אז לפנינו בג"צ חשוב ומענין.

עסקינן באירוע ירי מאוד מצער. מעורער בנפשו, שהסתובב עם סכין גדולה, ונורה על ידי שוטרים (יהודה ביאדגה ז"ל).

נדביק תחילה כהרגלנו, את כותריי הייחוס של פסק הדין:

אז המנוח מסתובב בעיר בת ים. עם סכין גדולה. לא במצב נפשי טוב. שוטרים מוזעקים. הוא מקבל קריאות מן השוטרים. מתקרב לשוטר, ומתקרב עד למרחק של 5 מטרים ממש, עם הסכין ביד. השוטר הרגיש סכנה לחיו, וירה בו והרג אותו. מח"ש והפרקליטות חקרו, והגיעו למסקנה, שאין ברובד הפלילי ענין פה. ערעור ליועמ"ש לא עזר. מכאן העתירה לבג"צ. בג"צ סירב להתערב. בג"צ כפי שהסברתי לא פעם, ובניגוד למיתוסים מגוחכים, לא מתערב בעבודת הרשות המבצעת. מתערב באופן נדיר יחסית. רק כאשר פעולות הרשות המבצעת, בעליל בלתי סבירות, בלתי חוקיות, סותרות מהותית עקרונות חוקתיים וכדומה, אז בג"צ מתערב, ומראה לרשות המבצעת את דרך הישר. זה לא היה ממש המקרה, ואפשר להבין הכאב העצום של משפחת המנוח.

נצטט את הגרסה של השוטר:

עד כאן הציטוט:

אז לכאורה הוא פעל בסבירות השוטר. היו הרבה טענות לעותרים. למשל, שאין פה הגנה עצמית, שהרי, השוטר הכניס עצמו למצב. מי שמכניס עצמו למצב, הרי על פי החוק, לא זכאי להישמע בטיעון של הגנה עצמית. אבל, כמובן שבג"צ דחה זאת. השוטרים קיבלו קריאה, ופעלו כדין. כדין נכנסו למצב. ולכן, יש לשוטר זכות לטעון להגנה עצמית כמובן. נצטט:

העותרים הוסיפו וטענו ארוכות לפגמים שנפלו לשיטתם באופן התנהלותו של השוטר אשר "הכניס את עצמו אל תוך הסיטואציה" תחת לשמור על מרחק ביטחון מן המנוח או להמתין לכוחות סיוע. אפילו אניח לצורך הדיון כי היה על השוטר להתנהל אחרת בשלבים המוקדמים של האירוע, ואיני רואה צורך להכריע בכך, איני סבורה שיש בכך כדי לשנות את פני הדברים. יש לזכור שאין מדובר במי שהכניס עצמו בהתנהגות פסולה, המנוגדת לדין, למצב של הגנה עצמית, אלא בשוטר שנקרא לטפל באירוע במסגרת מילוי תפקידו. בתפקידו זה מצופה היה ממנו לפעול למניעת הסיכון שנשקף מן המנוח שהתהלך ברחוב כשסכין גדולה בידו ותואר כמי שסובל מבעיה נפשית. גם אם נפלו פגמים באופן תפקודו של השוטר במישור המקצועי-מבצעי, וכאמור איני נדרשת לכך, לא מצאתי טעם להתערב במסקנת המשיבים כי אין באלה כדי להעביר את עניינו של השוטר למישור הפלילי. בהקשר זה נקבע לא אחת, שכאשר מדובר בפעילויות מבצעיות, המאופיינות בתנאי לחץ והמחייבות קבלת החלטות בשבריר שניה, יש להותיר למבצען מרווח טעות מסוים ואין לבחון את התנהגותו ב-"תנאי מעבדה".

עד כאן הציטוט:

הנושא נחקר היטב. אין מקום לפלילים על פי עמדת הרשויות ובג"צ כאמור. חשוב מאוד לציין. אסטרטגית, יש לפעול באופן שונה עם אנשים מוגבלים בנפשם. כך רואה זאת המחוקק באופן מערכתי ממש. בעקבות האירוע, נכתב נוהל חדש במשטרה, נושא הכותר: "טיפול באירוע בו מעורב אדם עם מוגבלות נפשית". נצטט ממנו קצת, להביע, עד כמה זה רציני, ויכול להיות שונה כאשר יש נהלים ברורים ומחייבים, וכאשר מושקעת מחשבה בדבר:

עד כאן הציטוט:

אגב, בארה"ב המצב קשה הרבה יותר. שם אירועי ירי של שוטרים, הם לפעמים בלתי נתפסים ממש. פה במקרה שלנו, אפשר עדיין לטעון, שהשוטר, הרגיש בכנות סכנה. הוא לא ירה לרגל תחילה. אלא למרכז הגוף הוא הודה. בכל זאת, היה צריך, אדם שרץ לעברו, עם סכין מטבח גדולה, ומרחק של חמש מטרים, על מנת לירות בו.

אפשר לקרוא בארה"ב, על מקרים הרבה הרבה יותר קשים. למשל אותו שחור, שקיבל ירי של שבע כדורים עליו (ג'קוב בלייק, קנושה, וויסקונסין). נפצע קשה מאוד. הוא היה בתוך הרכב, עם הגב לשוטרים בכלל (אחרי שטייזר לא עבד עליו אגב, אבל, לא הייתה בטח סכנה מיידית ומוחשית לחיי השוטרים). או כאן בפסק הדין בעליון, אישה חולת נפש, גם עם סכין מטבח, ירו בה, כאשר לא הייתה ממש סכנה ממנה. הייתה בכלל גדר מפרידה בינה לבין השוטרים. בתביעה, בית המשפט העליון אישר חסינות לשוטרים (דיעה חולקת אגב של הנשיא רוברטס).

לא מסמפטים בארץ את משטרת ישראל. אבל, בהקשר הזה, לא ממש מוצדק. השוטרים פה, לא ממש ממהרים לירות אגב. המצב סביר.