עץ החיים.עץ הרעל.

ויקיפדיה/ הפיגוע בדומא

לפנינו פסק דין חשוב מאוד, מענין מאוד. עסקינן בפיגוע בכפר דומא דאז, מניח שכולם זוכרים בכללי על מה המדובר (אם לא, וויקיפדיה לעי"ל). מבחינת ההליך, עסקינן בערעור פלילי בעליון, על המחוזי מרכז לוד. המערער עמירם בן אוליאל, מערער על הכרעת הדין, וגזר הדין. פסק דין לא קצר. מורכב מאוד. לא ניכנס להכל, אבל, עיקר הדברים, סביב קבילות ההודאות שלו בקשר לפיגוע הרצח והשריפה של בית משפחת דוואבשה.

טוב, כהרגלנו בקודש, נתחיל עם הדבקה של כותרי הייחוס של פסק הדין:

אז ככה:

בארה"ב, ישנה דוקטרינה שאני מניח שמעתם משהו עליה: "פירות העץ המורעל". אם המשטרה, ייצרה ראיות שהופקו באופן לא חוקי, בית המשפט יפסול הראיות. אוטומטית בעיקרון יפסול. למה זה שם כך בארה"ב ? בעיקר בגלל שחייבים לחנך אנשי חוק. לחנך אותם לפעול בהגינות ובחוקיות. אם הם יידעו שבית משפט יפסול הראיה, והנאשם למשל יזוכה, אזי, כל העבודה שלהם, כל הלהט שלהם להרשיע יצטנן, והם ישקדו על ראיות שהושגו באופן חוקי. בקיצור, מעין הרתעה וחינוך.

בישראל, המצב קצת שונה:

בישראל, הפסילה של ראיות לא חוקיות היא יחסית. יחסית משמע: בית המשפט קובע, עד כמה הראיה פסולה אם בכלל. זה לא אוטומטי. בית המשפט מאזן בין כמה גורמים, בשביל להחליט אם הראיה תיפסל. בגלובל זה איזון בין:

טוהר ההליך. חומרת העבירה. הפגיעה במשפט הוגן. לבין: שלטון החוק והצורך לגלות אשמים ולהענישם (מה שנתגלם בהלכת יששכרוב הידועה).

נצטט השופט המוביל בקייס, י. אלרון:

עד כאן הציטוט:

אז מה הציר המרכזי פה בסיפור הזה:

אותו עמירם בן אוליאל, למעשה, עבר עינויים או מעין. הופעלו עליו מה שנקרא "אמצעים מיוחדים". לא מפורט איזה בדיוק. אבל, אפשר להניח, איזוק יתר. תנוחות קשות. הפעלה של לחץ פסיכולוגי קשה מאוד וכדומה. כך קבע המחוזי, שזה מה שהוא עבר במסגרת חקירת הצורך מה שנקרא, והאמצעים המיוחדים שהופעלו עליו. זה אסור. זה פסול. אין חילוקי דיעות על כך. לא נוכל להיכנס יותר מזה.

אלא שיש לנו בעיה אחרת, סניגוריו טוענים כך, נצטט:

עד כאן הציטוט:

הסניגורים טוענים כך: אחרי שהפעילו אמצעים פסולים, הוא הודה בהודאות עוקבות, לכאורה שלא תחת אמצעים פסולים. הודאה לכאורה מרצון וחופשית. אבל, זה לא יכול להיות הודאה מרצון, הודאה חופשית, שהרי, האדם המודה, עדיין היה תחת תחושת האימה המרחפת, של אמצעים מיוחדים שיכולים להיות מופעלים עליו. הוא בכלל תחת השליטה של המענה. אז לא ייתכן שהודאות עוקבות במקרה הזה, יהיו גם כן קבילות.

בית משפט המחוזי, והעליון דחו זאת:

וככה בכללי מאוד יודגש: לאור הכלל הפילוסופי המוזכר, של פסילה יחסית של ראיות, יש לבית המשפט הרי סמכות ושיקול דעת, לקבוע, בנסיבות הענין (יודגש: בנסיבות הענין) האם יש קשר סיבתי, בין ההודאות העוקבות (הכשירות, אבל, תחת אימת הלחץ או העינויים) והאמצעים הפסולים שהופעלו עליו לפני כן. או שההודאות העוקבות הכשרות, כשלעצמן כשרות וניתנו מתוך רצון חופשי, ובלי לחץ פסול.

