אז לפנינו פסק דין (בג"צ) חשוב מאוד. מענין מאוד. העותרות, מפעילות של תחבורה ציבורית, קוראות תגר, על החלטת מבקר המדינה לבקר אותן ואת פעילותן. לא לענין מבחינתן. פסק דין לא קצר. קצת ארוך. לא נרד כמובן לכל הפרטים. אבל, נסביר את העיקר. גם היועמ"ש שם בין המשיבים, כפי שהסברנו בעבר, כאשר יש נושא בעל השלכות ציבוריות חשובות, היועמ"ש מתייצב, גם אם הוא לא צד ישיר.

ותחילה, כהרגלנו בקודש, נדביק פה כותרי הייחוס של פסק הדין:

אז שוק התחבורה הציבורית נפתח לתחרות לא מזמן (החלטות ממשלה). אפשר לקרוא רקע על כך בפסק הדין עצמו. אפשר גם בתמצית של תמצית למי שיותר נוח לו, כאן בהודעה דאז של הרשות לתחבורה ציבורית.

אלא שכאן מדובר על מעין תחרות. פסאדו תחרות. למה ? אם כך:

יש שירותים ציבוריים/ בסיסיים, שהמדינה מבחינתה, חייבת לאסדר. לא יכולה אחרת. אם השוק יהיה חופשי לגמרי, אזי ברור, שיישובים נידחים ורחוקים, עם אוכלוסיה סוציו אקונומית נמוכה, לא יקבלו שום שירות של תחבורה ציבורית. למה ? יילכו רק על מה שרווחי המפעילים, ויתכנסו לתוך בועות אורבניות עסיסיות. זוהי פגיעה קשה בציבורים רבים. המדינה לא מוכנה לדבר כזה. יש גם נושא של זיהום אויר. פריון עבודה ועוד. בקיצור, אינטרס לאומי ציבורי, רב מעלה.

לכן, במקביל לפתיחה של תחרות ככה על הנייר, המדינה גם מסבסדת את התפעול ככה בגדול. מסבסדת שוב, על מנת שלא יהיה שוק לגמרי חופשי. כי אם רק ביקוש והיצע ישלטו בכיפה, אזי, כל מיני ציבורים, שחיים בג'הנם נניח, לא יקבלו שום שירות ושום בטיח, משום מפעיל ציבורי. זה לא נסבל.

אז ברור כשמש הדבר לכל בר דעת.

אז איפה הבעיה פה עם מבקר המדינה ? ככה:

מבקר המדינה, הגיע למסקנה, שהם מקבלים תמיכה מן הממשלה. אבל, העותרים טוענים, שזוהי לא תמיכה. זוהי סובסידיה. אם זוהי סובסידיה, אזי, על פי החוק ( חוק מבקר המדינה) הם לא צריכים להיות מבוקרים על ידו ככה בגדול. אם זוהי "תמיכה", הם צריכים להיות מבוקרים על ידו. מבחינתו של המבקר, זוהי תמיכה, ולכן הם צריכים להיות מבוקרים על ידו.

בכך ככה בגדול, בג"צ היה צריך להכריע. מה טיב הכספים שמוזרמים לעותרים/ מפעילים. האם סובסידיה. האם תמיכה. אם סובסידה כאמור, אין ביקורת של מבקר המדינה. אם תמיכה, יש ביקורת. זוהי השאלה לפנינו.

נוסיף רק אגב אורחא הערה חשובה לפני ההכרעה ממש:

יתהה התוהה, מה משנה בעצם? מה הם מפחדים כל כך מביקורת המבקר. אם כך, זה עשוי לפגוע: בפרטיות. בגילוי של סודות מסחריים. בניהול או עצמאות המנהלים וכדומה. זה מאוד משנה בשבילם.

אם כך, לפחות לגבי חלק מן העותרים, בג"צ (באחידות דיעים) הגיע למסקנה שעסקינן לא בתמיכה, אלא בסובסידיה. הואיל וזוהי סובסידיה, חרג מבקר המדינה מסמכותו, ואין הוא יכול לבקר חלק מן העותרים.

