אז לפנינו הדו"ח הסופי של הצוות לבדיקת האזנות סתר לתקשורת בין מחשבים (מה שידוע בתקשורת כפרשת פגסוס, NSO, האזנות סתר וכדומה מרעין בשין). נפנה כאן רק לפוסט הראשון בנושא, ולדו"ח הראשון שלו.
ותחילה, נדביק רק את כותרי הייחוס של הדו"ח:
אז כפי שדווח על כך בפוסט או הדו"ח הראשון, חברי הצוות, לא מצאו שום אינדיקציה להדבקה של איזשהוא מכשיר נייד, בלי צו משפטי. מצאו הרבה דברים אחרים. אבל, בסך הכל, דברים שקורים. לא ממש איזה קטסטרופה שמעידה על פליליות קשה. למשל, שטכנולוגיות חדשות מוטמעות במשטרה, יש איזה פיגור, בין הייעוץ המשפטי הנדרש לגבי השלכות הטכנולוגיה החדשה, לבין השימוש בה בפועל. צריך לערב יותר משפטנים בשימוש בטכנולוגיות חדשות וכדומה.
נצטט תחילה את הרקע הכללי לרענון:
עד כאן ציטוט לרקע:
ולגבי המימצאים החשובים, שהם היוו הטריגר לכל השערוריה סו קולד, נצטט:
ועוד ביתר פירוט (מערכת סייפן, כינוי המשטרה לפגסוס):
עד כאן:
אבל, יש בעיות אחרות בנושא של האזנות סתר. ציינו לעי"ל הפיגור בין הייעוץ המשפטי, לבין השימוש בפועל בטכנולוגיות חדשות ( שחייבות לעבור בקרה משפטית לגבי אופן השימוש בהן). אבל, יש גם נושא של דייג מיותר נקרא לזה. כלומר:
אישורים ניתנים על האזנת סתר. על שיחות בין אנשים ככה בכללי. אבל, בדרך, יש דייג על כל מיני חומרים, שהם לא קשורים להאזנת סתר. למשל, אדם יש לו רשימה של "אנשי קשר" בסלולרי. טיוטות שונות וכדומה. צריך לשים לב לא לדוג מה שמתחייב מעבר לצו השיפוטי על פי הדו"ח.
או שלפעמים, ניתן צו שיפוטי המתיר האזנת סתר. אבל, יש להחיל אותו מתאריך מסויים. לפעמים מחילים אותו מאוחר, ואז חוזרים אחורה לחומר קדומני נניח. זה מהווה גם כן בעיה מבחינה משפטית.
נצטט:
עד כאן:
אז יש הרבה המלצות בדו"ח כיצד לתקן הדברים. עשו עבודה טובה סך הכל. זה מאוד רצוי בעידן טכנולוגי כה דינמי, לפקוח שבעים אלף עיניים על רשויות אוכפות חוק.
בסך הכל, לא כצעקתה. אפשר לגרוס שהשתוללו פה באופן מופרז. אבל, לפחות טוב שהקימו וועדה ליישר ההדורים ולשכלל ולהפיק לקחים.
בסך הכל, המצב בארץ, לעומת המצב במדינות אחרות בעולם, טוב מאוד.
עפר הארץ 
להשאיר תגובה