בעל הבית.בעל הסוד

ויקיפדיה/ יוסי כהן

לפנינו פסק דין (בג"צ) מאוד מענין. שני אלופי משנה בדימוס, דורשים להעמיד לדין ולחקור את ראש המוסד לשעבר יוסי כהן. למה ? התראיין לתוכנית "עובדה" (ממש ערב פרישתו מן השירות) וחשף סודות לשיטתם. סודות בטחוניים של מדינת ישראל, הכל בקשר לתקיפות או פעולות נגד הגרעין האיראני. 

אבל, תחילה, וכהרגלנו, נדביק כותרי הייחוס של פסק הדין:

טוב, אז המצב קצת מוזר למעשה:

השופטים דחו העתירה. לא מתערבים בהחלטת היועמ"ש, לא לחקור, לא להעמיד לדין. זה לא המקרה החריג הנדיר, שבו בג"צ מתערב בעבודת הפרקליטות והיועמ"ש והמשטרה, ומורה לחקור ולהעמיד לדין.

אבל, נוצר מצב קצת מוזר לכאורה:

מחד, השופטים קבעו חד משמעית, ראש המוסד, הוא אדון המידע (ציבורית האדון, לא הבעלים האישי פרטי של המידע כמובן). הוא זה בעל הסמכות הקובעת למעשה, מהי ידיעה סודית מהי לא. ולכן, אין לטעון במקרה הזה, שראש המוסד, מסר מידע בלי סמכות. הוא הסמכות הרי, לקבוע מה סודי מה לאיו כאמור. נצטט:

עד כאן הציטוט:

אלא מאי, שיש כל מיני נהלים, שמחייבים גם את ראש המוסד למעשה (בקשר לפרסום מידע). זה שהוא לא אדון המידע במובן הפרטי, ולא יכול לעשות בו כרצונו, זה ברור. אבל, ציבורית, יש כל מיני נהלים. העובדה היא, שמערכת "עובדה" פנתה לצנזור לאישור. לא הוא. הצנזור אישר הפרסום. אבל, גם הפרקליטות והיועמ"ש, וגם השופטים באחידות דיעים:

הצנזור לא יכול להכשיר עבירה של מסירת ידיעה סודית בלי סמכות. אישר הצנזור, לא עושה את זה חוקי, אם לא היה חוקי מלכתחילה. כלומר, שניתן לטעון, שהוא לא הסמכות האולטימטיבית למעשה. אחרת, למה אישור הצנזור? הוא הסמכות אולי בתוך המוסד, אבל, לא בקשר לפרסומים בתקשורת נניח למשל. אז זוהי בעיה באמת.

יש נוהל של ועדת שרים, שמפרסמת או נותנת אישור לפרסום דברים כאלו. אבל, על פי דעת השופטים והפרקליטות מדובר על פרסומים בכתב, לא ריאיון עיתונאי(נניח ספרים, דברים כתובים וכדומה). לכן, ניתן לטעון שהוא לא היה צריך אישור של ועדת השרים.

עוד נקודה חשובה ומעניינת, איתה השופטים דווקא לא ממש התמודדו, וזוהי הנקודה שהדברים כבר פורסמו בתקשורת. העותרים טוענים, שפרסום ערטיאלי לא מוסמך ומאשר ופורמלי זה דבר אחד. דבר שני, אישור מן הדרג הפורמלי והמוסמך לגבי הפרסומים. עמדנו כבר בפוסט אחר ("חור שחור, לא מקרין כלום") על עמדת השופטים במצב כזה (בפוסט הזה, ופוסטים אחרים).

אבל, כאמור, השופטים לא ממש התייחסו לנקודה זו.

חשוב להדגיש, מי שהוא אדון המידע (שוב ציבורית אדון) לא יהיה פטור מבחינת השופטים, מחקירה והעמדה לדין, באם יסתבר, שהאדם פרסם המידע, מתוך מניעים פסולים ואישיים צרים. לא לטעות בקטע הזה. נצטט:

עד כאן:

אז הנה לנו. חרטות ממוחזרות עד אין קץ. שלטון פקידים. אליטה שמאלנית. אנטי ביבי וצאן מרעיתו וכיוצא בזה. רדיפות, תפירות תיקים. לפי ההיגיון הזה, הפרקליטות והיועמ"ש היו ששים להעמיד לדין את מקורבו של נתניהו יוסי כהן. היה להם קייס לא רע. העובדות היו ברורות, ולא נתונות למחלוקת. מה רע באמת ? למרוח שיט על נתניהו, והסביבה שלו המושחתת. אבל, הפרקליטות והיועמ"ש בחנו הדברים, אין מקום להעמיד לדין פה לגבי דידם. השאר, סיפורי אלף לילה וקהווה, על שלטון פקידים של אליטה שמאלנית פה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: