אז לפנינו פסק דין (הכרעת דין, וגזר דין בנפרד להלן יבוא לינקים) מאוד חשוב ומענין. בטח קראתם על המקרה של אותה מבלה חיילת צעירה (טוהר דוד ז"ל) אשר יצאה לבילוי במסיבת טבע בדרום, ומצאה את מותה במסיבה. שאלת האחריות הפלילית, של מארגני המסיבה, היא הנושא הנדון בפסק הדין. העסק מאוד מורכב. הכרעת הדין לבדה, מחזיקה קרוב ל- 172 עמודים, לא נוכל כמובן לגעת בהכל פה. אבל, כמה עיקרים חשובים.

נדביק תחילה כהרגלנו, את כותריי הייחוס של הכרעת הדין:

אז לינקים:

כאן להכרעת הדין:

https://bit.ly/3xvSHXn

כאן לגזר הדין:

https://bit.ly/3eYNRve

ותקציר גזר הדין נדביק אותו כאן במלואו, לקבל תמצית חסכונית, שנוכל להרחיב קצת פילוסופית:

אז עד כאן לינקים ותקצירים למינהם. ותכל"ס:

אז רגע, יכול אדם לתהות. המארגנים נכנסו לכלא. בעצם, על מה ? נכון, הם היו מחוייבים על פי חוק, לדאוג לצוות רפואי במקום. נכון. לא דאגו לזה. דאגו להגברה. תאורה. תקליטן וכדומה. לא לצוות רפואי ? אבל, הם עברו אולי על איזה חוק בנוגע לרישוי עסקים אכן. למה הם אחראים למותה? הם לא גרמו לזה. נכון: לא ברור לגמרי ממה מתה. ייתכן מסמים. ייתכן שילוב של סם/ אלכוהול/ חום וכו… ( לפעמים סמים ממריצים, גורמים לחום יתר אגב). אולי הייתה לה איזה בעיה רפואית מוכמנת או קודמת וכדומה. הם הואשמו בכך שהרגו אותה למעשה (עבירת הריגה). איך בדיוק ? אדם מן היישוב, בהחלט יכול לתהות כאן. מה גם שהייתה בחורה בגירה (בוגרת) כשירה לחלוטין. למה עליהם נופל התיק ?

אלא, שמבחינה פלילית, מעשה של הריגה, יכול לבוא במעשה של ממש. אבל, גם יכול לבוא במחדל. במחדל, כלומר, בעצם האי עשייה, במקום בו אדם לא כל שכן על פי חוק היה חייב לעשות משהו.

נצטט מחוק העונשין, חלק רלבנטי מסעיף 18:

(ב) "מעשה"- לרבות מחדל, אם לא נאמר אחרת.

(ג) "מחדל"- הימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה

עד כאן הציטוט:

אז אין לדמיין זאת, כאילו צריך לחפש משהו שהם עשו, השתמשו בו, באו במגע ישיר איתה, וכך גרמו למותה. אלא: שאם חדלו. אם לא עשו משהו כמצוטט. נמנעו מעשייה, שהיא כשלעצמה חובה על פי דין או חוזה, ובכך, גרמו באופן ישיר או עקיף למותה, הם חייבים בעבירת הריגה ככה בגדול. שהרי, ברור כשמש, על פי חוות הדעת הרפואיות, שאם הייתה בו במקום עזרה רפואית ראשונית, ופינוי מהיר, סיכוי טוב מאוד, שהיא הייתה היום בין החיים ככה ממש בגדול מאוד.

נצטט השופט (הכרעת הדין):

אבל, עדיין זה לא מספיק או כזה פשוט. כתוב לנו: על פי דין, או חוזה למשל. כלומר, לא מספיק שאדם חדל ונמנע מעשייה. צריך גם מקור חוקי לחפש לאותה האי עשייה או מחדל. וזוהי מלאכתו של השופט או התובעים בין היתר:

מהו המקור החוקי לעשיה שממנה המארגנים נמנעו הרי. המקור החוקי, צריך להתאם לאי עשייה. צריך גם לייצר זיקה של סיבה ותוצאה וכדומה, בין האי עשייה, לבין המוות כמובן.

במקרה הזה, יש כמה וכמה אפשרויות. אנו נמחיש בשביל המתודולוגיה נניח, אפשרות מסויימת שהשופט מזכיר (מהכרעת הדין) . הנה:

אז הנה לנו: השופט מאזכר את סעיף 325 לחוק העונשין. הסעיף מציין מצב בו אדם, נוטל על עצמו משימה כלשהיא (כמו טיפול רפואי) וחובה עליו, לנהוג בזהירות, בסבירות, במיומנות, ולא לסכן אנשים במעשיו. ועל פי הפסיקה ועל פי דעת מלומדים, לא רק ברפואה עסקינן. ולא רק בבעלי מקצוע רפואיים. אופי הפעולה מכתיב הזהירות, ולא בעל המקצוע כמצוטט.

אז הם (מארגני המסיבה) לא נהגו בזהירות. לא נהגו במיומנות. לא נהגו בסבירות. היו צריכים לקחת בחשבון, שמאות אנשים. בחום. תחת סמים תדיר. רוקדים. פעילות גופנית מואצת. ייתכנו מקרים רפואיים פה. אבל, לא דאגו לצוות רפואי במקום. הייתה עליהם חובה חוקית לעשות כך. ולא עשו. חדלו. נמנעו מעשייה. ולכן, הם למעשה מבחינת המחוקק והשופטים, הרגו אותה. כמובן, בשום אופן לא מתוך כוונה תחילה וכדומה. אבל, באי העשייה הרגו אותה למעשה.

זוהי תוצאת תרבות הסמוך. סמוך על סחבי סחבק. וזה מאוד מצער. לא רק החיילת האומללה ז"ל. אלא, הנאשמים עצמם נורמטיביים. והסתבכו קשות (לפחות לנאשם מס' 1, אין עבר פלילי, אבל, גם השני, לא קרימינל טבוע עושה רושם ברור, גם אם יש לו אכן עבר פלילי. השלישי זוכה מחמת הספק).

ולא נשאר אלא לצטט שוב ושוב, את מה שהשופט ציטט בתחילת גזר הדין:

"לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה – זהו צירוף שתי המילים "יהיה בסדר". צירוף המילים האלה, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום-יום של מדינת ישראל, הוא בלתי-נסבל. מאחורי שתי המילים האלה חבוי בדרך-כלל כל מה שלא "בסדר": יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום. ה"יהיה בסדר" מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. ה"יהיה בסדר", אותה טפיחת כתף חברה'מנית, אותה קריצת עין, אותו "סמוך עלי", הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה. אווירת ה"חפיף" היא, לצערי הרב, נחלת ציבורים רבים בישראל, לאו דווקא בצה"ל. היא אוכלת בנו בכל פה. ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש"יהיה בסדר" פירושו שהרבה מאוד לא "בסדר"".
(מתוך נאומו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל בטקס סיום מחזור של בית ספר לפיקוד ומטה של צה"ל, 1992).

נ.ב: לא שמתי לב, שבתקציר לא מוזכרים סעיפי ההרשעה. אז למעשה, תכל"ס, נאשם מס' 1 הורשע על סמך סעיף 301ג' לחוק העונשין. ונאשם מס' 2 הורשע על סמך סעיף 304 לחוק העונשין ( המתה בקלות דעת. ו- גרימת מוות ברשלנות, בהתאמה כמובן).