מלחמה. לחם – עבודה.

ויקיפדיה/ רשות האוכלוסין וההגירה

אז לפנינו פסק דין חשוב ומענין, של בית משפט מחוזי ת"א, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. ונזכיר, מנהליים, משמע, ביקורת או בקשר, להחלטות של גופים ציבוריים נניח ככה בגדול מאוד.

ותחילה, נדביק כהרגלנו, את כותריי הייחוס של פסק הדין:

אז על מה המדובר כאן ? יש לנו כאן פליטים או מעין בפוטנציה. הם שוהים כאן, ובהתאם להחלטה או מדיניות של אי הרחקה שוהים כאן חוקית. מדובר על פליטים או זרים למעשה, בגין המלחמה באוקראינה (אם כי שהו פה לפני פרוץ המלחמה).

צריך להבדיל בגדול, בין פליטות, לבין אי הרחקה זמנית. בפליטות, על פי אמנת הפליטים, יש חובה לנהוג כפי האמנה, ולתת להם כל הזכויות, אחרי שקיבלו מעמד של פליט.

אבל, כאן מדובר לא על פליטים בשלב זה יודגש, אלא, על זרים, שחוסים תחת מדיניות של אי הרחקה.

אבל, זה מייצר בעיה רצינית מאוד, ובכך עסקינן בפסק הדין:

מחד, הם שוהים כאן באופן חוקי. מאידך, הם לא פליטים רסמי. לכן, אין להם אשרת עבודה. הרשות (רשות האוכלוסין וההגירה) מסרבים לתת להם אשרת עבודה. וממה יתפרנסו ? זוהי בעיה. יש פה השלכות רוחב. לא מעט זרים בסטטוס כזה. שרת הפנים צריכה לשקול הדבר. ובינתיים מסרבים פשוט לתת להם אישורי עבודה. על כך למעשה העתירה או הבקשה הנדונים שלפנינו. (מוגדרת כבקשה לסעד זמני בערעור).

אז הדילמה אנושית, קשה, לא פשוטה לגמרי.

השופטת( מיכל אגמון -גונן) דנה בהיבטים המשפטיים חוקתיים של הדילמה. היא מבצעת אבחנה והבדלה, בין זכויות אדם ליבתיות, אוניברסליות, אנושיות בסיסיות, לבין, זכויות חוקתיות, שהן עודפות נניח. פריבילגיות לאזרחי המדינה ולא לזרים באשר הם.

אדם שהוא זר ושוהה חוקית פה, לא ניטלים ממנו זכויות יסוד בסיסיות. נניח:פרטיות בליבה הקשה. הזכות נניח להליך משפטי הוגן. וגם:

הזכות לכלכל עצמו באופן בסיסי ביותר, או הזכות לקבל צרכים בסיסיים מן המדינה.

כך קבע בית המשפט העליון. כך גם מורשת ישראל. כך גם נניח אושיות הומניות אוניברסליות שהוכרו במשפט העמים נניח לגבי דידה של השופטת.

נצטט:

ועוד:

קצת מורשת ישראל:

גם פסיקה של בית המשפט העליון:

כמה הערות:

השופטת לא חתכה את הסוגיה אסטרטגית. אלא, אך ורק בקשר לבעיה הפרטנית של העותרים הספציפיים הללו, וגרסה שלהם יש לתת אשרת עבודה. נצטט:

עד כאן הציטוט:

ועוד נעיר:

מענין לציין, שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עוגן על האדם אשר נברא בצלם האלוהים. האדם כאדם. בחוקות אחרות אגב, החוקה נועדה לאזרחי המדינה בעיקרון. אצלנו, מאוזכר הדבר אוניברסלית במשתמע. נצטט סעיפים רלבנטיים מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:

עקרונות יסוד

  1. זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.

שמירה על החיים הגוף, והכבוד

  1. אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.

עד כאן הציטוט:

אז קוראים אנו. לא אזרחי ישראל. אלא: "ההכרה בערך האדם". אין לפגוע באדם או בכבודו של אדם "באשר הוא אדם".

הערה שלישית מינהלתית יותר:

ייתכן שהפסק דין ייטען לכם ישר למערכת מן הדפדפן. תלוי בהגדרות הדפדפן שלכם (לגבי שמירה של קבצים).

אז שימו לב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: