אז יש לפנינו הודעה חשובה ומעניינת של התובע החדש בהאג: קרים אחמד קאן.
התובע החדש עוגן על שיתופי פעולה יותר נניח. עם מדינות למשל. נותן יותר צ'אנס למדינות לחקור בעצמן, ולהעמיד לדין בעצמם. כך גם בהודעה לפנינו, הוא מציין, שהוא עומד לתת דגש יותר חזק, על שיתוף פעולה עם ארגונים אזרחיים. למשל: NGOs ( ראשי תיבות של: Non governmental organizations). שיתוף פעולה עם קורבנות למעשי פשע. שיתוף פעולה עם קהילות מקומיות וכדומה.
צריך לציין ככה בגלובל:
שלא כפי בשיטתנו המשפטית, יש לקורבנות בהאג (האג הפלילי כמובן) זכות עמידה בהליכים משפטיים. זכות עמידה, משמע ככה בכללי, הם נחשבים צד כאילו בהליך משפטי. יש להם הזכות לאתגר, להשיב, לעתור, לערער וכדומה. הם גם מיוצגים על ידי עורך דין וכדומה. אצלנו אין זכות עמידה לקורבנות של עבירות. אבל, יש זכויות. זכויות שנקובות בחוק ממש ( חוק זכויות נפגעי עבירה).
אפשר להביא כהמחשה נניח, את הליך המרמרה נגד ישראל בהאג. הליך מטורף לגמרי. וכאן למשל, תוכלו לקרוא למשל, על הליך או תשובה שיזמו הקורבנות באמצעות עורך דינם, נגד החלטות של התובעת בהליך וכדומה. או למשל, הקריאה לקורבנות הסכסוך כאן בפלסטינה להגיש הודעות ובקשות וכדומה, להאג, בקשר לחקירה כאן.
על כך צריך לציין, ששיתוף פעולה כזה, מעוגן באמנה עצמה (אמנת רומא כמובן). נצטט (סעיף 15.2 לאמנת רומא) :
אז השאלה הנצחית בטח שמטרידה הקוראים:
האם זה טוב או רע ליהודים או לישראל:
אוטומטית, בישראל מחשיבים כל דבר כרע מאוד. רע ליהודים. רע לישראל. אנטישמי מראש.
למעשה:
זה רע, וגם טוב.
זה רע, כי ברור שאין הרבה ארגונים בעולם שהם בעד ישראל בקשר לסכסוך ולחקירה כאן. אז מה טוב ? זה גם טוב, כי יש ארגונים ישראליים וגלובליים, חכמים ונועזים ויצירתיים. והם נלחמים בזירה המשפטית הבינלאומית. לא משאירים את הזירה מיותמת או רק לרטוריקה של הצד מנגד, ונלחמים.
כך למשל, אפשר לציין לטובה, את ארגון "שורת הדין". הוא ארגון פעיל מאוד. יצירתי. פועל בכל העולם. והגדיל לעשות בהליך האחרון של התובעת הקודמת בקשר לחקירה בפלסטינה כאן:
התובעת ביקשה רשות של בית משפט לעבור לחקירה מלאה אחרי חקירה מקדימה. היא לא הייתה חייבת אגב. אבל, עשתה זאת, בין היתר, על מנת לתת צ'אנס לחצי עולם אשכרה, לבחוש בקדירה המטורפת הזו, ולתת את ה- אין פוט שלו (את דעתו לגבי ההחלטה לחקור כאן חקירה מלאה כאמור). אז ארגון שורת הדין, הגיש את חוות דעתו בענין, יחד עם המון ארגונים ואישים אחרים.
והרי:
איך הגיעו בכלל למצב הזה ? ממשלות קודמות פה, ברשלנות מדהימה, השאירו את הזירה פרוצה לגמרי למדינות וארגונים אחרים. כך התאפשר למשל לרשות הפלסטינאית להגיש תלונה נגד מדינת ישראל. שהרי, ניתן היה לטעון, שהם לא מדינה, וממילא לא מדינה חברה באמנת רומא. אז איך יגישו תלונה ? אבל, השופטים דחו זאת. למה בין היתר? זה פשוט, כולם ישנו בשמירה, ולא גרמו למדינות חברות באמנת רומא, להביע התנגדות לקבלת הרשות הפלסטינאית או פלסטין כמדינה חברה (למעט קנדה יש לציין, שהיא היחידה שהביעה התנגדות. אבל, רופף מדי, חלש מדי).
כך התעוררו באחת, לסיוט נורא.
אז אם הוא עוגן התובע, על שיתופי פעולה עם ארגונים לא ממשלתיים ואחרים, אז גם ארגונים כפי שורת הדין, יכולים להיכנס בעובי הקורה, ולתת את המילה שלהם.
אז זה רע, וגם טוב.
עפר הארץ 
להשאיר תגובה