פסק דין מענין וחשוב לפנינו. מדובר על הפליה של לסביות בשכירת דירה (בת ים, שכונה דתית על פי הנתבעת).

ותחילה, כהרגלנו, נדביק כותרי הייחוס, יחד עם מבוא קצר או רקע קצר לאירועים מושא פסק הדין:

עד כאן:

טוב, כדאי היה להביא פה התמליל ( העלאה בכתב של השיחה הטלפונית בין התובעת השוכרת, לבין הנתבעת בעלת הדירה):

עד כאן התמלול, ונדגיש, זה לא התמליל של כל השיחה:

טוב, אז יש לנו כאן תחילה מתח פשוט:

בין זכותה של התובעת הלסבית לשיוויון, לכבוד, לבין זכותה של הנתבעת, לנהוג בדירתה קניינה כפי ראות עיניה, ולשכור אותה, למי שמתאים לה, לא למי שלא מתאים לה. בקיצור: זכות הקנין נ' זכות לשיויון, כבוד, אי הפליה.

מבחינת השופט/ רשם, עילת הסירוב (משמע, הומוסקסואליות) הינה פסולה. מבחינה מוסרית לכאורה, פסולה. הוא אפילו הרחיק קצת יותר, עם הבעת סלידה. זה ברור.

מבחינת השופט, במישור המשפטי פרופר, אין פה שום חובה חוקית על הנתבעת, להשכיר הדירה שלה, הואיל ועסקינן במישור הפרטי פרופר. הפליה מבחינת השופט והמחוקק, הינה במישור הציבורי, במרחב הציבורי, לא במישור הפרטי הטהור. נצטט:

והמסקנה מבחינת השופט:

עד כאן בקשר להפליה:

אלא שיש פה עוד מימד, וזהו המימד החוזי ( חוזים). וכאן אנו כבר במישור הפרטי פרופר:

למעשה, אנו צריכים לבצע הבחנה בין משא ומתן לקראת חוזה או חתימה על חוזה, לבין תכל"ס קיום החוזה (אחרי שכבר נחתם). אנו כמובן, נמצאים באיזשהוא שלב מאוד מוקדם, של קיום משא ומתן לקראת חתימת חוזה, בין הנתבעת לתובעת (השיחה הטלפונית). קיום משא ומתן לקראת חתימה על חוזה, מחייב תום לב. זה לא כמו לברוח מחוזה חתום כמובן, אבל, מחייב איזשהוא תום לב. יושר. גילוי פרטים וכדומה, כמו איזון בין זכויות הצדדים הנושאים ונותנים (במקרה של פיצוץ המשא ומתן).

אז השופט גם עמד על הנושא של קיום משא ומתן לקראת כריתת חוזה בין שני הצדדים בענייננו, ובחן את המתח, שבין זכות הנתבעת לשיויון, לבין זכות התובעת לקנין פרטי ( המתח הזה, הרי פוצץ המשא ומתן. האם בצדק. לטובת מי מאזן הצדק נוטה בקשר למשא ומתן החוזי ?).

אז יש לנו כמה פרמטרים או מבחני עזר, על מנת לקבוע לאיזה צד כף הצדק תיטה במקרה כזה ( של ניהול משא ומתן כאמור, לקראת כריתת חוזה). כללית, עקרונית ככה בגלובל, ונביא כמה מבחני עזר חשובים :

-ככל שהמשא ומתן מגובש יותר, אזי צריך סיבה חזקה יותר לפרוש.
– כמה משאבים הושקעו.
– האם היחסים ארוכי טווח, מורכבים, או קצרי טווח ( למשל, לא דומה רכישת דירה באחת וחסל, לבין יחסי שוכרים לאורך זמן).
– עד כמה ההיבט הכלכלי דומיננטי. היבט כלכלי נ' היבטים מופשטים מוסריים יותר.
– הסביבה עצמה, האם הומוגנית (נניח יישוב דתי הומוגני) או סביבה עירונית מגוונת.
– האם ההפליה בליבה הקשה (נניח סל עילות ההפליה של: גזע, מין,צבע עור וכו…) או נניח כרוכה בהעדפות אישיות מובהקות (כגון סוג מוזיקה).

אז זה ככה בכללי. עכשיו, בקשר למקרה שלפנינו, השופט עשה את האיזון, והגיע למסקנה, שהדין עם הנתבעת. כף הצדק, נוטה אליה. לא הייתה עליה חובה לא להפלות כאמור, וגם לא הייתה עליה חובה מבחינה חוזית, לא לפוצץ המשא ומתן בשלב בו התפוצץ. נצטט:

עד כאן:

נושא ההפליה הוא די בעייתי במדינת ישראל. הרבה קבוצות אתניות. הרבה ניגודים תרבותיים. מיעוטים. זה סיבוך מאוד מאוד לא פשוט פה. חבל שבמקום לחנך לישראליות גלובלית , החברה פה, מקצינה לכיוונים של חידוד תרבותי, מבדל, מפלה וכדומה. זה מוריד לטמיון, הישגים של עשרות שנים של עשייה בכור היתוך. עשייה מרשימה ביותר. נעלה על זה פוסט נפרד ומאורגן.