אז מבחינה פילוסופית, מה ההבדל בין תמיכה לבין סובסידיה:

השופט המוביל א.שטין, שוטח זאת כך:

ככל שהכסף הציבורי המוענק לגוף, משרת את הצרכנים, ולא ממש את הישות שמקבלת הכסף, אזי זוהי סובסידיה, ולא תמיכה. אם הגוף עצמו, יש לו זכות קיום מבלעדי הכסף של המדינה. הוא שוחה בשוק הוא יכול להתקיים גם מבלעדי הכסף של המדינה, זוהי סובסידיה. אנו צריכים לדמיין, מאפייה נניח:

נניח שלחם מסוים בסיסי/ אחיד מסובסד. לטובת הצרכנים החלשים. אבל, המאפייה כך או כך, תחזיק ותרוויח. למה ? היא מוכרת גם לחם פרמיום נניח לכל מיני עשירונים גבוהים יותר. אזי, עסקינן בסובסידיה. לטובת הציבור. לא ממש לטובת הגוף. ולכן, זוהי לא תמיכה, וגוף כזה, לא צריך להיות מבוקר מבחינת השופטים. הממשלה בסך הכל, מתערבת, מאסדרת, על מנת למנוע עיוותי שוק קשים ( כפי נניח נוסעים ממקומות רחוקים מאוד כפי שהסברנו לעי"ל).

נצטט קצת:

עד כאן הציטוט:

אז איפה העיגון המשפטי ? העיגון המשפטי העקרוני, הינו בחוק מבקר המדינה כאמור. החוק ( סעיף 9(8) ) כך מורה אותנו, נצטט:

גוף מבוקר

9. ואלה הגופים (בחוק זה – גוף מבוקר), אשר יעמדו לבקרתו של המבקר:

ובין יתר החלופות, זה סעיף קטן 8, כך, נצטט:

(8) כל מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר הנתמכים, במישרין או בעקיפין, על ידי הממשלה או על ידי אחד הגופים המנויים בפסקאות (2), (4), (5) ו-(6) בדרך הקצבה, ערבות וכיוצא באלה; אולם הבקורת על גוף כזה לא תופעל, אלא אם הועדה או המבקר החליטו על כך ובמידה שהחליטו;

עד כאן הציטוט:

אז הסעיף עצמו, מפרט, איזה גופים יעמדו לביקורת מבקר המדינה. החלופה הרלבנטית בעיקרון לענייננו, הינה סעיף 8 קטן המצוטט. וכתוב לנו: "הנתמכים, במישרין או בעקיפין, על ידי הממשלה" . תמיכה, להבדיל מסובסידיה לגבי השופטים ככה בגדול מאוד.

אז בסופו של חשבון, חלק מן העותרות מקבלות תמיכה מבחינת השופטים (מפעילות היסטוריות, כמו "אגד") וחלק יותר צעירות, לא מקבלות תמיכה, אלא סובסידיה. הכל באחידות דיעים.

ונצטט סוף דבר:

עד כאן הציטוט:

אז לרוב אני מסיים בפינת גיחוך. לרוב גיחוך לגבי מה שכותבים על שופטים ומערכת המשפט. פה מעין גיחוך על המחשבה, שאפשר לקיים שוק חופשי לגמרי, שהכל ייקבע בו על ידי ביקוש והיצע בלבד. אין שוק כזה, או מדינה כזו. זוהי הבלות רוח. לא קיים. אפילו לא בארה"ב, ארץ החופש והקפיטליזם סו קולד (וארץ המיתוסים האצטקיים המגוחכים). נהפוך הוא. ואנו נקדיש לזה פוסט נפרד. ככל שהשוק יותר חופשי וקפיטליסטי סו קולד, נדרשת יותר התערבות של הממשלה למעשה. למה ? פוסט נפרד. לא פשוט.

נ.ב: דווקא כן. השופט המוביל א.שטין, נחשב בימין. בימין כלכלי עלק. איזה גיחוך. אבל, ככה חושבים.