על חיי יום יום, על ארועים שסביבנו. ממש כומר פנטי עקשן אתה, ממש בזבוז.

    אהבתי

  7. איימי,

    הבלוג מוגדר כבלוג משפטי. לא רק. אבל, בעיקר משפטי. נועד להעניק לציבור הקוראים, חינוך משפטי ( להבדיל מידע ובקיאות). ואני הריבון של עצמי, ואני קובע כמובן, מי אני, מה אני, ועל מה אני כותב.

    היו לא מעט פוסטים גם עם דיעות מה שאתה קורא דיעות.

    היו הרבה מאוד תגובות שבהם היו משוקעות תגובות.

    בכתיבה המשפטית אגב, גם משוקעים דיעות ברורות ביותר, אם לא שמת לב לזה.

    מעבר לזה, כתבתי פה, הצהרתי פה:

    כל מי שרוצה שאכתוב בכל נושא כלשהוא, מוזמן להציע, ואני אכתוב. אבל, עד היום, חוץ מבקשה אחת (סוס אחד, וקזינו וכו…) לא הייתה שום בקשה. רק טענות ערטילאיות לגבי דיעות.

    מעבר לזה, ומעל הכל למעשה, הבלוג לא התחיל אפילו. זה לא הפתיח אפילו כפי שהסברתי.

    בקטע המשפטי, שהוא חשוב עד מאוד ציבורית. אני גם אחד ויחיד. אז, למה להתלונן לא מובן ? צריך למנף את זה בעיקר.

    להתראות

    אהבתי

  8. איך אפשר לתבוע את יאסר ערפאת??? את יורשיו? יהיה לזה איזה ערך מעשי? ופסק הדין לצורכי עיקול תקף גם במדינות אחרות?

    אני דווקא שמח שאין פה בבלוג דיוני פוליטיקה ואין ויכוחים עקרים על שטויות.

    האם לדעתך הסיפור של הקורונה נגמר? האם העולם יחזור לתלם, פסי צמיחה, כפר גלובלי? או שאנחנו בהתחלת עידן חדש.
    בכלל האם לדעתך האופי האנושי משתנה או מה שהיה הוא שיהיה? זאת אומרת, פחות מלחמות יותר שיתופי פעולה.

    אני לא אשאל לגבי אוקריינה כי נראה ששם הסיפור ימשך עוד שנים עד שיתעלמו מזה ומי שירויח אלו יצרניות הנשק בכל העולם. מה שכמובן לא יועיל להשתפרות הכלכלה כי כולם יתחילו להוציא תקציב גדול יותר על נשק.

    לגבי איראן הבעת מורת רוח בעבר על הנסיגה של טראמפ מהסכמי הגרעין אבל כיום, האם אתה חושב שהצעדים של בידן
    נכונים?

    האם אירופה התאבדה כמו שטוען דוגלאס מרי , ותכבש על ידי המוסלמים והפליטים האפריקאים? או שהיא תחזור לעצמה בתור תרבות מערבית נוצרית מובילה.

    הנה מספיק נושאים לשבוע הקרוב

    כל טוב

    אהבתי

  9. גו'ש,

    אפשר לתבוע על הכל. השאלה איפה, ואם יתקבל כדבר הזה.

    הדבר היחידי שאי אפשר לגמרי כפי שהסברתי:

    זה להגיש כתב אישום, ממילא פלילי, נגד מדינה.

    יש למשל, בארה"ב, נושא של סמכות אוניברסלית (או מעין). ואז, תובעים שם (כל מיני קורבנות אומללים מכל רחבי העולם) נושאי משרה ממדינה מסויימת אחרת. אפילו שהעבירות לא בוצעו בארה"ב. אפילו שהקורבנות לא סבלו בארה"ב. אפילו שהעבריינים לא מארה"ב.

    את המדינה עצמה קשה לרוב לתבוע. כי:

    אם זוהי פעולה ריבונית, יש למדינה חסינות בעיקרון. אם אין חסינות, אזי כפי שהסברתי:

    זו לא הייתה המדינה. אלא, האינדיבידואל. מהסיבה הפשוטה, שמדינה לא יכולה לעשות דברים כאלו. כפי ששר אוצר המחשתי, מעביר כסף מקופה לקופה, אבל, אם יעביר לכיס, זו כבר לא המדינה שעשתה זאת, אלא, הוא אישית, בתורת גנב. בלי קשר, מדינה יכולה לקחת אחריות, ולשלם פיצויים, לפנים משורת הדין נניח.

