אז לפנינו ערעור אזרחי בעליון. ערעור חשוב. מענין מאוד.

עסקינן ככה בגדול, לא ניכנס לכל הפרטים (מעל 50 עמודים פסק דין) בשאלת מיסוי די מורכבת ופילוסופית:

האם יינתן לעבריין, לנכות מהוצאותיו כלפי רשויות המס, רכוש שחולט כתוצאה מפעילות עבריינית.

בית המשפט קבע ברוב דיעות, שאין לתת לעבריין לנכות מהוצאותיו רכוש שחולט כתוצאה מפעילות עבריינית.
השופט ג'.קרא ודוד מינץ בדעת רוב (שאין לנכות) ואילו, השופט ש. שוחט בדעת מיעוט שיש לתת לנכות.

ניתן גם לקרוא תקציר של פסק הדין.

כהרגלינו, נדביק תחילה את כותרי הייחוס של פסק הדין:

אז קצת רקע עובדתי בסיסי:

המערער פקיד המס נניח. נגד המשיב.

האחרון, ניהל פעילות עבריינית של הימורים וכדומה, הלבנת הון, ומירמה. נצטט:

עד כאן הציטוט:

אז רכוש שהיה כרוך בפעילות העבריינית או שצמח ממנה, חולט (נניח הוחרם על ידי המדינה). ככלל, פעילות עבריינית במדינת ישראל, מחוייבת במס. היא לא שונה מפעילות לגיטימית אחרת, לענין תשלומי מס. אז ממילא, יש לנו כאן גם בעיה של ניכוי הוצאות. שהרי, אם אדם משלם מס, מותר לו גם לכאורה, לנכות הוצאות שקשורים להוצאות העסק שעליו או מרווחיו הוא משלם מס.

נצטט:

עד כאן הציטוט:

השופט ג'. קרא, השופט המוביל, חתך את הסוגיה בשני מימדים בגדול ככה. מימד אחד צר ויותר פרשני טקסוטאלי. מימד שני, יותר פילוסופי תכליתי ומהותי.

בכל מימד, הוא הגיע למסקנה שאין להתיר ניכוי הוצאות במקרה של רכוש שחולט ממעשה עברייני.

ותחילה, במימד היותר הצר וקונקרטי, השופט גרס, שאין זו ממש הוצאה. ואם אין זו הוצאה, הכרוכה אינהרנטית בפעילות העסק, אלא, מעין החרגה אקטיבית לפעילות העסק. החרגה שהנישום הביא אותה על עצמו, והיא לא ליבתית לעסק, ולכן, היא לא יכולה להיחשב כהוצאה למעשה. לכן בין היתר, אין להתיר את הניכוי שלה.

נצטט אותו:

עד כאן הציטוט:

במימד השני, היותר מופשט ופילוסופי (תקנות הציבור, מדיניות ציבורית וכדומה) גם הוא הגיע כאמור לאותה המסקנה. חשוב להדגיש. לא פשוט לחתוך זאת לגמרי. התכלית של המיסוי, הינה גביית מס אמת. לא תמיד זה כרוך בשיקולים מוסריים כאמור ( שהרי גם פעילות בלתי חוקית, חייבת במס כאמור). לכן, יש פה איזון בין ערכים מתחרים.

נצטט:

ועוד נצטט:

ואכן, יש פה איזון בין ערכים מתחרים. והשופט ג'. קרא נותן עדיפות לתקנות הציבור או טובת הציבור, על פני הגינות ואמת מסויימים. שהרי, הכנסה בלתי חוקית כאמור, ממוסה. ואם היא ממוסה, מדוע זה לא יותרו ניכויים הרי יתהה התוהה ?

נצטט:

אז רק הערה:

שוב אנו נוכחים בפסק הדין הזה, למה יש בתי משפט ושופטים. מי שקורא פסק הדין, מיד מבחין, שבעצם, המחוקק לא אומר את דברו בצורה ברורה וקוהרנטית. ולכן, כאשר ישנה בעיה משפטית קונקרטית, שאין לה מענה מפורש וישיר בדבר חקיקה, בית המשפט, נדרש למלאכת איזון פרשנית מאוד מורכבת.

אלא, שכפי שהמחשתי לא פעם, אפילו המחוקק, לא יכול היה, אפילו היה רוצה, לעשות זאת ישירות וקונקרטית לגבי כל אירוע צפוי במציאות. אין דרך לכך. מסיבות רבות ומגוונות.

יותר משהמשפט מסבך החיים, החיים מסבכים את המשפט.

ולכן בין היתר, אין תקיפות למנטרה הזו שנקראת: אקטיביזם שיפוטי. האקטיביזם השיפוטי, זוהי העבודה השגרתית של שופט. זהו תפקידו הטבוע ממש.

רק שכאשר ההכרעה הינה בעלת השלכות פוליטיות, ציבורים משתוללים וזועקים אקטיביזם שיפוטי מגוחך.

אבל, החוק או שלטון החוק, לא מאבחן בעיקרון, בין השלכות פוליטיות, לבין שאלות משפטיות אחרות. אחת היא לגבי השופטים.

כך הדבר, ולא אחרת!