
אז אחרי הרבה ציפיות, ועוד הזלגה שערורייתית (ראה פוסט קודם) ניתנה היום החלטה של בית המשפט העליון בארה"ב, בקשר להפלות או איסור על ביצוע הפלות.
שוב רקע קודם קצר:
ב- 1973 הוחלט בפסק הדין Roe v. Wade בארה"ב, לאסור על איסור ביצוע הפלות בשליש הראשון של ההיריון (על ידי המדינות שם). בקיצור: הפסק דין, מאזן בין: זכותה של אישה על גופה, זכותה לפרטיות וכדומה (התיקון ה- 14 לחוקת ארה"ב) לבין זכות העובר לחיים, כאשר הוא בשלבים של נקרא לזה: חיות משמעותית או חיות של ממש, נניח יכולת העובר לחיות מחוץ לרחם כפרמטר.
פסק הדין הזה, קיבל עוד חיזוק יותר מאוחר, בקייס: Planned Parenthood v. Casey ולפנינו עכשיו, אתגור או מעין, של ההלכה הזו, על ידי חוק שחוקק במדינת מיסיסיפי (Mississippi's Gestational Age Act) והוא מושא פסק הדין לפנינו.
עסקינן בפסק דין שמחזיק 213 עמודים, לא פשוט לגמרי. לא הכל עוסק לגמרי גם בהפלות, אלא, עניינים יותר מעין פרוצדורליים, הנוגעים לנוקשות של פסקי דין או תקדימים וכדומה. אנו נעסוק כאן, רק בעיקר העיקרים המהותי ביותר כמובן:
טוב, למעשה, בית המשפט, ברוב דיעות (עם מתנגדים כמובן) הפך או מעין הפך, את התקדים הזה של Roe. אבל, צריך להיות ברור:
זה לא זה שבית המשפט קבע, שאסור לבצע הפלות. זה לא מה שהוא קבע. מה שהוא קבע ככה ממש בגדול:
זה ש-Roe לא היה מבוסס מספיק. הנתונים עליהם נסמך התקדים הזה, הם נתונים למחוקק. לא לבית משפט. ההסתמכות על נושא של חיות העובר כפרמטר לאיסור או היתר לביצוע הפלות, לא מבוססת דיה. זה ענין למחוקק. יש עוד הקשרים חברתיים, אתיים, פילוסופיים שאותם אפשר לבחון או צריך לבחון. למשל: יכולת העובר להרגיש כאב. עניינים אתיים חינוכיים, הנוגעים לעצם הפעולה המעין ברברית בעיני הרבה אמריקנים, של עצם ביצוע ההפלה, והקריעה לגזרים של עובר וכדומה.
לא ברור כלל וכלל מבחינת בית המשפט, שנושא החיות היה מבוסס, רלבנטי, והנושא מנגד של מעמד האישה והאוטונומיה שלה והפרטיות שלה, הוא לגיטימי אולי, אבל, צריך לדור עם עוד עניינים.
אז תאמרו שזוהי תפיסה יחסית סובייקטיבית נ' תפיסה יחסית סובייקטיבית חברתית אחרת ? לא ממש:
כל זה לאור החוקה. לאור עקרונות חוקתיים, ולאור פרקטיקה שיפוטית. הרוב בפסק הדין, הגיע להחלטה הזו, בגלל שבעצם, אין ביסוס חוקתי ל- Roe לגבי דידם. אין שום דבר בחוקה ובהיסטוריה של ארה"ב, שמתיר לבצע הפלות, כחלק מתפיסה חוקתית העוגנת על חירות ופרטיות. בית המשפט העליון ב- Roe טעה לגבי דידם בהקשר הזה. נהפוך הוא אם כבר לגבי דידם:
ההיסטוריה מוכיחה, שמסורתית, ביצוע הפלות, נחשב אקט פלילי בכלל.
וככה בגדול: תקדים הוא לא קדוש לגבי דידם כמובן. תקדים יכול להיות טעות. ואפשר להפוך תקדים או הלכה מושרשת, אם בטעות יסודה כמובן ככה בגדול. כפי השופט א.ברק פה ( בספרו: שיקול הדעת השיפוטי) בקירוב: שופט עושה מעשה לא סביר, אם הוא גורס, שהוא מסרב לסטות מתקדים, בגלל עצם היותו תקדים. שהרי בכך, הוא שוקל שיקול דעת לא סביר, שהרי, הוא מסרב בכך, לקחת בחשבון, את נסיבותיו הייחודיות של הקייס או המקרה שלפניו.
אז תכל"ס: החוק במיסיסיפי אושר. מותר לבצע על פי החוק הפלה, רק ב- 15 שבועות הראשונים. Roe לא ממש נהפך במובן הזה:
שאפשר שמדינות יתירו הפלות. אבל, זה ענין לכל מדינה ומדינה. אין זכות חוקתית המבוססת על החוקה ממש, לבצע הפלות. מדינות אז יוכלו לחוקק חוקים יותר גורפים בהקשר הזה.
אז קצת ציטוטים:

ועוד נצטט את הנשיא רוברטס, בדעת רוב ( השופט המוביל היה אליטו אגב):

לגבי ההיסטוריה הפלילית של הפלות, נצטט השופט המוביל, אליטו כאמור:

אז זה הסיפור. לא יהיה פשוט עכשיו בכלל בארה"ב. בטח לא יבינו בכלל הפסק דין. הכל ייקלע לפרדגימה של ימין נ' שמאל. פרוגרסיבים נ' שמרנים וכדומה. טוב, לא מעט נשים גם יסבלו. בעיקר נשים דלות אמצעים לגדל ילד וכדומה. מאידך, הרבה אמריקנים רותחים על הברבריות של ההפלות לשיטתם שבביצוע הפלות. אבל, אין לטעות, זוהי לא גחמה של שופטים. זה מבוסס היטב. ושוב אנו נוכחים:
החוקה האמריקנית, שותקת לגמרי בנוגע להפלות. יש לבצע היקשים. אין ברירה אחרת. המציאות והטכנולוגיה והתמורות החברתיות, עושות את שלהן, והמחוקק והחוקה תמיד בפיגור. לכן יש שופטים ובתי משפט. זה לא אקטיביזם שיפוטי סו קולד מגוחך. זה המציאות. זה התפקיד הטבוע של בית משפט. אין מציאות או ברירה אחרת.
להשאיר תגובה