אז לפנינו פסק דין חשוב ומענין. בג"צ נתניהו וניגוד עניינים, בקשר למתנות, טובות הנאה וכדומה, שקיבל לצורך מימון הוצאות משפטיות וכדומה.

ותחילה, וכהרגלנו, כותרי הייחוס של פסק הדין:

טוב, אז נתניהו מקבל מענק ( 300,000 דולרים) לצורך מימון הוצאות משפטיות. מקבל גם הלוואה לצורך הענין ( מענק מבן דודו: נתן מיליקובסקי שבין לבין, נפטר והלך לעולמו, והלוואה ממר ספנסר פרטרידג', שהוא תושב חוץ).

אז ברור, הציר המרכזי פה יהיה ניגוד עניינים. קבלת מתנה אסורה וכדומה. ניגוד עניינים הוא ענין רציני מאוד. התפיסה הרווחת בקרב ציבורים רבים, הינה זו, שהעסק הזה מופרז. הפרזות של אליטה משפטית שמאלנית טהרנית. וזוהי בכלל רדיפה ותפירת תיקים על נתניהו (המשפט שלו, ובכלל). אבל, זוהי טעות קשה מאוד כך לחשוב. זה עסק רציני מאוד. יושרה בשירות הציבורי, הינו ערך יסוד, בלתי ניתן לפשרות. עובד הציבור, צריך לשים לנגד עיניו, רק הציבור אותו הוא משרת. אסור לו לעמוד אפילו במצב פוטנציאלי של ניגוד עניינים. הנכסים שאותם הוא מנהל, הם של הציבור. הוא צריך לנהלם, אך ורק לטובת הציבור. השחתה של המנגנונים הציבוריים, נושאת תוצאות קשות ביותר. אובדן אמון. אובדן סולידריות. אובדן הרצון להקריב מצד אזרחים ובכלל. כל דאלים גבר כך, וכל מושחת יוצא נשכר.

כבר במאה ה-18, כן, בארץ החופש והליברטיאנים עלק. בחוקה ממש. ערך יסוד נחקק בחוקה האמריקנית. אין לקבל מתנות בשירות הציבורי. אין לעמוד במצב של ניגוד עניינים. נצטט מן החוקה האמריקנית, סעיף 1.9.8, הנה:

No Title of Nobility shall be granted by the United States: And no Person holding any Office of Profit or Trust under them, shall, without the Consent of the Congress, accept of any present, Emolument, Office, or Title, of any kind whatever, from any King, Prince, or foreign State

ונתרגם לעברית (תרגום של פרופסור ארנון גטפלד, בית הספר להיסטוריה, אוניברסיטת תל-אביב):

לא יוענק תואר אצולה כלשהו על ידי ארצות הברית; ושום נושא משרה של ארצות הברית, שיש בצדה שכר או אמון, לא יקבל – בלי הסכמת הקונגרס – מתנה, תשלום, משרה או תואר כלשהו מידי מלך, נסיך (שליט) או מדינה זרה.

אז ברור הדבר. המקבילה פה, הסעיף הראשי למעשה, הינו חוק שירות הציבור (מתנות). כך סעיף 2(א), מצטט:

דין מתנה לעובדי הציבור

2.    (א)  ניתנה לעובד הציבור באשר הוא עובד הציבור מתנה – בין בישראל ובין בחוץ לארץ, בין שניתנה לו עצמו ובין שניתנה לבן זוגו החי עמו או לילדו הסמוך על שולחנו – ועובד הציבור לא סירב לקבלה ולא החזירה לנותנה לאלתר, תקום המתנה לקנין המדינה; ובמתנה שאין בה קנין חייב עובד הציבור לשלם לאוצר המדינה את שוויה.

אז הכלל (ועיין שם בחוק חריגים) הינו זה, שעובד ציבור, לא יכול לקבל מתנות, פן יעמוד בניגוד עניינים. פן יפגע הדבר באמון הציבור בו. שהוא מרצה נותן המתנה, במקום לפעול לטובת הציבור בכללותו. ועובד ציבור, המקבל מתנה, צריך להחזירה לנותנה. או שתהפוך לקנין המדינה. או לשלם השווי לקופת האוצר.

יש לנו גם את "כללי אשר". אלו כללים, שלא מהווים ממש חקיקה, אלא, יותר כללי אתיקה. אלו הכללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים ( יצויין, שחוק המתנות גם חל על שרים וכדומה. אבל, מחמירים עם שרים ביקום נוסף ומקביל, ולא ניכנס לכך).

אז ברור על מה מתלוננים פה העותרים כמובן בקשר לנתניהו. ניגוד עניינים. הון שלטון. צריך גם לציין, שנתניהו, לא דיווח כלל בהתחלה, על הקשר או האינטרס העסקי המשותף, לו ולבן דודו ( ממנו קיבל מענק כאמור). דיווח באיחור על כך. זה החשיד מאוד.

תכל"ס:

כל השופטים פה פה אחד, באחידות דיעים: את המענק נתניהו צריך להחזיר (270 אלף דולרים ממנו). ההלוואה גם כן לא כשרה למעשה. אלא מאי: נתניהו פעל פה בתום לב. דיווח והסתמך על גורמי שלטון מוסמכים. הם פירשו לא נכון, לא טוב הדברים. הוא לא צריך לשאת בתוצאה. לכן, הוא זכאי להלוואה, ורק יהא פיקוח עליה, על ידי מבקר המדינה.

נצטט:

ולמה ההלוואה בסדר כאמור, נצטט השופטת המובילה (א. חיות):

עד כאן הציטוטים:

אז איך נוכל לסיים בלי פינת הגיחוך הא ? השופטים שלשתם, נחשבים שמאל מרכז עלק. בטח ובטח על פי תפיסת רבים, סולדים בטירוף מנתניהו. והנה לנו, לא: אפס. לא: אחד. ביקרו הגורמים השלטוניים על נושא ההלוואה, והיטיבו עם נתניהו לכאורה בקשר לכך. ואילו, לגבי המענק, צריך נתניהו הרי להחזירו. אז הם בשמאל או בימין ? נגד או בעד נתניהו ? פשוט, אין לזה קשר קלוש ממש. לא רלבנטי בגרוש לכלום.