לפנינו ערעור פלילי בעליון. מענין. חשוב. ערעור על המחוזי באר שבע.
לא נוכל להיכנס לכל הפרטים פה כמובן. אבל, עסקינן בערעור של המדינה, על זיכויים של שניים (סוהר ולוחם בגולני) אשר התערבו באירוע הטרור שבוצע בזמנו בתחנה מרכזית בבאר שבע (2015, על ידי המחבל מהנד אלעוקבי).
תכל"ס, המחבל ירה בתחנה המרכזית בבאר שבע. הרג את החייל עומרי לוי ז"ל. פצע אחרים. קצין הביטחון במקום, חשב בטעות, שאזרח אריתריאי הוא המחבל, וירה בו. בעודו שוכב פצוע, נעשו בו מעשי לינץ לכאורה, על ידי שני המשיבים בפסק הדין הזה, ועל ידי אחרים. תכל"ס, רק אלו שני המשיבים עמדו לדין, על ביצוע לינצ' לכאורה.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע, זיכה אותם. על הזיכוי הזה בעיקרון, נסוב הערעור של המדינה לעליון. בגלובל ככה, המדינה טענה, שהמשיבים, פעלו מתוך תאוות נקם פשוט, בכך שבעטו במנוח בעודו שוכב פצוע, ולא סביר שהוא היווה סכנה. המשיבים מכחישים מכל וכל, וטוענים, שהם פשוט פעלו בלחץ רב, בזמן אמת, לא מתוך הבנה מטבע הדברים, של מצב הדברים לאשורו, והם פשוט פעלו מתוך רצון כנה להגן על הציבור בתוך האירוע כאמור.
בית משפט עליון, דחה הערעור על שני חלקיו, ואישר את הזיכוי של המשיבים כאן.
עד כאן ככה בגלובל הדברים. רק נדביק פה כהרגלנו את כותרי הייחוס של פסק הדין:
טוב, ככה כהערה מקדימה חשובה. בפוסט אחר, בקשר למשפטו של נתניהו, הערתי כבר, לא להתרשם ממהומות בתקשורת. הפרקליטות ביקשה תיקון של כתב אישום. לא ביג דיל (מבחינה סטטיסטית) זה קורה תדיר. אין מה להתרגש ולהבין ולהסיק מזה כלום בהכרח.
והנה, פה גם הערעור נסוב בין היתר, על תיקון כתב האישום. הפרקליטות גילתה סרטון שצולם בקשר לאירוע, ורצתה באיחור להגיש אותו כראיה. אבל, זה היה באיחור. לא המחוזי, ולא העליון, יכלו להסכים לדבר כזה. המשפט הזה נמשך 5 שנים בקירוב. עינויי דין קשים למשיבים הנאשמים. אי אפשר, ועוד אחרי שנחשפו קווי הגנה, פתאום להביא סרטון, ולאתחל הכל למן ההתחלה. מה גם, שהמדינה ידעה על הסרטון, ולא הגישה אותו בזמן. פשוט שגגה. אין למדינה הסבר של ממש.
לזה בית משפט לא יסכים בעיקרון. הכל תלוי בשלב בו הדיון נמצא, ובהוגנות ההליך, ובאפשרות של הנאשם להתגונן וכדומה.
נצטט:
עד כאן הציטוט:
טוב קצת יותר תכל"ס קונקרטי לקייס הזה:
אחת השאלות המרכזיות (כפי כותר הפוסט) הינה האם הטעות של המשיבים/ נאשמים הייתה כנה (להבדיל מסבירה). הטעות כמובן, לא נסובה ממש סביב זיהוי לא נכון של המחבל, שהתגלה בדיעבד כאריתראי אומלל וחף מפשע. הם לא ירו בו. קצין הביטחון ירה בו בשוגג. הוא גם לא מת כתוצאה מפעולותיהם של המשיבים. אלא, תכל"ס כתוצאה מן הירי.
אז איפה הטעות היותר רלבנטית בדימוי מצב דברים ולא היא כאן:
אז יש לנו מצב, שבו המשיבים היו בלחץ. מבולבלים. בעודם מתעסקים עם המנוח, הרי עוד אירוע ירי בתכוף כפי שהם שמעו ( שהרי, לא האריתראי ששוכב מולם, הוא זה המחבל, אז האירוע התגלגל ולא נגמר). אז הם מספרים לבית המשפט, שהם לא היו בטוחים כלל, שהוא לא נושא מטען עליו למשל. שאין לו אולי עוד כוונות עויינות. ועוד, הרי הזירה של המנוח הופקרה (כולם רצו לאזור האירוע ירי הנוסף פתאום) והם רצו להוציא אותו מכלל פעולה במצב הזה. הוא גם זז לטענתם. והם פחדו מה יקרה בהמשך.
למדינה נשמע מאוד לא סביר. אבל, בלחץ רב, קשה להבין מה יש בראש לאדם. התקופה קשה. אירוע טרור רודף אירוע אחר. פיגועים של זאבים בודדים דאז.
קצת שובה לב בכנותו על פניו, הטיעון של משיב 1 (הלוחם מגולני) נצטט:
עד כאן הציטוט:
אכן, מי שזוכר הפיגוע הזה של הטכנאי בזק בירושלים, זוכר היטב, איך ירו בו (אחרי שהתחרע עם גרזן) והוא לא ויתר, ניסה שוב ושוב לקום. התמונה הזו, הייתה לו אולי באמת בראש, והוא תחת השפעתה ראה כך מצב הדברים. ייתכן. בלחץ רב, בזמן אמת, קשה לשפוט בדיעבד.
מה שחשוב מבחינה משפטית פה, זה דימוי מצב דברים כנה. אפילו אם לא סביר, כנה. כלומר, הם פעלו בכנות באופן לא סביר אולי, אבל, בכנות מתוך תחושת סכנה לציבור ורצון לנטרלה לשיטתם. המחוזי עמד על כך שהם היו בשירות המדינה, וחונכו לחתור למגע, וייתכן מכך להסיק קצת על כנותם. אולי.
הכנות הזו, מבחינה משפטית, הצילה אותם כמובן. שהרי היא נבחנת בזמן אמת, ולא כחוכמה בדיעבד. נצטט:
ועוד נצטט:
עד כאן הציטוט:
אז בסך הכל, הם זוכו, מתוך כך שהם פעלו במסגרת הגנה עצמית נחזה להיראות כך. הגנה עצמית יש לציין בפלילים, גם יכולה להיות לגבי צדדי ג' ככה בגלובל לגמרי. כלומר, לפעול מתוך הגנה עצמית כלפי הזולת בסכנה. זה מה שהם חשבו. זה מה שהם עשו בכנות. אפשר היה להקשות ולתהות וכדומה. אבל, זוהי חכמה בדיעבד כמובן. הם בכל אופן, הוכיחו את מניעיהם הכשרים בבית המשפט, והעליון קיבל זאת.
האם הסרטון היה משנה הרבה ? לטענת המדינה כן. אבל, הוגש באיחור רב. אי אפשר על חשבון נאשמים שסבלו 5 שנים עינויי דין כאלו.
עפר הארץ 
להשאיר תגובה