אז לפנינו בג"צ חשוב מאוד. מענין מאוד. עסקינן בעתירה המאתגרת את מינויו של עמיר פרץ, ליו"ר הדירקטוריון של התעשיה האוירית. תאגיד חשוב מאוד. בטופ העולמי ממש בתחומו.

ותחילה, כהרגלנו, נדביק את כותרי הייחוס של פסק הדין:

אז מה קורה כאן ? העותרת, התנועה לאיכות השלטון, גורסת כך:

המינוי הזה שערורייתי לגמרי. מינוי פוליטי. לא סביר. באופן קיצוני לא סביר. אין להעלות אותו על הדעת. למה זה ? אם כך, מהותית, לפרץ אין נסיון עסקי לתפקיד כל כך מורכב, סבוך וקשה. מאידך, ופורמלית, הוועדה שמבקרת ובוחנת מינויים כאלו, השיגה על המינוי. התנגדה למינוי. ועוד:

יש שני מסלולים למינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות. אחד פומבי דרך מלך ( נבחרת הדירקטורים). השני, מסלול תואם, שמיועד למקרים חריגים. כלומר:

מקרים אשר בהם, המועמד, הוא בעל משקל סגולי ייחודי כל כך בולט, שלמרות שהוא לא עומד בתנאים הפורמליים, שווה למנות אותו.

פרץ, לא רק נראה כמו מינוי פוליטי ( של גנץ). לא רק שהוועדה התנגדה למינוי. אלא, הוא בא לא מדרך המלך, אלא מן המסלול החריג כאמור. איך אדם כזה בשם כל הקדושים, ינהל את התעשייה האוירית ?

טוב, על פניו זה נראה כך באמת. אבל:

השופטים דחו מכל וכל את העתירה. רק השופטת דפנה ברק ארז, הביעה הסתייגות מסויימת מן המינוי או תהליך המינוי, אבל, בסוף הסכימה שהמינוי סביר לחלוטין.

אז לא ניכנס לכל הפרטים פה. בטח ובטח לא הפרוצדורליים וכדומה. אבל:

נצטט קצת נימוקים, מדוע זה נדחתה העתירה.

ותחילה, השופט המוביל (שטיין) גרס לא רק שהמינוי סביר. אלא, שיש את זה לפרץ במסלול החריג. כלומר, יש לו איכויות חריגות שמצדיקות מינוי חריג, שלא מתוך הנבחרת מה שנקרא.

נצטט אותו:

ועוד באותו ההקשר נצטט:

עד כאן הציטוט:

טוב, המדינה יש לציין טענה, שלא כל החלטה שהיא חריגה עושה אותה מניה וביה, בלתי סבירה. מה גם , שהיא מבוססת הרי על החוק. החוק בעצמו מחריג אפשרות, מחוץ לדרך המלך כאמור. על כך, הייתה חוות דעת של היועמ"ש, בדבר סבירות המינוי, והוא גרס, שהמינוי סביר.

אז מאיפה באה ההסתייגות של השופטת דפנה ברק ארז ? אם כך:

היא גורסת, שלא מספיק שיש לו כישורים חריגים. אלא, היה צריך להשוות פרטנית, עם מועמדים אחרים, בדרך המלך (מתוך הנבחרת) ולהוכיח, לא רק פוזיטיבית את כישורי פרץ, אלא, להוכיח, שבתמהיל הכולל, הכישורים הייחודיים שלו, מבטלים באמת את האחרים, ומייחדים אותו בבחינת משקל נגד חזק ביותר.

אבל, לבסוף, הסכימה עם המינוי, ודחיית העתירה כאמור. נצטט אותה:

עד כאן הציטוט:

אז שוב, נניח היינו קונים את דברי ההבל המתמחזרים בקרב ציבורים רבים, ששופטים, שחקנים פוליטיים. ששופטים חותכים קייסים, על פי השקפה אישית וכדומה. הנה לנו שוב:

כל השופטים באחידות דיעים בעד המינוי. עמיר פרץ, חיה שמאלנית מובהקת. מייצג את ליבת השמאל הכלכלי ההסתדרותי. כך גם גיאופוליטית בא מן השמאל מרכז (מפלגת העבודה וכו..). יש לנו ככה: שטיין עלק בימין (מינוי של שקד) דחה העתירה, והיה בעד המינוי. סולברג בכלל התנחלותי משיחי מן הציונות הדתית וכדומה, גם דחה ללא סייג העתירה. ואילו, דפנה ברק ארז, נחשבת עלק בשמאל, באחידות דיעים, אבל, דווקא לה היה ספק לגבי המינוי הזה.

אז שוב נוכחים אנו, שחור על גבי לבן, בהבלות הרוח האימתנית הזו, לגבי שופטים ומערכת המשפט. עלק אליטה שמאלנית ששולטת במדינה.

אין כסילות גדולה מזו !