    אז אפשר. גם בישראל אפשר. לא מספיק מפותח אבל פה.

    הנה פה נניח, מישהו סבל עינויים במדינת גמביה (מדינה במערב אפריקה) ותבע בארה"ב את אחד האחראים.

    הנה מאמר ב- Just security על כך:

    https://www.justsecurity.org/70735/breaking-news-accused-gambian-torturer-arrested-in-denver/

    על שאר הדברים, עוד נדון בהמשך. נעלה פוסטים מאורגנים. אין מה לדאוג.

    להתראות

    אהבתי

  10. רק מנגד להמחשה של שר האוצר:

    אם יכניס כסף לכיס. המדינה תתנער ממנו. זו לא המדינה. והמדינה לא תיתן לו חסינות כמובן שאין.

    אבל, אם הוא ייתבע, נניח תיאורטית אישית, בגלל שהוא לא השקיע מספיק בכבישים אדומים, ומישהו שנפגע (או קבוצה) בתאונת דרכים, יתבע את המדינה ו/או אותו. אזי:

    המדינה תיקח אחריות, ותעניק לו כמובן חסינות. תעמוד מאחוריו. למה ? אפילו אם הייתה רשלנות מסויימת, היא לא שלו אישית יכולה להיות. אלא, ריבונית נניח נקרא לזה.

    אז זה ההבדל. כך לגבי פשעים חמורים:

    פשעים חמורים, לא יכלו או יכולים להתבצע על ידי מדינה ( נניח ג'נוסייד). לכן, האחריות אישית.

    להתראות

    אהבתי

  11. וזה לא נורא אם אנשים מביעים דיעה סובייקטיבית. לפעמים זה נשמע שטותי ומגוחך. לא נורא. הקתרזיס, פריקה של קיטור, שווה את זה לא פעם. כך גם אדם הבין או מבין שהוא כותב שטויות. כך גם אחרים מבינים, שמה שהם חושבים שזה איזה חוכמה אדירה, זה בעצם דברי הבל.

    אהבתי

  12. דווקא הפוסט הראשון בבלוג, נושא הכותר: "אייכמן ושודדי הים" דן בסמכות אוניברסלית באופן קצת יותר מעמיק. כאן:

    אייכמן ושודדי הים

    אהבתי

  13. ולגבי איראן:

    אם יהיה הסכם (סיכוי לא גבוה כלל) אז ננתח ההסכם כאשר יהיה. אם יהיה ברור שנכשלו השיחות בוינה, ולא יהיה הסכם, אז גם נעלה פוסט מאורגן.

    אהבתי

  14. ואת יאסר עראפת כמובן שאי אפשר לתבוע. שהרי הוא מת. מי שכן אפשר, זה מי שפעל איתו, שידל אותו, סייע לו, פיתה אותו וכדומה, והוא עצמו בחיים.

    באם פסק דין תקף במדינה אחרת, זה שאלה מורכבת, תלויה גם באמנות בין מדינות וכדומה.

    אם זוהי מדינה צד ג', לא קשורה לסיפור, זוהי בעיה רצינית.

    אהבתי

  15. רק נמחיש מהחוק פה ממש במדינת ישראל:

    פקודת הנזיקין (חוק מנדטורי שעוסק בנזק ופיצויים וכדומה) כך מורה אותנו:

    חסינות עובד הציבור

    7א. (א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.

    עד כאן הציטוט:

    כלומר, הכלל הוא שלא תוגש תביעה נגד עובד ציבור אם עשה המעשה במסגרת מילוי תפקיד (שר אוצר כבישים אדומים כאמור). המדינה תעמוד מאחוריו. תיתן לו חסינות. אבל, אם מתוך כוונה לגרום נזק, וביודעין וכדומה, לא תהא לו חסינות של המדינה (שר אוצר כאמור, כסף לכיס הפרטי).

    והנה עוד ציטוט בפועל, לגבי עובד מדינה:

    תובענה נגד עובד המדינה

    7ב. (א) הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת.

    עד כאן הציטוט:

    כלומר, אם נעשה במסגרת התפקיד, המדינה למעשה מצטרפת כנתבעת. היא לוקחת אחריות אם המדינה מצהירה, שהמעשה שגרם נזק, היה למעשה בעת מילוי התפקיד כעובד מדינה.

    בינלאומית, ומדינות שונות בעולם, זה כמובן משתנה. אבל, המחשה ברורה מכאן.

    כאן לפקודת הנזיקין:

    https://www.nevo.co.il/law_html/law00/73015.htm

    אהבתי

  16. כאן אגב למי שמעונין, תביעה בארה"ב, נגד איראן, ענין של תפיסת נכסי איראן בארה"ב (או מעין) והכל בגין היותה מדינה תומכת טרור( קונקרטית, תמיכה של איראן בפיגועים בקניון בירושלים בשנת 1997 שבוצעו על ידי החמאס, ונפגעו בה אזרחים של ארה"ב).

    העליון שם אישר בפסק הדין, את תפיסת הנכסים (או מעין) של איראן ( חפצי עתיקות באוניברסיטה של שיקגו).

    אז לענין זה, לא הייתה חסינות לאיראן כמדינה.

    אבל שוב, זה לא כתב אישום פלילי, נגד איראן כמדינה.

    כאן לפסק הדין לכל המעונין:

    יש ללחוץ כדי לגשת אל 16-534_6jfm.pdf

    מי שלא מבין משהו, יכול לשאול כמובן.

    אהבתי

  17. רק תיקון טעות:

    העליון בפסק הדין האמריקאי לעי"ל (איראן) אישר את הפסיקה של בית המשפט הפדרלי לערעור.

    דחה למעשה את הטענה שאין חסינות לקנין של מדינת איראן (בניגוד למה שכתבתי בטעות). זאת למרות פסק הדין שתמך בכך שאיראן הוגדרה כמדינה תומכת טרור.

    להתראות

    אהבתי

  18. כאן אבל רצ"ב לינק, תביעה בארה"ב נגד הרשות הפלסטינאית (ואחרים) על פיגועי טרור בישראל, בהם נהרגו ונפצעו אזרחים אמריקניים. במחוזי הפדרלי שם, נפסקו פיצויים על סך: 655.5 מליון דולרים. אבל, התהפך בערעור.

    בפסק דין כאן אבל להלן אליו אני מפנה:

    התובעים, חזרו על התביעה, אחרי שהקייס היה סגור כבר. למה ? מכיוון שהקונגרס בין לבין, חוקק חוק, המאפשר לתבוע את הרשות הפלסטינאית(בין היתר)ולא משנה, מתי פיגועי הטרור בוצעו (מבחינת תחולה).

    אבל, שוב נדחה בפדרלי לערעורים.

    אפרופו נושא של "סופיות הדיון" וזדארוב לעי"ל. סופיות הדיון, ענין קריטי מדי מבחינת בית המשפט שם. חקיקה חדשה, לא אומר שמאפשרת לפתוח קייס סגור של בית משפט (כלומר, לפתוח שוב פסק דין חלוט למעשה).

    כאן:

    https://cases.justia.com/federal/appellate-courts/ca2/15-3135/15-3135-2019-06-03.pdf?ts=1559572208

    ושם תמצאו עוד הפניות לפסקי דין, בקשר לתביעות נגד הרשות הפלסטינאית.

    מי שלא מבין משהו, יכול לשאול כמובן.

    אהבתי

  19. רק נשתכח ממני:

    בתגובה שלי ל- ד' לעי"ל , בקשר לזדורוב וללחצים על השופט כפי טענתו (לחצים חיצוניים). אז הרי זוהי עבירה בעיקרון. נצטט מחוק העונשין:

    השפעה לא הוגנת

    250. המבקש להשפיע שלא כהוגן על תוצאותיו של הליך שיפוטי, בדברי שידול או בקשה הנשלחים אל שופט או אל פקיד בית המשפט, דינו – מאסר שנה אחת

    אסור לעשות כדבר הזה בכלל. הוא צריך לדעת מזה. ולדווח על כך. להתלונן על כך.

    להתראות

    אהבתי

  20. הכותרת לא צריכה להיות "לא לעולם, לא לעולם חוסן…"?
    (זה נראה כאילו החלק השני של המשפט בא לחזור על החלק הראשון ולהדגיש אותו ולא לערוך ניגוד ביניהם כמו בכותרת הנוכחית)

    אהבתי

  21. י.ד, הכותרת היא: לעולם, לא לעולם חוסן ( ולא כפי שכתבת: לא לעולם). והמשמעות היא:

    שלנצח (לעולם) אין ולא יהיה כדבר הזה: לעולם חוסן. זה פשוט.