אז בית המשפט המחוזי, והעליון אישרו ככה בגדול מאוד:

אין קשר סיבתי. ההודאות העוקבות, ניתנו מרצון חופשי. הן מהימנות, אותנטיות, ומעידות בעליל על אשמתו של הנאשם וכדומה, למרות ההודאות הקודמות כאמור, הלא קבילות ולא כשירות.

למשל, השחזור היה אותנטי (שחזור הנאשם את המעשה). למשל, הוא ידע פרטים מוכמנים, שחלקם, אפילו לחוקרים לא היה ידוע. אז זה קביל. ומוכיח אשמתו.

נצטט:

ועוד נצטט לגבי מוכמנות פרטים למשל:

עד כאן הציטוט:

השופטים היו באחידות דיעים. יש לדחות הערעור, וההודאות קבילות למעשה, ומוכיחות אשמתו של הנאשם, ככה בגדול מאוד יודגש.

בפוסט אחר, כתבנו על טראמפ וזכות השתיקה. והנה לנו המחשה. המערער, זכותו להיוועץ בעורך דין נשללה בהתחלה ( כדין אמנם, אבל, נשללה, והוא שמר אגב בתחילה, על זכות השתיקה). ואיך הוא יעמוד בדד מול חוקרים מיומנים ונחושים ? פער הכוחות עצום. תחת לחצים ואיומים הכל . זכות השתיקה כפי שהסברנו, מאפשרת לו בין היתר, להשוות כוחות איכשהוא עם המערכת והחוקרים, עד אשר עורך הדין שלו, יוכל להיכנס לתמונה, ולאזן יותר המצב. שהרי חוקרים, לא מאמינים שהאדם לפניהם חף מפשע ( גם אם בפועל הוא חף מפשע). ברור שמתייחסים אליו כאל אשם ומראש כך. לכן, זכות השתיקה, לאיו דווקא קשורה לאשם או חפות.

ושוב אנו נוכחים, למה צריך בתי משפט ושופטים שלא עובדים אצל אף אחד. לא מענין אותם כלום. אין עליהם מרות, רק מרותו של החוק ( סעיף 2, לחוק יסוד: השפיטה). אם המימשל על זרועתיו, לא ירוסנו על ידי בית המשפט, אבוי לאזרחים. אלא, שפוליטי אם לאיו, השלכות פוליטיות אם לאיו, לא משנות. שלטון החוק, לא מאבחן בעיקרון, בין פוליטי ללא פוליטי. כאשר מדובר בשלטון החוק, לא מענין את השופט, מה פוליטי מה לאיו. וכך צריך להיות. אחרת, המחשה זניחה ביותר לעי"ל, מה קורה במשטרים בהם בית משפט לא שולט ביד רמה, ושלטון החוק, אינו עיקרון על.

9 תגובות על 'עץ החיים.עץ הרעל.'

  1. עמדתו, המאוד ביקורתית, של פרופ' יובל אלבשן

    כותרת כתבתו: "העליון טעה בהתירו עינויים בפרשת דומא".

    https://www.google.com/amp/s/www.israelhayom.co.il/opinions/article/13037918%3famp=1

    אהבתי

  2. היי קמיליה,

    אין חולק כמובן על הפסול והאיסור המוחלט ממש, בשימוש בעינויים וכדומה.

    רק אותו פרופסור נכבד, כותב, נצטט:

    " איש לא טוען שבן – אוליאל החזיק במידע על תשתית טרור שמתארגנת לבצע רציחות נוספות……."

    אבל, נצטט מפסק הדין:

    עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי נדרשת הכרעה ביחס ל"סבירות עמדת המוצא של החוקרים" באשר לקיומה של תשתית טרור, הפיגועים המיוחסים לה, והשתייכות המערער והקטין לאותה תשתית. לצורך כך הסתמך, בין היתר, על חוות דעת (ת/60) שערך מי ששימש ראש שלוחת הדסק של גזרת שומרון ובנימין, בחטיבה לסיכול טרור וחתרנות בקרב יהודים וזרים.

