אז לפנינו בג"צ מענין. בג"צ בנושא עליית יהודים להר הבית וכדומה. כמותו בערימות במשך שנים. במקרה הזה, מאתגרים את נושא איסור הכנסת תשמישי קדושה יהודיים להר הבית. מה שמענין אבל בעתירה הספציפית הזו, שהם טוענים, שכל הרעש והטרמינולוגיה סביב הר הבית, שהוא בבחינת מקום רגיש במיוחד, חבית חומר נפץ וכאלו, פטפוטי ביצים לשיטתם. להד"ם. סתם מניפולציות פוליטיות וכדומה. כל האיסורים הללו על יהודים, בגין רגישות בטחונית, חסרי בסיס ממש.
טוב, כהרגלנו, תחילה כותרי הייחוס של פסק הדין:
אז לא ניכנס להכל, אבל בכל זאת, טיעון קצת לא שיגרתי כאמור הטיעון שלהם. כל האיסורים הבטחוניים הללו, בדבר מקום רגיש במיוחד, שיפוצץ המזרח התיכון וכו… חסרי שחר. בפוסט אחר אגב (400 מצלמות תעשה לך) תיארנו לא פחות ולא יותר, מ-400 מצלמות בעיר העתיקה שמצלמות ומנטרות ללא הרף האזור הזה. אבל, נצטט אותם:
עד כאן הציטוט:
טוב, רק ראוי לציין שיש פה איזה סתירה מניה וביה. שהרי, הם עומדים על החשיבות של הר הבית או השתלטות מוסלמית על הר הבית, ובעקבותיה, על ארץ ישראל לשיטת המוסלמים. ועוד, משתמשים בטרמינולוגיה של חומרה (אם כי לא ברור הקונטקסט המדוייק בציטוט עצמו). זה בכובע אחד. בכובע שני, מתארים האיסור הבטחוני כחסר שחר ? שהטרמינולוגיה של רגישות היא חסרת ביסוס. בעייתי ביותר ליישב זאת הרי, לשיטתם שלהם.
טוב, העתירה נדחתה. גם על הסף (בגין עניינים פרוצדורליים). וגם מהותית, היה בכל זאת איזה דיון משפטי עקרוני (למרות הדחייה על הסף כאמור). גם לאור הדיון המשפטי העקרוני משהו, אין עילה משפטית להתערבות בג"צ פה בסיפור.
אז כפי שציינו לא פעם: בג"צ לא מתערב בהחלטות הרשות המבצעת. רק במקרים קשים. מקרים של חוסר חוקיות. חוסר סבירות וכדומה. משהו מהותי. יורד לשורשו של ענין. או אז, בג"צ מתערב, ומורה את דרך הישר, לרשות המבצעת. אבל, ככלל, אם אין על פניה טעות ברורה וקשה ובלתי חוקית וחוקתית, בג"צ יימנע מלהתערב.
כך גם כאן. זוהי מדיניות בטחונית מקדמת דנא. זה ענין למשטרה ולממשלה. החלטות הממשלה עד כה, היו מבוססות על סטטוס קוו (או שימור הסטטוס קוו בהר הבית) ושיקולי ביטחון. וכך זה יישאר, אין בסיס להתערבות בג"צ פה.
לגבי תשמישי קדושה והכנסתם להר הבית, ישנה הוראה מפורשת של הגופים הבטחוניים וכדומה. נצטט:
עד כאן הציטוט:
ועוד, מבחינה פרוצדורלית, הסברנו כבר בעבר. לפני שעותרים לבית משפט או לבג"צ. ממצים האפשרויות מול הרשות המבצעת. בודקים היטב וחותכים היטב את כל החלופות והמיצוי העובדתי. כך שמגיעים לבית משפט, עם סירוב מוכן ועשוי כדבעי. למה זה ? הסברנו, שאחרת, בית משפט, יצטרך לבזבז זמן, על תשתית עובדתית ומשפטית עשויה בחלקה. ואז זה ימרח זמן. יבזבז זמן שיפוטי יקר. מגיעים מוכנים, ואז בית משפט, חותך על התשתית העובדתי/ משפטית המוכנה והממוצה (מיצוי). ועוד:
מאוד אוהבים פה הטרמינולוגיה של "הפרדת רשויות" סו קולד. מי שמאוד אוהב את זה, צריך להבין:
לפני שבית משפט מתערב (לבקשת צד ג') צריך לתת צ'אנס לרשות המבצעת והשולטת, להסביר הענין. לדסקס הענין עם צד ג'. לחתוך. למצות. ללבן כדבעי כל החלופות, כל ההסברים וכדומה.
זה לא מה שעשו העותרים פה לפני שהגישו בג"צ. לא בשל הדבר. נדחה אז על הסף בגין כך.
ואיך לא ? פינת הגיחוך הדי הקבועה שלנו:
מי השופטים (אחידות דיעים נניח כאן הרי): מינץ מתנחל משיחי משהו, עם כיפה צבעונית ענקית על הראש משהו. שטיין גורסים שהוא ימני עלק וכו… והשופט המוביל ,לא פחות ולא יותר, ערבי (כבוב).
היו סמוכים ובטוחים. הם באחידות דיעים. ולא משנה כלל, איזו דת, איזה יישוב, איזה אללה. לא קשור פשוט. כל השופטים כמעט עד היום, דחו עתירות מסוג זה. לא מתערבים במעשי הרשות המבצעת. בטח לא בנושאים בטחוניים. נדיר יחסית. ו- לא מגישים עתירה לא בשלה. וחסל.
עפר הארץ 
להשאיר תגובה