    אהבתי

  22. אז אולי צריך להחליף את הפסיק במקף: לעולם – לא לעולם חוסן…

    אהבתי

  23. אפשר להחליף הפסיק במקף. לא היה מזיק או משנה הרבה. במקרה הזה, זה אותה פונקציה לשונית למעשה.

    אהבתי

  24. האם אתם מרגישים שהעולם עומד בפתי משבר כלכלי וחברתי אנוש?

    סין ורוסיה "פרשו" או "מפרישות" את עצמן מהעולם הנאור, דבר שפוגע בכלכלה, בביטחון החברתי, בעתיד ליברלי של שוק חופשי וביטחון אישי. השימוש בכוח צבאי חזר חהיות מקובל, או יותר נכון האיום, ולפעמים איום חמור מהביצוע עצמו. סין מאיימת על טאיוואן ועל מדינות דרום ים סין, רוסיה רומזת למלחמה עולמית. גם ארה"ב לא נקייה בדחיפה למתח עולמי.
    העולם כנראה לא יחזור להיות מה שהיה. הריבית עולה, המניות מקרטעות, אינפלציה, וככל הנראה בשנה שנתיים הקרובות יהיה רע יותר לפני שיהיה טוב יותר.

    דעתכם?

    אהבתי

  25. ג'וש,

    אפשר להבין החשש. הוא נראה סביר. אבל, לא בהכרח כך הרבה רואים זאת:

    קודם כל, התגובה על הפלישה של רוסיה, מדהימה בכל אמת מידה. רוב העולם התאחד בנחרצות כנגד הפלישה הזו. חצי עולם הטיל סנקציות. גינה בחריפות. האסיפה הכללית של האו"ם פעלה באופנים שממש מרשימים ביחס ליכולת המשפטית המוגבלת שלה. ואם אי אפשר היה באו"ם לעשות הרבה יותר מזה, זה רק בגלל זכות הוטו של הרוסים עצמם, שהיא זכות טוטאלית ממש נזכיר. אבל, המוטיבציה האדירה, הייתה שם.

    זה מאוד מעודד אחרים.

    הסינים אתה לא ממש מכיר אותם. הם הצטרפו הרי לארגון הסחר העולמי. הם מקבלים את עול הארגון. יותר מזה, הם דוחפים קדימה וחזק, לעולם של סדר וחוק:

    סדר בינלאומי, המושתת על: Rule of law שלטון החוק. הם ממש מובילים בכך.

    ממילא הם בעד מסחר חופשי וכדומה. יש בעיה. הם תומכים ברוסים באופן עקיף לפחות. אבל:

    זה בגלל היריבות המרה ( שהולכת ונעשית מרה ) עם ארה"ב. ובגלל, שאת טאייואן, הם מתכוונים להחזיר לעצמם בכל מחיר בכל דרך. זה לא אומר שהם רואים את העולם כעולם של ג'ונגל. התביעה שלהם היא מעין תביעת בעלות. לא כיבושים סתמיים אימפריאליסטים. לזה הם מתנגדים בכל תוקף. העולם לא סובל יותר אגרסיה וכיבושים סתמיים. בשביל אימפריאליזם פרופר.

    הריבית עולה. אבל למה ? קורונה ואוקראינה בעיקר. נו, אז אלו אירועים בלתי צפויים. מעין כוח עליון. הקורונה יצרה חסמים קשים בשרשרת האספקה. ואוקראינה, סנטימנט רע, ומחירי מזון שהאמירו ( הרוסים והאוקראינים, ספקים גלובליים מרכזיים ביותר של חיטה). כל זה הגורמים לאינפלציה. לא סיבות מבניות פנימיות של כוח המשק. אלא, אירועים חיצוניים בלתי נשלטים וצפויים.

    אז לאיו דווקא.

    להתראות

    אהבתי

  26. ג'וש וכל המעונין:

    כאן למשל מאמר על הנושא של שלטון החוק העולמי מבחינת סין, או יותר נכון הם קוראים לזה:

    Rules based global order

    כלומר, עולם או מערכות בינלאומיות, המושתתות על חוק ותקנות וסדר גלובליים נניח.

    כאן:

    https://www.belfercenter.org/publication/china-wants-rules-based-international-order-too

    מי שלא מבין משהו, יכול לשאול כמובן.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: