לפנינו פסק דין מענין וחשוב מאוד. עסקינן בשאלה פשוטה: 

האם יש זכות יוצרים, לאדם שפרסם פוסטים בפייסבוק ( כלומר, זכות יוצרים על הפוסטים עצמם). 

תביעה בין רואי חשבון, לגבי פוסטים כאמור בפייסבוק. נדביק תחילה כהרגלנו, את כותרי הייחוס של הפסק דין:

אז יש לנו רואת חשבון מסויימת. היא פרסמה פוסטים בפייסבוק. מעין פוסטים פרסומיים, לקידום מכירות, רכישת לקוחות חדשים וכדומה. רואה חשבון אחר, העתיק ממש כמעט במלואם את הפוסטים, לחשבון הפייסבוק שלו (הוא טוען, שאיש מקצוע ששכר,העתיק זאת בשבילו למעשה. לא הוא). היא תבעה על הפרת זכות יוצרים. הוא תבע מנגד (תביעה שכנגד) על לשון הרע. טען שהיא השמיצה אותו בפורום אחר של רואי חשבון בפייסבוק וכדומה.

יש בישראל חוק כמובן, שעוסק בזכויות יוצרים. החוק ככה בגדול, מגדיר את סוגי היצירות שהן מעניקות הגנה ליוצרים שלהן. הסוגים מוגדרים בסעיף 4 לחוק, ונצטט ככה בגדול, חלק רלבנטי:

היצירות שבהן יש זכות יוצרים
4. (א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה:
(1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי;
(2) תקליט;

עד כאן הציטוט:

במקרה שלנו, מדובר על: "יצירה ספרותית". התובעת טוענת שיצירותיה, הינן נופלות להגדרה של יצירה ספרותית כאמור, וזכות היוצרים שלה הופרה על ידי ההעתקות.

יצירה ספרותית, מוגדרת בחוק, כך, נצטט:

"יצירה ספרותית" – לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב;

עד כאן הציטוט:

אז יצירה בכתב, כפי פוסט בפייסבוק, באם עובר מבחנים מסויימים, הינה יצירה המבוטאת בכתב, ולכן, על פניו, יש ליוצר של פוסט כזה, זכות יוצרים על היצירה. אסור להעתיקה בלא רשות ככה בגדול מאוד. אסור לייצר ממנה רווח כלכלי. ויש לתת קרדיט על היצירה ליוצר שלה (מה שמכונה: "זכות מוסרית". נניח ככה, אזכור השם של היוצר, ושיוך היצירה לו עצמו).

הנתבע מנגד, טוען למעשה, שעל פי תקנון פייסבוק, היצירות הן נחלת הציבור בכלל. לא הוא העתיק אותן כלל כאמור. אלא אדם ששכר לקידום מכירות ככה בגדול. ובכלל הוא טען, זוהי לא יצירה ספרותית בכלל. לא מוגן כלל.

השופטת/ רשמת דחתה את כל הטיעונים שלו:

זוהי יצירה ספרותית. לשון הרע שהוא תבע, כלל לא הוכח (הוא לא צירף שום עד, שום הוכחה, שום צילום מסך, ומסתבר, שהוא פרש מן הפורום של רואי חשבון שם לטענתו הושמץ על ידי התובעת, מסיבות לכאורה אחרות לגמרי). ועוד, השופטת פסקה לתובעת, פיצוי של: 8000 שח' ( פיצוי ללא הוכחת נזק אגב, התובעת תבעה אגב סכום של : 34,600שח').

אז למה השופטת/ רשמת הגיעה למסקנה, שיש כאן יצירה ספרותית מוגנת בחוק:

נצטט את השופטת:

עד כאן הציטוט:

כלומר, לא צריך להיות שייקספיר, בשביל שיצירה שלך תהא מוגנת. ההגנה הינה על מקוריות מסויימת. מאמץ צנוע אפילו. משהו, שלא היה בא לעולם נניח, באם לא היית יוצר אותו בעצמך. נניח שמשולש כשלעצמו לא יהווה יצירה מוגנת. אבל, אם תייצר משולש מוזר, שיהיה בבחינת סמיילי חדש, עם עיניים ואף ופה, זו תהא יצירה מוגנת. זה לא חייב להיות "תא בתיאטרון" של רנואר בשביל שזה יהיה מוגן. זה החוק. זוהי הפסיקה.

לענייננו, השופטת מצאה שהייתה פה מקוריות מסויימת. אותנטיות מסויימת, השקעה מסויימת, שמשוייכת בוודאות לתובעת. נצטט:

עד כאן הציטוט:

ורק יוער, לגבי הטענה שאין זכות יוצרים לתובעת על פי תקנון הפייסבוק, הרי שהשופטת דחתה זאת מכל וכל. זה לא חל ביחסים שבין נתבע לתובע. זה חל במישור הגישה של הציבור באופן כללי ליצירות. לא על זכות יוצרים, על פי חוקי מדינת ישראל כמובן. נצטט:

עד כאן הציטוט:

אז האינטרנט מזה זמן נכנס לחיינו במלוא העוצמה. יש לשים לב לדברים האלו. מה שחוקית היה נכון לפני האינטרנט,לגבי ניירות וכדומה, תקף גם לאינטרנט. תקף גם לפייסבוק וכדומה. לא להתבלבל משטחי הפקר לכאורה באינטרנט.

נ.ב: רשם/ מת, משמע, נושא משרה במערכת בתי המשפט, והוא אחראי על ההכנות לתביעה או לתיק. הכנות מינהליות יותר, והוא גם שמאי ההוצאות של התיק נקרא לזה (גביית אגרות וכדומה). לפעמים רשם מתפקד גם כשופט אגב.