    מסקנת בית המשפט הייתה כי עמדת המוצא של חוקרי השב"כ במהלך החקירה לפיה המערער והקטין שייכים לקבוצת פעילים המכונה "הגבעונים" וכי הם פעלו בשלב מסוים כחלק מתשתית אידיאולוגית קיצונית המכונה "תשתית המרד" – הייתה סבירה. בדומה, נקבע כי הנחת חוקרי השב"כ שהמשך פעילותה של תשתית זו עלול לגרום לפגיעה ברכוש ובנפש – סבירה אף היא. מטעם זה, נקבע כי: "מטרת החקירה הייתה בעיקרה סיכולית, גם אם היא כללה שאלות רבות אודות אירועי העבר והפיגוע בדומה בפרט" (ההחלטה במשפט הזוטא, פסקה 172).

    עד כאן הציטוט:

    חשוב להדגיש רק:

    על הרבה פחות מזה (הרבה הרבה פחות) בתי משפט בישראל, פסלו ראיות. הפסילה על פי יששכרוב, לא נועדה רק להודאות תחת לחץ עינויים או מעין. אלא, כל ראיה שהושגה באופן פסול. שלא תיווצר תחושה מוטעית בקטע הזה.

    כך שאין מצב, ששופטים פה, תומכים בפרקטיקות כאלו כמובן באופן כללי.

    נשאיר אחר כך לינק לפסק דין להמחשה.

    להתראות

    אהבתי

    1. כתבת:
      " … עמדת המוצא של חוקרי השב"כ במהלך החקירה לפיה המערער והקטין שייכים לקבוצת פעילים המכונה "הגבעונים" וכי הם פעלו בשלב מסוים כחלק מתשתית אידיאולוגית קיצונית המכונה "תשתית המרד" – הייתה סבירה …"
      ————–
      אני מפרשת קביעה זאת כנימוק לא להעמיד את חוקרי השב'כ לדין על עינויי חשודים.
      כפי שיתכן שעמדת המוצא של אלאור עזריה, שירה למוות במחבל פצוע, הייתה שעדין נשקפת ממנו סכנה.
      גם אם התברר בעתיד שהשערתו הייתה מוטעית (ולא הייתה לו חגורת נפץ) – ההשערה שלו הייתה סבירה בנסיבות של האירוע.
      כלומר זו הייתה טעות בתום לב, שקורת פעמים רבות לאנשי מקצוע האמורים לקבל המוני החלטות של חיים ומוות. כמו חיילים בזמן ארוע, חוקרי שב'כ ורופאים. מותר לטעות בלי להענש.

      אך נראה לי שמכאן ועד הקביעה שהקטין אכן היה "פצצה מתקתקת", ולפיכך העינויים שעבר מוצדקים בדיעבד, עדין ארוכה.

      אהבתי

  3. פה למשל רצ"ב לינק, נפסלו תוצרי חיפוש (סם) כראיה על פי הלכת יששכרוב, בגלל למעשה, שלא הוסברו לנאשם זכויותיו לפני התשאול (על ידי שוטרים). עצם התשאול בכלל היה חסר עילה.

    אז זה לא רק הודאות. לא רק עינויים או מעין. אלא, פשוט ראיות שהושגו באופן לא חוקי יודגש.

    כאן לפסק דין שלום (תל אביב):

    https://drive.google.com/file/d/1Fr1NbmDpUqEALDYxHj5cSwCDIqwXR1hH/view?usp=sharing

    להתראות

    אהבתי

  4. ועוד יודגש:

    אפרופו הודאות עוקבות, אחרי עינויים או לחצים פסולים:

    השופטים בדקו היטב, שההודאות העוקבות היו כשירות ומרצון. צוטט שם בפוסט:

    שהשופט י.אלרון, צפה בעצמו בשחזור שביצע הנאשם. והגיע למסקנה ברורה בדבר השחזור וההודאה הצומחת ממנו:

    היה כשיר. התמצאות טובה. הנאשם הוביל את השחזור. לא החוקרים. הוא ידע (הנאשם) על פרטים מוכמנים, פרטים שלא היו ידועים לחוקרים גם.

    אז לשים לב לזה. הפסילה פה בישראל הינה יחסית (פסילה של ראיות). אז מבחינת השופטים, אם ההודאה והשחזור, היו כשירים כשלעצמם, חוקיים כשלעצמם. זה בסדר. אבל, לא התעצלו יודגש. בדקו וצפו וחקרו שאכן כך הדבר.

    להתראות

    אהבתי

  5. כתבת:
    " … עמדת המוצא של חוקרי השב"כ במהלך החקירה לפיה המערער והקטין שייכים לקבוצת פעילים המכונה "הגבעונים" וכי הם פעלו בשלב מסוים כחלק מתשתית אידיאולוגית קיצונית המכונה "תשתית המרד" – הייתה סבירה …"
    ————–
    אני מפרשת קביעה זאת כנימוק לא להעמיד את חוקרי השב'כ לדין על עינויי חשודים.
    כפי שיתכן שעמדת המוצא של אלאור עזריה, שירה למוות במחבל פצוע, הייתה שעדין נשקפת ממנו סכנה.
    גם אם התברר בעתיד שהשערתו הייתה מוטעית (ולא הייתה לו חגורת נפץ) – ההשערה שלו הייתה סבירה בנסיבות של האירוע.
    כלומר זו הייתה טעות בתום לב, שקורת פעמים רבות לאנשי מקצוע האמורים לקבל המוני החלטות של חיים ומוות. כמו חיילים בזמן ארוע, חוקרי שב'כ ורופאים. מותר לטעות בלי להענש.

    אך נראה לי שמכאן ועד הקביעה שהקטין אכן היה "פצצה מתקתקת", ולפיכך העינויים שעבר מוצדקים בדיעבד, עדין ארוכה.

    אהבתי

  6. (המשך)

    כתבת:
    " … השופטים בדקו היטב, שההודאות העוקבות היו כשירות ומרצון.
    צוטט שם בפוסט:
    שהשופט י.אלרון, צפה בעצמו בשחזור שביצע הנאשם. והגיע למסקנה ברורה בדבר השחזור וההודאה הצומחת ממנו:

    היה כשיר. התמצאות טובה. הנאשם הוביל את השחזור. לא החוקרים. הוא ידע (הנאשם) על פרטים מוכמנים, פרטים שלא היו ידועים לחוקרים גם. …"
    ———
    לתפיסתי, אם הנאשם אכן ידע על פרטים מוכמנים – אזי הוא כנראה אשם בפשעים שיוחסו לו.

    אך הטענה שההודאות העוקבות היו כשירות ומרצון – נשמעת לי כמאוד מפוקפקת.
    האם השופט מנסה לטעון שלאחר X שעות מתום העינוי האחרון שעבר – הוא כבר שכח את החוויה? דהוא כבר הפסיק לפחד פחד מוות מהחוקרים שלו? שלא היה במצב נפשי בו היה מוכן להודות בכל פשע שעשה או לא עשה?

    האם העובדה שהוא כנראה אשם ברצח של שלושה אנשים – אמורה להכשיר את העינויים שעבר בכדי שיסכים לבצע את השחזור?

    (כאמור, עינויים בכדי לחשוף את פשעי העבר. לא בכדי לנסות למנוע פשעים עתידיים).

    אהבתי

  7. קמיליה,

    לא "כתבתי" אלא ציטטתי מפסק הדין למעשה.

    טוב, המחשבה שהוא היה "פצצה מתקתקת" הייתה בעייתית ביותר. פצצה מתקתקת זה דבר אחד ( כאילו, מישהו בדרך לבצע ממש פיגוע, וברמות מיידיות חייבים לעצור אותו). דבר שני, זה סיכול כללי, של פיגועים עתידיים פשוט, שהם לא מבחינת מתח זמן, בדרך להתבצע, סימולטנית לחקירה.

    השופטים למעשה, דחו את הרעיון, שזה היה פצצה מתקתקת. גם לא הצדיקו האמצעים המיוחדים עליו וכדומה השופטים.

    אלאור אזריה, הסיפור קצת שונה:

    בסיפור של אלאור אזריה, המחבל היה מונח שם פצוע. מולו. זה לא כמו חוקרי שב"כ, שמתעסקים עם איזשהו נעלם, שיש לפצח אותו ולחקור אותו בדחיפות ( יודגש: נעלם, למשל: איפה נמצא המחבוא, של איזה מטען חבלה שהוא עתיד להיות מופעל באיזה פיגוע. לא פעם הם עומדים במצב כזה חוקרי השב"כ. רק לא שומעים על זה). המחבל שכב מולו. אלאור אזריה, טיפל קודם כל בחייל פצוע. אחר כך, ברור מתוך עצבים, דרך הנשק וירה, כאשר היו שם מפקדים, חיילים אחרים וכדומה, והוא עשה זאת על דעת עצמו ממש, ובעידנא דריתחא ממש.

    ברור שזה שונה לחלוטין, ודומה יותר למעשה של פלנגות, מיליציות וכדומה. הקפדה על פרוטוקולים חשובה מאוד לצורך קיום צבא מאורגן ומסודר וממושמע. בלי משמעת. לא עובד כלום. חייל לא יורה סתם. הוא היה חייל מצטיין ונורמטיבי אגב. וזה מעיד על בעיה רצינית אגב.

    זה שונה מאוד עניינית מחוקרי שב"כ. עניינית, ומבחינת הסטטוס המשפטי של המבצעים, זה שונה.

    אבל, אין ספק, שאסור להשתמש באמצעים כאלו "מיוחדים" כפי שמתכנה הדבר. נעלה על זה פוסט נפרד, ונסביר בצורה מאורגנת למה.

    העמדה שלהם לדין, זה דבר קצת מורכב. על זה צריך פוסט שניים לא פשוטים.

    אם את מתעניינת בנושא, אז כאן למשל, עתירה לבג"צ בקשר להעמדה לדין של חוקרי שב"כ, גם כן בקשר להפעלה של אמצעים מיוחדים וכדומה (מעבר לפסק הדין המרכזי, הוועד נגד עינויים אשאיר אותו אחר כך. פה גם כן רצ"ב, הוועד נגד עינויים עותר אגב). הנה:

    https://bit.ly/3Qn9BOq

    להתראות

    אהבתי

  8. קמיליה,

    הבעיה אינה הפחד שלו ממש. כולם בעיקרון מפחדים במצבים כאלו. אלו מצבים קשים מאוד. פחד, מצוקה, אי נוחות וכדומה, טבועים במצב בו נמצא כל נחקר כמעט. אין מה לעשות. מי לא יירא?

    מה שהשופטים בודקים, זה הקשר הסיבתי ( מדגיש: הקשר הסיבתי) בין ההודאה, לבין הפחד והאמצעים הפסולים. אם יש יקומים מקבילים, זה לא הענין ( להבדיל מארה"ב כאמור).

    אלא שוב:

    האם אמצעים פסולים, גרמו לאדם להודות ( בלי קשר לאשם או חפות). משמע: זיקה. קשר סיבתי.

    במקרה הזה, השופטים הגיעו למסקנה, ולאור הדוקטרינה של פסילה יחסית של ראיות כאמור, שלא היה קשר סיבתי כלל, בין האמצעים הפסולים ( הרטרוספקטיביים במקרה שלנו, משמע: בעבר) לבין ההודאות העוקבות.

    לגבי השופטים, והמחוקק, זה מספיק. קשר ערטיאלי כללי, בעלמא כפי טיעוני העורכי דין שלו, לא מספיקים.

    אולי לא מוצא חן בעינייך. אפשר להבין. אבל, זה החוק. זוהי הפסיקה.

    להתראות

    אהבתי

  9. קמיליה (וכל המעונין כמובן):

    פה רצ"ב לינק לפסק הדין המרכזי בסיפור, זה הידוע: הוועד נגד עינויים וכדומה. מאוד מומלץ:

    יש ללחוץ כדי לגשת אל -העינויים.pdf

    להתראות

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: