לפנינו פסק דין חשוב מאוד. מענין מאוד. בית משפט עליון, ערעור אזרחי. עסיקנן בתביעת פיצויים נגד הרשות הפלסטינאית ואחרים, בקשר לפיגוע דאז, בכפר דרום.
נדביק תחילה כהרגלנו את כותרי הייחוס של פסק הדין:
אז קצת רקע כללי עובדתי ומשפטי, נצטט:
עד כאן הציטוט:
בבבית המשפט המחוזי, קיבלו התביעה ונפסקו פיצויים. על מה התבסס בית המשפט המחוזי, נצטט:
עד כאן הציטוט:
טוב, לא נוכל להיכנס פה לכל הפרטים כמובן. מדובר באמת בטירוף חושים בלתי נתפס. נציין תחילה, שבית המשפט העליון, ככה בגדול לענייננו, קיבל ואישר את אחריות הרשות הפלסטינאית לאירוע עצמו וכו… כל זאת, למרות שנטענה בין היתר, טענה של חסינות מדינה או מעין וכדומה.
ככלל כפי שכבר ציינתי פה בתגובות, פעולות ריבוניות של מדינה, הינן חסינות. אבל, ההנחה הפילוסופית הינה זו, שפעולות של מדינה, חייבות להיות חוקיות על פניהן. מה שלא חוקי על פניו, אפילו נעשה על ידי המדינה לכאורה, על ידי שלוחיה וסוכניה בפועל, לא יכול להיות מוכשר בשם המדינה עצמה.
ניקח למשל את הפלישה של רוסיה לאוקראינה. צבא שלם, עצום ורב פלש. צבא רוסי בפועל. אבל, משפטית זה לא הצבא הרוסי או רוסיה כמדינה שחבים או אחראים מבחינה פלילית. אלא:
רק אינדיבידואלים. רק פרטים. כלומר, פלילית לא רוסיה פלשה וביצעה נניח פשע אגרסיה. אלא, נניח פוטין. גנרלים. ראש המטה הכללי, רק הם עומדים לדין. אין כתב אישום נגד מדינה.
אפילו פורמלית. המדינה היא התובעת הרי בעיקרון (בעיקרון, אבל, לא לישון) תובעת במשפט פלילי. אז היה יוצא מכאן, שבאם הייתה אחריות פלילית למדינה, כמדינה, אז היה מוגש כתב אישום, שכותרתו:
מדינת ישראל נגד מדינת ישראל.
ברור שאפילו פורמלית זהו אבסורד.
לכן, אמנת רומא והמשפט הפלילי הבינלאומי, שמים דגש, על מה שנקרא:
מיצוי הליכים או מיצוי אחריות לאומית. קודם התובע, נותן צ'אנס למדינה, להעמיד לדין אינדיבידואלים על פשעים בינלאומיים. אחר כך, כמוצא אחרון, אם המדינה, לא רוצה, או, לא יכולה, בית הדין הפלילי בהאג, עושה העבודה, ומעמיד לדין.
ההנחה הפילוסופית הינה זו, שלא ייתכן שבחוקי מדינה, יהיה נניח היתר לבצע ג'נוסייד. חזקה שסוכן של המדינה, פעל נגד חוקיה, או בטח ובטח, נגד החוק הבינלאומי כאשר ביצע המעשים. לכן, לא ייתכן שמדינה תיתן גיבוי לאדם כזה. היא חייבת להעמידו לדין. אם לאיו, בית משפט בהאג יעמידו לדין.
יפים דבריו של השופט סולברג שצוטט ממקום אחר, בפסק הדין:
"הרש"פ אינה עומדת לדין על פעולותיה כריבון, ומשום כך גם איננה נהנית מחסינות. המעשים הנדונים כאן אינם 'מעשי מדינה' אלא מתן סיוע פעיל לפשעי טרור נתעבים נגד חפים מפשע"
אז במקרה שלנו, מדובר בתביעת נזיקין. בתביעת נזיקין, אפשר לתבוע מדינה במקרים מסויימים. אבל, בפלילים, אי אפשר להגיש כתב אישום נגד מדינה. מן הסיבה הפשוטה שמדינה, לא יכולה לבצע מעשים כאלו למעשה.
נניח כך:
שר אוצר. רשאי לנהל קופת המדינה כפי סמכותו ורצונו ככה באופן כללי. כלומר, תכל"ס, יש לו סמכות להוציא כסף. להוציא כסף כן. מקופת האוצר, לקופה אחרת על פי סמכות. אבל, אם הוא יכניס כסף של האוצר/ מדינה, לכיסו הפרטי, אזי:
הוא לא פעל כשר אוצר. אלא כסתם גנב. ועליו לעמוד לדין אישית. לא המדינה תעמוד לדין פלילי (להבדיל מתביעה נזיקית אפשרית כאמור) אלא, הוא אישית יעמוד לדין פלילי.
רק איזושהיא הערה או תזכורת כללית:
מי שרוצה איזשהוא לינק. לאיזשהוא פוסט. לאיזושהיא תגובה. יכול בכל מקום, לבקש ממני, ואפנה אותו בהקדם האפשרי ואתן לו הלינק המבוקש. אפשר תמיד בפוסט האחרון. הפוסט האחרון, הוא תמיד השני בדף הבית. הראשון קבוע (פרזנטציה של הבלוג) והשני, הוא האחרון. שם אפשר להשאיר כל בקשה בזריזות.
עפר הארץ 
להשאיר תגובה