אושוויץ ברכבת התחתית

Wikipedia/New York city subway attack

לפנינו כתב תביעה, מענין, חשוב, אקטואלי בטירוף. הכתב תביעה בהליך אזרחי, בקשה לפיצויים ועוד, הכל בקשר למתקפה שאירעה ברכבת התחתית בניו יורק ( אפריל 2022). התביעה הוגשה לבית משפט מחוזי פדרלי ( מזרח ניו יורק). התביעה עצמה, הוגשה על ידי נפגעת מן הירי ההמוני שם ברכבת התחתית כאמור, והכל נגד יצרן הנשק גלוק הידוע ( הנשק בו השתמש התוקף, גלוק 17) ושלוחותיו בארה"ב כמובן.

טוב, המון אירועי ירי המוני בארה"ב. זה ידוע. העסק התגבר מאוד בזמן האחרון, בין היתר, בגלל מגיפת הקורונה. אפשר לקרוא כאן בפוסט שלי מן העבר, קצת נתונים סטטיסטיים, קצת פילוח סטטיסטי ממצה ויעיל מאוד.

מה שמענין באירוע הזה אגב, לא רק פרופיל קצת חריג סטטיסטי ( שחור, בן 62). אלא לא פחות חריג, זה השימוש שלו ברימוני עשן. הוא לבש מסיכה, והשתמש ברימוני עשן, אותם השליך לקרונות לפני הירי.

מסתבר מבחינת פרופיל פורנזי, שהוא ככה בגלובל, היה אחוז שנאה כלפי דיכוי לבנים את השחורים בארה"ב (וזה היה המניע הפסיכולוגי לירי ההמוני הזה). קשה היה אבל להבין, למה רימוני עשן . אז נצטט הבסיס להשערה טובה:

קולטים ? היו לו חזיונות על נאצים, מפלגה נאצית, אושוויץ ואללה. אולי מזה עלה לו רעיון לראש, להביא עליהם אושוויץ עם גזים ועשן ומסיכות. השערה לא רעה.

טוב, יותר תכל"ס:

בארה"ב כידוע, הזכות לשאת נשק, היא לכאורה זכות חוקתית ( התיקון השני, לחוקת ארה"ב). זה לא לגמרי כזה פשוט. המרחב המשפטי הזה, נתון לויכוח עצום. דבר אחד זה נשק להגנה עצמית. דבר שני, להסתובב חופשי עם נשק בכל מקום, נניח מחוץ לבית הפרטי. דבר אחד נשק מינימלי (מבחינת נניח הספק ירי, כמות כדורים וכדומה) דבר שני, כל נשק תקיפה שהוא. יש מדינות ויש מדינות מבחינה משפטית והיתרים לנשיאת נשק. לא כזה פשוט.

עכשיו, יש הגורסים, שיש קשר בין הזכות הזו לשאת נשק, לבין הירי ההמוני הזה שלא נפסק בארה"ב. יש אחרים כמו טראמפ ורפובליקנים למשל, הגורסים, שאין קשר. הבעיה זה לא אקדחים ונשקים, אלא, המחזיק והמשתמש בהם. נהפוך הוא, צריך יותר לחמש אמריקנים על מנת להתגונן מפני אירועים כאלו (למשל טראמפ שגורס שצריך לאמן מורים בבתי ספר להחזיק ולהשתמש בנשק להגנה מפני אירועים כאלו).

עוד נקודת מחלוקת רצינית, זה כמובן המצב הנפשי של היורים. הרפובליקנים טוענים שזה כרוך בהפרעות נפשיות או מחלות נפש של היורים. הדמוקרטים טוענים שלא קשור פשוט. מי שחולה נפש של ממש, לא יוכל בכלל להשתמש באקדח או לחשוב על כך. ושריטות או הפרעות נפשיות, זוהי בעיה נפוצה מדי הרי.

זה רק רקע משפטי כללי ביותר.

יותר תכל"ס כאן בכתב תביעה הזה:

הנפגעת מן הירי כאמור, הולכת על היצרן נשק עצמו ( גלוק כאמור). יש מה שנקרא נניח בעגה המשפטית הישראלית:

"אחריות שילוחית"

גם אם היצרן לא זה כמובן שירה באקדח, הוא יכול להיות אחראי לגבי התובעת. למה ?

