טוב, הרוחות סוערות מבג"צ הרכבל לכותל . בפוסט הזה, נעסוק בפסק הדין הזה.

ותחילה, נדביק כהרגלנו, את כותרי הייחוס של פסק הדין:

אז ככה, מחד טוענים העותרים, שהעסק הזה חרבנה גמורה:

אין מקום בעולם, שהוא ביסודו אזור של היסטוריה עתיקה תחבורתית וכדומה, ויש בו רכבל (נזכיר, עיקר הרציונל, הגעה לכותל מהירה, כאשר עסקינן בעומסי תנועה קשים). זה משחית. משחית הנוף. משחית האוירה. לא יעיל. הליכי התכנון לקו בפגמים חוקיים רצינייים מבחינתם. על כך, יש לנו את העדה הקראית:

הרכבל עובר מעל בית קברות של העדה הקראית. חכמי העדה קבעו, שזה מזהם. מטמא. הציעו להם חלופות. אבל, אין חלופות מתאימות. לגבי דידם, זה לא אפשרי.

בית המשפט, דחה העתירות. באחידות דיעים דחה אותם.

כפי שהסברנו לא אחת:

בית משפט לא נכנס בנעלי מקבלי ההחלטות של הרשות המבצעת. הוא נכנס בנעליהם, רק כאשר, עסקינן בהחלטה שהיא פגומה באופן משמעותי: לא חוקית. לא סבירה. לא חוקתית וכדומה. או אז בית משפט נכנס בנעלי הרשות המבצעת ומבטל או משנה.

זה לא המקרה. בית משפט ירד עד עפר על הענין. חקר לעומקו של ענין. לא יכול להתערב. זה לא המקרה. כל השופטים בדיעה אחת במקרה זה.

ההליך היה מסודר. חוקי. אי אפשר לטעון, שרכבל כזה חסר רציונל. חסר טעם. והשאר, מה לעשות, זה ענין של טעם וריח וחוקיות.

נצטט למשל הרציונל של המדינה:

הודגש, כי על מנת לאפשר ל-3,000 מבקרים להגיע לעיר העתיקה בשעות השיא, כפי שהרכבל יאפשר, יידרשו כ-160 מיניבוסים בו זמנית. נטען, כי מדובר בכמות רכבים אשר התשתית התחבורתית הקיימת אינה מסוגלת לשאת.

אז ברור שזה אמור לכאורה, להקל על העומסים העצומים בהגעה לכותל ובכלל וכדומה. בית משפט, לא יכול להתערב בהחלטה כזו, אלא אם כן, משהו היה לא חוקי בעליל, לא סביר בעליל, בהליכי התכנון.

המדינה השקיעה המון זמן. המון עבודת מטה. חוות דעת מקצועיות. ואין ספק מבחינת המדינה, ביעילות הפרוייקט הזה.

נצטט קצת. ותחילה לגבי התערבות בית המשפט:

ועוד לגבי ההשקעה והתכנון הרציני על פניו:

דנו גם בחלופות, רכבת קלה למשל, נצטט:

וככה לסיום:

אז שוב נוכחים אנו לראות, שבית משפט, לא מתערב ככלל בעניינים מימשליים. הכל בניגוד למיתוסים המטורפים שמתמחזרים בציבור תדיר. רק במקרים קיצוניים הוא מתערב. מקרים בעליל נדרשים ומוכחים משפטית. על כך, נוכחים אנו שכולם מאשימים את בית המשפט. משמאל ומימין. נכון, מימין יותר. אבל, גם משמאל ובכלל. מימין מאשימים שהוא מתערב שלא לצורך במעשי הרשות המבצעת. ואילו, מנגד, מאשימים שהוא לא מתערב בכלל, הוא זרוע של המימסד, ובכלל שחקן פוליטי. הנה לנו, כותר למשל על הבג"צ הזה ממש:

מה נאמר מה נוסיף ? כאשר יש האשמות צולבות הרי, המסקנה לרוב היא די ברורה:

מדובר בגוף נייטרלי לחלוטין. ששופט באובייקטיביות, בהגינות, ללא משוא פנים. הכל על פי חוק והלכות וכדומה. מימין מאשימים. משמאל ובכלל מאשימים, והכל בעצם, אותן האשמות צולבות. זה "מחשיד" מאוד, שהגוף עצמו, הוא נייטרלי, ו-א-פוליטי.

נ.ב: מי שמעונין בתקציר הבג"צ. אז כאן.