פסק דין חשוב של בית המשפט העליון בארה"ב לפנינו. פסק דין שניתן היום למעשה, וכבר מעורר מהומות לא פשוטות. בגלובל ככה, עסקינן ביחסי דת מדינה, ומימון של דת או חינוך דתי על ידי המדינה. לא ניכנס כמובן פה לכל הפרטים, אבל, לעיקר העיקרים:
ענייננו, במדינת מיין (Maine)מדינה בעייתית מבחינת חינוך. תפוצת אוכלוסין מאוד דלילה. אזורים רחוקים ושוממים. המדינה בחרה להתמודד עם כך, על ידי מימון או סיוע פיננסי לחינוך למשפחות השולחות ילדיהן לבתי ספר. אלא מאי:
המדינה גורסת, שאין לממן אבל (או לסייע במימון) של בתי ספר דתיים פשוט. למה זה ? זה בגלל התיקון הראשון כמובן. התיקון הראשון לחוקת ארה"ב. כך קובע. נצטט ( תרגום לא שלי):
הקונגרס לא יחוקק חוק הנוגע למיסודה של דת, או אוסר פולחן דת חופשי, או מגביל את חופש הדיבור את העיתונות או זכותם של בני אדם להתכנס בדרכי שלום ולבקש מן הממשל תיקונן של עוולות.
אם כך, מדינת מיין גורסת ככה בכללי, שהחוקה הפדרלית אוסרת מיסוד של דת, ומכאן אסור על פי החוקה לממן כדבר הזה, בתי ספר המושתתים על חינוך דתי פשוט.
מנגד כמובן, ניתן לטעון, שעל פי התיקון עצמו, הרי אסור להגביל את חופש הדת, חופש הדיבור וכדומה, על ידי המדינה.
אז באותו הסעיף או התיקון, מתגלמים למעשה, שני עקרונות, סותרים אחד השני. מחד: אין למסד דת על ידי המדינה (על מנת לשמור על הפרדה בין דת למדינה) מאידך: אין לפגוע בחופש הדת.
והרי, אם מסרבים לממן מוסד דתי, בגלל היותו כזה, אבל, מממנים מוסדות אחרים חינוכיים במקרה שלנו, אז הרי גם מפלים לרעה, בגלל צביון דתי. מפלים לרעה, במקום בו יש מימון כללי מן המדינה, אבל, הפליה ספציפית ודווקנית על רקע דת.
בשנים האחרונות, בית המשפט העליון בארה"ב, התחיל להכיר בכך כסוג של הפליה (עם תקדימים קודמים). והוא גורס בגדול כך (רוב דיעות, עם מתנגדים):
אי אפשר להפלות רק על בסיס דתי. המדינה כאן לא ממסדת דת. אלא, מעניקה סיוע פיננסי רחב, ורק על רקע דתי היא נמנעת, ובכך מפלה המדינה. זוהי תוצאה לא רצויה כלל וכלל. התכלית אכן הפרדה בין דת למדינה ( התכלית של התיקון הראשון בין היתר). אבל, זה לא נותן גושפנקא להפליה של מוסדות דתיים במקום בו יש מימון כולל למוסדות מגוונים אחרים, והכל, באותה מסגרת, ובאותו הקשר. גורף מדי. חורג מן התכלית (של הפרדה בין דת למדינה).
על מנת להמחיש קצת ההפליה (יש פה הרבה ניואנסים ותקדימים קודמים) אז כך:
נניח שהמדינה לוקחת בשיא הרצינות את נושא ההפרדה בין דת למדינה. היא מממנת תחבורה לכל מיני מקומות מרוחקים. מקומות נניח שמוביל פרטי, לא היה נוסע אליהם. היא לא הייתה יכולה להימנע ממימון תחבורתי של איזה כנסיה רחוקה, במקום שומם ונידח, רק בגלל שזוהי כנסיה. המימון התחבורתי, לא עושה את זה, מימון דת, או מיסוד דת, או פוגע בעיקרון החוקתי של הפרדה בין מדינה לבין דת כמובן.
כך רוב שופטי העליון ראו זאת. הפליה שלא ממין הענין. אין לזה ממש קשר להפרדה בין דת למדינה. גורף מדי.
בתקדים אחר עליו ניסו להיבנות (המדינה) נוכל להמחיש זאת. תקדים Locke. קייס בו נאסר אכן על מימון מוסד דתי. אבל, במוסד הדתי הזה דאז בעליון, עסקינן בתלמידים שהתחייבו על קריירה דתית. להפוך להיות כהני דת, כמרים וכדומה. זה כבר מימון ומיסוד לגבי בית המשפט העליון דאז (והיום). נצטט:
מנגד, שופטי המיעוט, שמו יותר דגש כמובן, על התוצאה הסותרת. תוצאה של הפליה מסוג אחר שתיווצר, הכל מעבר לפגיעה בעיקרון יחסי דת מדינה. שהרי, מדינת מיין צריכה לבחור, לממן דת, או להימנע מלממן מוסדות חינוך נייטרלים וחילוניים אחרים.
נצטט למשל השופטת Sotomayor:
טוב, לעומת בעיות או יחסי דת ומדינה אצלנו, באמת זניח. אצלנו העסק סבוך עשרות אלפי מונים יותר. אבל, נעלה על זה פוסטים נפרדים כמובן.
נ.ב: רק הוספה מאוחרת יותר: שימו לב, בציטוט של השופטת סטומייר לעי"ל (דעת מיעוט) לא הדגשתי את היותר מרמיזה עבה בדבר הפליה נגדית כאמור, באשר אם ימומן חינוך דתי, אז זה האחרון בעצמו מפלה בגין אמונה שונה, נטייה מינית וכדומה.
עפר הארץ 
להשאיר תגובה