פסק דין לפנינו בעליון. חשוב מאוד. מענין מאוד. לא נוכל כרגיל להיכנס להכל. אבל לכמה עיקרים חשובים. מדובר במונופול ומחיר מופרז לכאורה. החברה המרכזית למשקאות. תביעה ייצוגית כנגדה, בקשר למחיר בקבוק הקוקה קולה הקלאסי וכדומה. פסק הדין חשוב. נותן מבט מעמיק לנושא של יוקר המחיה והגורמים לו, דרך פילוח של מוצר מרכזי. פה יוקר המחיה סוגיה כבדה ורצינית ומעיקה במדינת ישראל. משמשת גם כלי מרכזי בניגוח פוליטי וכדומה.

נזכיר שוב: תובענה ייצוגית, משמע, תובענה שמנוהלת על ידי אדם או קבוצה של אנשים, בשם קבוצה הרבה יותר גדולה ( של צרכנים לרוב). יש שאלות וסוגיות משותפות לכל הקבוצה( כמו נזק, עילת תביעה וכדומה). במקום שכל אחד יתבע לחוד, תובעים בשם קבוצה גדולה. ליותר מזה לא ניכנס.

וכהרגלנו, נדביק תחילה את כותרי הייחוס של פסק הדין:

עוד הערה מקדימה:

אנו רואים שגם היועמ"ש צד בסיפור ( כותרי הייחוס לעי"ל). נציין בקצרה: כאשר יש ענין ציבורי חשוב, היועמ"ש, יכול וצריך להתייצב, ולתת חוות דעתו בענין הנדון בבית המשפט (סעיף 1 ל- פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש]) . היועמ"ש, למעשה מייצג את הציבור הרחב במובן הזה. תקנות הציבור. שלטון החוק וכדומה. ליותר מזה, לא ניכנס. אז כאן, ברור שהשאלה או הסוגיה אסטרטגית, היועמ"ש התייצב, ונתן חוות דעתו בסיפור.

אז תכל"ס:

פה מדובר למעשה על "אכיפה פרטית". אדם פרטי, קבוצה פרטית, מלינים על המחיר של בקבוק קוקה קולה כאמור. גורסים שהוא מופרז, גורסים שזה ניצול לרעה של מונופול.

מה הביסוס המשפטי למעשה לתביעה כזו. נצטט מפסק הדין חלקים רלבנטיים של החוק, ובכלל:

עד כאן הציטוט:

אז אסור למונופול כפי החברה המרכזית למשקאות, לנצל לרעה מעמדה כמונופול. אסור להפחית תחרות ולפגוע בכך בציבור. אסור לקבוע מחירים בלתי הוגנים גם.

אבל, יש לנו פה בעיה. לא כתוב בהכרח מחיר נמוך. לא כתוב בהכרח מחיר גבוה. נמוך או גבוה, זה משהו סבוך ביותר לקביעה כלכלית ומשפטית וערכית.

מחיר נמוך ("מחיר טורפני" בעגה המשפטית) מקובל בארץ ובאירופה וארה"ב, כדבר אסור ופסול. מחיר נמוך מדי, מכוון לכך, מסלק מתחרים. מונע תחרות וכדומה. מטפח המונופול כמונופול.

אבל, לגבי מחיר גבוה, זה כלל לא ברור שזה אסור. בארה"ב למשל, זה מותר על פי הפסיקה של העליון. באירופה, זה אסור, אבל, האכיפה מאוד מרוסנת. רק במקרים קיצוניים וברורים תהא אכיפה. אז כאן זה הגיע לעליון. לראשונה למעשה (עד כה, רק במחוזי בעיקרון).

הואיל והחוק כאן, מבוסס על אירופה במובן הזה, לדעת השופטים ( אחידות דיעים אגב) יש לאסור על מחיר גבוה ומופרז (ככה בכללי, בלי קשר לקייס שלפנינו). נצטט השופטת המובילה (ע.ברון, כאמור, אחידות דיעים בעיקרון):

עד כאן הציטוט:

השופטים אגב, לא מקלים ראש בדבר. מחיר גבוה או מופרז, זה לא דבר כזה פשוט כפי שנדמה. השופטים ציינו שוב ושוב: אם מחירים יעגנו על מחיר רצפה תדיר, זה יהווה חסם. ימנע תחרות. ימנע פיתוח. ימנע מחברות להיכנס לשווקים ולהתחרות. בקיצור, אנטי תמריץ. מאידך, גם מחיר מופרז פוגע בשווקים ובציבור כמובן. לא ניכנס לזה יותר מזה. רק שלא יהא כל כך מובן מאליו הדבר. לא משפטית, לא כלכלית. לא עניינית.

בסך הכל, היו פה חוות דעת של שני הצדדים. חוות דעת של מומחים לכלכלה. זה לא כזה פשוט ומובן מאליו. חוות הדעת של כלכלן התובע, חישבה פשוט את עלויות הייצור, לעומת המחיר בפועל, וכנגד מחיר המתחרים ככה בגלובל. חוות הדעת הנוגדות, גרסו שזה מופרך. למשל, קוקה קולה מוציאה על שיווק ופרסום הון עתק. יציבות המחירים גם חשובה. קיזוז אינפלציה. המתחרים גם זניחים (למשל פפסי קולה). אז ברור, מתחרים חלשים מורידים מחירים באופן מלאכותי ומאולץ. על מנת להתחרות איכשהוא בתאגיד ומותג חזק. אז זה לא אומר שקוקה קולה פה יקרנים. אלא, המתחרים נפסדים וחלשים. גם טענו שבינלאומית השוואתית, המחיר פה לא הכי גבוה.

לא ניכנס פה לערב רב של טיעונים וטיעוני נגד כלכליים. כי זה לא העיקר פרדוקסלית. העיקר פה דווקא משפטי פרוצדורלי :

כאמור, המחוזי נתן אישור לניהול תובענה ייצוגית. אבל, על סמך מה ? החברה המרכזית סירבה לתת פרטים ונתונים. זו הייתה לכאורה זכותה. המחוזי גרס, אם כך, זה ישחק לזכות התובע, במובן של נטל הוכחה קל יותר. התובע הוכיח מחיר גבוה או מופרז. ונשאר לנו רק לבדוק שהוא לגיטימי אם לאיו בנסיבות הענין. התובע עשה את שלו. בדרך שלו. החברה המרכזית סירבה לחשוף נתונים ומסמכים. ונתן את האישור להגיש תובענה ייצוגית כאמור. האם תכל"ס מופרז משפטית כלכלית, יוכח אז בתביעה עצמה.

השופטים בעליון, דעתם הייתה שונה. אי אפשר לאשר תובענה ייצוגית, לפני שנכנסים בעובי הקורה, בודקים נתונים כראוי, תשתית עובדתית מקיפה, ואז מחליטים. זה לא מקובל עליהם.

לכן, ביטלו את האישור של המחוזי. ומחזירים הקייס למחוזי, להעמיק בגילוי מסמכים, ונתונים ועובדות ( לפני שמחליטים כאמור, האם המחיר באמת מופרז ולא הוגן). נצטט:

עד כאן הציטוט:

אז מה הלקח שלנו ? מעבר לזה, שניתוח הגורמים ליוקר המחיה בישראל, כלל וכלל לא פשוט, וצריך לקרוא הפסק דין בשביל לקלוט, עד כמה ניתוח מוצר אחד מרכזי, קשה לכימות והערכה:

אלא, שלא פעם אנו קוראים שבית משפט, הכריע לכאן או לשם. הציבור נרעש. אבל, בית משפט כלל לא הכריע. ואפילו הכריע, לא הכריע בקשר למה שהציבור מדמה. אלא, ששאלות פרוצדורליות הכריעו הכף. הפרוצדורה לפעמים, היא המהות גופא. אין להפריד בין מהות לפרוצדורה בחוק ומשפט. במקרה שלנו, לא קבעו כלום. אלא, רק על סמך ענין פרוצדורלי, קבעו שיש להחזיר למחוזי הקייס. אז כאשר קוראים בתקשורת על איזושהיא פסיקה של בית משפט, בלי לרדת לרזולוציות ממש אכזריות, לא עובד. הפסיקות לא מובנות. לא יכולות להיות מובנות. צריך להיזהר מאוד מאוד. הרבה ציבורים משתלחים בשופטים אוטומטית, מבלי להבין דבר וחצי דבר. עם קורט מלח לקרוא, זה אנדרסטייטמנט של המילניום. עם הזלפה של צ'ילי חריף אש לעיניים. זה כן.