הכתב תביעה, מעבר לקריאה מרתקת והיסטורית על ההצלחה האדירה של הגלוק ( כולל דגש על דרכי השיווק הנלוזות שלהם לשיטתם) טוען כך:

גלוק יצרו במחדל ובמעש (באי עשייה, ובעשייה) את המצב הזה, שבו אותה גברת אומללה (42) נפגעה:

הם ייצרו עודף נשקים. הציפו השוק עם נשקים ( השיטה הייתה מכירה למשטרה, טרייד אין עם חדשים, והלאה עם הישנים להציף השוק). הם ידעו שבהעדר פיקוח שלהם, הנשקים יזרמו לקרימינלים שונים וכדומה, וזה יסתיים באירועי ירי. אבל, לא עשו כלום. בחוזים שלהם, הם הכניסו כל מיני תמריצים, התנאות לסיום חוזים, רק לא פיקוח על מכירה ולמי. הם מכרו לכל דיכפין סיטונאי ובערימות ממש. הנשקים עצמם, מאוד אטרקטיבים לקרימינלים (וכך הם פעלו גם שיווקית). הנשק עצמו, מזקיק מיומנות תפעולית לא פשוטה ( למשל, הדק קל מאוד). אבל, הם לא סיפקו שום אבטחות, שום למידה, שום הכשרה מתאימה לשווקים אזרחיים (ומשם בעיקרון הירי ההמוני). הם קיבלו אפילו מן ה- ATF (סוכנות פדרלית לאכיפת חוק, בקשר לנשק, סמים, טבק אלכוהול, חומרי נפץ) רשימות של ספקים מפוקפקים של נשק, מידע בדבר ערוצי שיווק קרימינליים וכדומה, ולא עשו כלום בנדון. בטח ובטח שאת מאמצי השיווק שלהם היותר אינטנסיבים, כיוונו למדינות כמו אוהיו, בהן חוקי הנשק יותר חלשים.

כך זה התגלגל ברשלנות ועצימת עיניים במשך שנים רבות, והכל בשביל רק למקסם רווח, והכל בניגוד לחקיקה הניו יורקית (898 § New York's General Business Law) אשר מטילה אחריות על יצרני נשק בקשר לרשלנות וחוסר אחריות בייצור ובשיווק וכדומה של נשקים. רשלנות הגורמת למפגעים ציבוריים.

הזמנים השתנו או משתנים בארה"ב. אי אפשר לשאת יותר כל אירועי הירי האלו. נראה ונעדכן, מה יעלה בגורל התביעה הזו.

5 תגובות על “אושוויץ ברכבת התחתית”

  1. באותו האופן יצאו כנגד פגסוס, כאחראית לשימוש של צד שלישי בתוכנה בצורה פגעת, נגד טבע, על שהיא מוכרת תרופות שאנשים משתמשים בהם בצורה חסרת אחריות שפוגעת בהם, ואם אפשר היה היו יוצאים נגד מכוניות, בוודאי שהאוטונומיות. התביעות האלו וההכרה של בית המשפט בהן היא חלק מההתנערות מאחריות אישית, והעברת האשמה על אחרים. היא תופעת לוואי של המי טו, של מהומות השחורים של הפייק ניוז. התנהגות של חברה על סף השמדה עצמית.
    בישראל לכל אחד יש נשק ואנחנו לא רואים מקרים דומים

    אהבתי

  2. התגובה שלי נבלעה, אז שוב:

    איימי וונג,

    במחשבה ראשונה, אתה כותב דברי טעם אכן. אבל, זה רק במחשבה ראשונה, זה לא כזה פשוט:

    קודם כל, ההכרה של בית המשפט (אם אפשר לקרוא לזה הכרה) היא ההכרה של המחוקק קודם כל. ובית משפט, הולך אחרי המחוקק. אם קראת הפוסט, כתוב שם, חוק ניו יורקי ממש. חוק שחוקק בניו יורק. ואגב, אתגרו אותו בבית משפט, ובית משפט עד כה אישר אותו כחוקתי.

    פגסוס, לא רק מכרה. אלא פגסוס גם תפעלה תכל"ס בשביל לקוחות אגב ( אם קראת הפוסטים שלי על פגסוס היית מבין זאת אכן).

    ואין שום קשר לשום פרדיגמה של שמאל קיצוני וכדומה (או תנועות מעין רדיקליות שאתה מזכיר):

    ההתנהגות הזו המימשלית, היא דבר טריוויאלי ביותר. בכל העולם זה כך. וכך היה תמיד:

    אי אפשר שהמימשל לא יתערב. אין דרך. למה זה ? זה סבוך, אבל בקטנה עיקרון מרכזי:

    אנשים לא ממש אחראים או כשירים כפי שאנו מדמים. לא ממש. לא בוגרים. לא אחראים, לא כשירים לקבל החלטות. זה הטבע של בני אדם. אם המימשל לא מתערב, נוכלים פסיכים, יעשו באנשים כבשלהם. קציצות יעשו מהם. כך הדבר. נניח:

    יש מסחר אלקטרוני. כל אחד, יכול בסלולרי, ב-PC וכדומה, בלי בנק בלי ברוקר מסורתי, לסחור, אלקטרונית, דרך ברוקר אלקטרוני. הפרסומות מבטיחות כסף קל, זריז, בכמה קליקים וכדומה. אנשים פושטים הרגל, כמו חיות ( העלתי פוסט לא מזמן אגב). מפסידים לך ירושות. מפסידים לך עמל חיים. הופכים לאומללים בין לילה. למה זה ? הם פועלים ומתפתים לפעול, בתחומים שהם לא מבינים כלום ומכירים כלום בהם. וכך נופלים.

    חייבים פיקוח והשגחה ורגולציה. לפחות אזהרות ראויות למתחילים.

    אם לאיו אגב, ציבורים שלמים, זועקים חמאס. אין השגחה. אין פיקוח איך נתנו לדברים כאלו לקרות.

    ואגב, לגבי טבע וחברות תרופות אחרות, אם היית יודע כמה מתו ממשככי כאבים בארה"ב (שנמכרו והופצו באופן מעוול) לא היית מאמין ממש. זה טבח של ממש.

    נשאיר לינקים אולי אחר כך…..

    להתראות

    אהבתי

  3. נצטט רק מויקיפדיה, על מגיפת האופיואידים בארה"ב (משככי כאבים, בכך מואשמת טבע, ואחרות):

    מגפת האופיואידים הנוכחית היא מגפת הסמים הקטלנית ביותר בהיסטוריה האמריקאית.[54] בשנת 2008 היו פי 4 יותר מקרי מוות כתוצאה ממנת יתר בהשוואה ל 1999.[55] ב-2017, היו 5.4 מקרי מוות לכל 100,000 אנשים כתוצאה משימוש באופיואידים לשיכוך כאב בהשוואה ל 1.4 בשנת 1999. שיעור מקרי המוות הקשורים להרואין עלה בתקופה שבין 1999 ל 2015 מ 0.7 מקרי מוות לכל 100,000 אנשים ל 4.1.[56] ב 2017 הוכרז מצב חירום לאומי בתחום בריאות הציבור בעקבות העלייה החדה במקרי המוות.

    כאן:

    https://he.wikipedia.org/wiki/התמכרות_לאופיואידים

    אהבתי

  4. ואגב, בישראל סיפור לגמרי שונה מבחינת נשקים ואירועי ירי, וזה מסיבות סוציופסיכולוגיות שונות (לא ניכנס כרגע).

    אבל, לא מובן מה זה משנה. הבעיה בעינה עומדת, ולא חשוב מה סיבות העומק שלה. יש אירועי ירי המוניים. חייבים לעשות משהו. אנשים מתים בערימות כמו חיות. ומה לעשות ? לא לחשוב שאולי הנגישות הכה קלה לנשק בשווקים שם, היא הגורם האחראי ? (לפחות חלקית למצב). בכלל לא לקחת זאת בחשבון ? לא סביר.

    להתראות

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: