באחד הפוסטים הקודמים: "כלו ותמו ימי הזוהר" דנו במימד המשפטי של סיכולים ממוקדים. הפנינו שם גם לבג"צ מאוד חשוב ומענין בקשר לצידוק המשפטי של סיכולים ממוקדים. ציינו שם, שיש לסיכול ממוקד תקפות וצידוק משפטי מסויים (לדעת מלומדים מסויימים, אחרים חולקים נמרצות). הצידוק נובע מכך, שאין להמתין לפעולת איבה או הפעלת כוח וודאית עתידית. אפשר להקדים תרופה למכה, ולמנוע שימוש בכוח צפוי. ככה בגדול.
בבלוג: Lawfire עלה פוסט של צ'ארלס דונלפ (עצמו הפעם) מאוד מענין מאוד חשוב. בפורמט של שאלות ותשובות, הוא דן בהרג או רצח של דריה דוגינה, אותה רוסיה תועמלנית/ עיתונאית, אשר נהרגה בפיצוץ ברכבה ב-20 באוגוסט 2022, ואפשר לשער שזה קשור למלחמת רוסיה- אוקראינה. לא ברור מי עומד מאחורי הפיצוץ. האמריקנים אגב, גינו בכל פה הדבר.
צ'ארלס דונלפ, מגנה את ההרג הזה או פעולת הרצח הזו, בכל פה. טוען שהיא מנוגדת למשפט הבינלאומי. הרציונל שלו די פשוט:
תחילה, הכלל במשפט הבינלאומי פלילי, הינו זה המוכר, שאין לפגוע באזרחים לא מעורבים במלחמה או בפעולות או האיבה. האפשרות היחידה של פגיעה באזרחים, הינה כאשר הם כן מעורבים. מעורבים, משמע: נוטלים חלק ישיר בפעולות האיבה והמלחמה. או אז, על פי אמנת ג'נבה, ההגנה שלהם מוסרת.
אותה דריה דוגינה, הייתה תועמלנית/ עיתונאית כאמור. אולטרא לאומנית. הטיפה בעד המלחמה נגד אוקראינה. הפיצה על פי דעת רבים, דיסאינפורמציה בקשר למלחמה ובכלל. הסיתה נגד האוקראינים וכדומה. אבל, לגבי דידו של צ'ארלס דונלאפ, זה לא נחשב הרי לקיחת חלק ישיר בפעולות איבה. מה פתאום סיכול ממוקד עליה, בתורת עיתונאית או תועמלנית קיצונית אפילו.
זה ככה בתמצית עמדתו, והוא מביא סימוכין משפטי לכל טענותיו, ומומלץ מאוד לקרוא שם בבלוג על כך.
אלא, שהאוקראינים, עשויים לראות זאת אחרת לגמרי (ושוב, לא ידוע מי עומד מאחורי הפיצוץ הזה):
האוקראינים טוענים ( ומובא שם ציטוט מכתבה בוואשינגטון פוסט, ציטוט של ארסטוביץ, יועץ לנשיא האוקראיני זלנסקי) שלמעשה, כללי מלחמה הומניטריים וכדומה, לא תקפים כאן. מדוע ? מכיוון שהרוסים שואפים להשמיד את האוקראינים. זה לא סתם סכסוך טריטוריאלי מוגבל, נניח כפי מלחמת אזרבייג'אן נ' ארמניה. אלא, מלחמת קיום והישרדות קיצוניים. נניח הרוסים הרי ניסו לכתר את קייב. רק לא צלח בידם הדבר. ברור לכאורה, שאם הרוסים היו יכולים, לא היו מסתפקים במחוזות הרוסיים במזרח אוקראינה. סביר להניח כדבר הזה. לא צלח בידם פשוט. כשלו בכך. על כך, יש טענות לאוקראינים על ממש ג'נוסייד של הרוסים בהם. עבודות פרך. העברה בכפייה לרוסיה של אוקראינים, ילדים אוקראינים, לטובת איבוד הזהות האוקראינית.
על כך עונה צ'ארלס דונלאפ, שאין זה משנה. דיני הלחימה, דנים בשני מימדים בגדול:
האקט של פתיחה במלחמה או הצידוק לכך (jus ad bello) ובלי קשר, אופן ניהול המלחמה (jus in bello). גם אם האוקראינים סבלו בצדק מאקט של אגרסיה קשה, זה לא משנה עדיין את חובתם, לנהל מלחמה באופן משפטי ראוי וצודק וחוקי.
רק שחשוב לשים לב, איפה הוא ואחרים עשויים לטעות כאן:
כאשר מדובר בהישרדות קיצונית, כנגד מלחמת שמד בעיקרון, הכללים עשויים להשתנות. מה הצידוק המשפטי לכך עשוי להיות, צידוק משפטי שהוא התעלם ממנו:
ותחילה, בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (לא לבלבל עם זה הפלילי) בחוות דעת שלו, לבקשת האסיפה הכללית של האו"ם (חוות הדעת ניתנהב- 1996) קבע שאין להוציא מכלל אפשרות, צידוק לשימוש בנשק גרעיני, במקרים קשים של הישרדות קשה קיומית, וממילא להגנה עצמית. ומה משמעות השימוש בנשק גרעיני הרי:
פגיעה נרחבת באזרחים לא מעורבים. אז אפשר היה להשליך אנלוגית, על המלחמה הזו, ועל סיכול ממוקד של עיתונאי או תועמלן ניתן היה לטעון.
ועוד, יש לנו עיקרון משפטי מלחמתי שעמדנו עליו לא פעם:
"מקבילית הכוחות" (אמנת ג'נבה). ככל שהמטרה הצבאית אסטרטגית יותר, חשובה יותר, מותר לפגוע בהתאמה, ביותר אזרחים לא מעורבים, ומטרות אזרחיות פרופר. לפי העיקרון הזה אז:
המטרה הצבאית אסטרטגית של הישרדות מפני מלחמת שמד טוטאלית, גם מצדיק בהתאמה, שימוש בנשק גרעיני עם תוצאות גורפות יטען הטוען.
יצויין רק בשולי הדברים, אם כי כלל וכלל לא בשוליים, אמנת רומא ובכלל ( גם האמנה נגד רצח עם) מפלילים לחלוטין, אדם העוסק בהסתה לרצח עם. נצטט מאמנת רומא חלקים רלבנטיים מסעיף 25:
In accordance with this Statute, a person shall be criminally responsible and liable for punishment for a crime within the jurisdiction of the Court if that person
וסעיף קטן (e) מציין בין החלופות:
In respect of the crime of genocide, directly and publicly incites others to commit genocide
אז הסתה ישירה וציבורית, מפלילה אדם בהקשר של רצח עם. האנלוגיה די ברורה פה. הוא לא נלחם תכל"ס אדם כזה. אלא, עוסק במה ? בדיבורים.
אז זה נשמע אמנם קשה. ממש קשה לעכל או להלום, איך מביאים סיכול ממוקד על עיתונאי או תועמלן. אבל, לא לגמרי מופרך. על כך, בטח ובטח, שבעידן מודרני, של תעמולה מורכבת, במהירות האור מופצת, בעלת השפעה אדירה על ציבורים ( ראה למשל, הפוסט שלי על פייסבוק ורצח העם בבורמה/ מאניימאר) אז יש לזה משמעות אדירה בניהול מלחמה. בטח ובטח, בהישרדות קיצונית של הגנה עצמית, מפני מלחמת שמד.
הערה מתודולוגית חשובה רק: פה אנו דנים בסוגיה של משפט לא של עובדה. הכל מתוך הנחה היפותיטית, שעובדתית, האוקראינים צודקים. כלומר, מתוך הנחה שהם צודקים, אם היו צודקים סובייקטיבית, האם מותר היה להם, אם זה היה הם, לסכל סיכול ממוקד תועמלנית/ עיתונאית. הוכחנו, שזה לא כזה חד מימדי ואבסולוטי בהכרח כפי שהוצג הדבר ב- Lawfire.
עפר הארץ 
להשאיר תגובה