לך תסכל עיתונאי !

Wikipedia/ killing of Darya Dugina

באחד הפוסטים הקודמים: "כלו ותמו ימי הזוהר" דנו במימד המשפטי של סיכולים ממוקדים. הפנינו שם גם לבג"צ מאוד חשוב ומענין בקשר לצידוק המשפטי של סיכולים ממוקדים. ציינו שם, שיש לסיכול ממוקד תקפות וצידוק משפטי מסויים (לדעת מלומדים מסויימים, אחרים חולקים נמרצות). הצידוק נובע מכך, שאין להמתין לפעולת איבה או הפעלת כוח וודאית עתידית. אפשר להקדים תרופה למכה, ולמנוע שימוש בכוח צפוי. ככה בגדול.

בבלוג: Lawfire עלה פוסט של צ'ארלס דונלפ (עצמו הפעם) מאוד מענין מאוד חשוב. בפורמט של שאלות ותשובות, הוא דן בהרג או רצח של דריה דוגינה, אותה רוסיה תועמלנית/ עיתונאית, אשר נהרגה בפיצוץ ברכבה ב-20 באוגוסט 2022, ואפשר לשער שזה קשור למלחמת רוסיה- אוקראינה. לא ברור מי עומד מאחורי הפיצוץ. האמריקנים אגב, גינו בכל פה הדבר.

צ'ארלס דונלפ, מגנה את ההרג הזה או פעולת הרצח הזו, בכל פה. טוען שהיא מנוגדת למשפט הבינלאומי. הרציונל שלו די פשוט:

תחילה, הכלל במשפט הבינלאומי פלילי, הינו זה המוכר, שאין לפגוע באזרחים לא מעורבים במלחמה או בפעולות או האיבה. האפשרות היחידה של פגיעה באזרחים, הינה כאשר הם כן מעורבים. מעורבים, משמע: נוטלים חלק ישיר בפעולות האיבה והמלחמה. או אז, על פי אמנת ג'נבה, ההגנה שלהם מוסרת.

אותה דריה דוגינה, הייתה תועמלנית/ עיתונאית כאמור. אולטרא לאומנית. הטיפה בעד המלחמה נגד אוקראינה. הפיצה על פי דעת רבים, דיסאינפורמציה בקשר למלחמה ובכלל. הסיתה נגד האוקראינים וכדומה. אבל, לגבי דידו של צ'ארלס דונלאפ, זה לא נחשב הרי לקיחת חלק ישיר בפעולות איבה. מה פתאום סיכול ממוקד עליה, בתורת עיתונאית או תועמלנית קיצונית אפילו.

זה ככה בתמצית עמדתו, והוא מביא סימוכין משפטי לכל טענותיו, ומומלץ מאוד לקרוא שם בבלוג על כך.

אלא, שהאוקראינים, עשויים לראות זאת אחרת לגמרי (ושוב, לא ידוע מי עומד מאחורי הפיצוץ הזה):

האוקראינים טוענים ( ומובא שם ציטוט מכתבה בוואשינגטון פוסט, ציטוט של ארסטוביץ, יועץ לנשיא האוקראיני זלנסקי) שלמעשה, כללי מלחמה הומניטריים וכדומה, לא תקפים כאן. מדוע ? מכיוון שהרוסים שואפים להשמיד את האוקראינים. זה לא סתם סכסוך טריטוריאלי מוגבל, נניח כפי מלחמת אזרבייג'אן נ' ארמניה. אלא, מלחמת קיום והישרדות קיצוניים. נניח הרוסים הרי ניסו לכתר את קייב. רק לא צלח בידם הדבר. ברור לכאורה, שאם הרוסים היו יכולים, לא היו מסתפקים במחוזות הרוסיים במזרח אוקראינה. סביר להניח כדבר הזה. לא צלח בידם פשוט. כשלו בכך. על כך, יש טענות לאוקראינים על ממש ג'נוסייד של הרוסים בהם. עבודות פרך. העברה בכפייה לרוסיה של אוקראינים, ילדים אוקראינים, לטובת איבוד הזהות האוקראינית.

על כך עונה צ'ארלס דונלאפ, שאין זה משנה. דיני הלחימה, דנים בשני מימדים בגדול:

האקט של פתיחה במלחמה או הצידוק לכך (jus ad bello) ובלי קשר, אופן ניהול המלחמה (jus in bello). גם אם האוקראינים סבלו בצדק מאקט של אגרסיה קשה, זה לא משנה עדיין את חובתם, לנהל מלחמה באופן משפטי ראוי וצודק וחוקי.

רק שחשוב לשים לב, איפה הוא ואחרים עשויים לטעות כאן:

כאשר מדובר בהישרדות קיצונית, כנגד מלחמת שמד בעיקרון, הכללים עשויים להשתנות. מה הצידוק המשפטי לכך עשוי להיות, צידוק משפטי שהוא התעלם ממנו:

ותחילה, בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (לא לבלבל עם זה הפלילי) בחוות דעת שלו, לבקשת האסיפה הכללית של האו"ם (חוות הדעת ניתנהב- 1996) קבע שאין להוציא מכלל אפשרות, צידוק לשימוש בנשק גרעיני, במקרים קשים של הישרדות קשה קיומית, וממילא להגנה עצמית. ומה משמעות השימוש בנשק גרעיני הרי:

פגיעה נרחבת באזרחים לא מעורבים. אז אפשר היה להשליך אנלוגית, על המלחמה הזו, ועל סיכול ממוקד של עיתונאי או תועמלן ניתן היה לטעון.

ועוד, יש לנו עיקרון משפטי מלחמתי שעמדנו עליו לא פעם:

"מקבילית הכוחות" (אמנת ג'נבה). ככל שהמטרה הצבאית אסטרטגית יותר, חשובה יותר, מותר לפגוע בהתאמה, ביותר אזרחים לא מעורבים, ומטרות אזרחיות פרופר. לפי העיקרון הזה אז:

המטרה הצבאית אסטרטגית של הישרדות מפני מלחמת שמד טוטאלית, גם מצדיק בהתאמה, שימוש בנשק גרעיני עם תוצאות גורפות יטען הטוען.

יצויין רק בשולי הדברים, אם כי כלל וכלל לא בשוליים, אמנת רומא ובכלל ( גם האמנה נגד רצח עם) מפלילים לחלוטין, אדם העוסק בהסתה לרצח עם. נצטט מאמנת רומא חלקים רלבנטיים מסעיף 25:

In accordance with this Statute, a person shall be criminally responsible and liable for punishment for a crime within the jurisdiction of the Court if that person

וסעיף קטן (e) מציין בין החלופות:

In respect of the crime of genocide, directly and publicly incites others to commit genocide

אז הסתה ישירה וציבורית, מפלילה אדם בהקשר של רצח עם. האנלוגיה די ברורה פה. הוא לא נלחם תכל"ס אדם כזה. אלא, עוסק במה ? בדיבורים.

אז זה נשמע אמנם קשה. ממש קשה לעכל או להלום, איך מביאים סיכול ממוקד על עיתונאי או תועמלן. אבל, לא לגמרי מופרך. על כך, בטח ובטח, שבעידן מודרני, של תעמולה מורכבת, במהירות האור מופצת, בעלת השפעה אדירה על ציבורים ( ראה למשל, הפוסט שלי על פייסבוק ורצח העם בבורמה/ מאניימאר) אז יש לזה משמעות אדירה בניהול מלחמה. בטח ובטח, בהישרדות קיצונית של הגנה עצמית, מפני מלחמת שמד.

הערה מתודולוגית חשובה רק: פה אנו דנים בסוגיה של משפט לא של עובדה. הכל מתוך הנחה היפותיטית, שעובדתית, האוקראינים צודקים. כלומר, מתוך הנחה שהם צודקים, אם היו צודקים סובייקטיבית, האם מותר היה להם, אם זה היה הם, לסכל סיכול ממוקד תועמלנית/ עיתונאית. הוכחנו, שזה לא כזה חד מימדי ואבסולוטי בהכרח כפי שהוצג הדבר ב- Lawfire.

8 תגובות על 'לך תסכל עיתונאי !'

  1. לאל רום,

    מציקות לי שתי שאלות משפטיות, שאשמח לשמוע את דעתך עליהן.

    א. האם ההסכם המסתמן עם לבנון / החיזבאללה מחייב:
    1. רוב בקבינט
    2. רוב בממשלה
    3. רוב בכנסת
    4. רוב מיוחס בכנסת
    5. רוב במשאל עם
    6. משהו אחר

    ב. האם לראש האופוזיציה יש סמכות להכריז שאם ייבחר הוא לא יכבד הסכם בינ'ל שעליו חתמה הקואליציה הקודמת?

    אהבתי

  2. פודקאסט שדן בשעטנז הישראלי הבעייתי בין בית הדין הרבני לבין בית הדין לענייני משפחה.
    אותי הוא עניין.
    אולי יעניין אותך.

    https://mashmaut.buzzsprout.com/278171/11454810-?t=0

    אהבתי

  3. היי קמיליה,

    כמו תמיד, הכל תלוי בהגדרות. לא קראנו בכלל ההסכם המתגבש. אבל, קודם כל, יש בו בטח סעיפי יציאה וביטול וכדומה. אז סעיפים כאלו, מחייבים הממשלה הבאה.

    במדינת ישראל, מי שכורת אמנות והסכמים, זוהי הממשלה. היא כורתת אותן, וגם מאשררת אותן (להבדיל ממדינות אחרות בעולם, שם בית המחוקקים עושה זאת. זה לא תקין כלל חוקתית, אבל כך הדבר, ובית משפט עליון, אישר זאת למעשה).

    אז אם זה כך, למעשה, תיאורטית, ממשלה חותמת ומאשררת, ממשלה הבאה, יכולה לצאת מן ההסכם (ושוב, על פי ההתנאות וסעיפי היציאה ממנו, הנקובים בו). אבל, אפשר לאתגר זאת בבית משפט.

    יש לנו את חוק יסוד: משאל עם. נצטט סעיפים רלבנטיים:

    חוק-יסוד: משאל עם

    משאל עם

    1. (א) החליטה הממשלה לאשרר הסכם או לחתום על הסכם, שלפיו המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל לא יחולו עוד על שטח שהם חלים בו, לרבות הסכם הכולל התחייבות לעתיד והתחייבות המותנית בתנאים, יהא ההסכם, לאחר שאושר בכנסת ברוב חבריה, טעון אישור במשאל עם, אלא אם כן אושר ברוב של שמונים חברי הכנסת.

    (ב) החליטה הממשלה, שלא בדרך של הסכם, שהמשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל לא יחולו עוד על שטח שהם חלים בו, תהא ההחלטה, לאחר שאושרה בכנסת ברוב חבריה, טעונה אישור במשאל עם, אלא אם כן אושרה ברוב של שמונים חברי הכנסת.

    עד כאן הציטוט:

    אז השאלה הינה זו:

    האם מדף כלכלי, או מים כלכליים בינלאומיים ( כלומר, אזור שמנוצל כלכלית אבל, הוא מחוץ לשטח המוכרז הריבוני של מדינת ישראל) הינו שטח עליו חל המשפט והשיפוט והמינהל של מדינת ישראל. אם חל, צריך משאל עם. אם לאיו, לא צריך. וכמובן, צריך שיהיה הסכם רלבנטי, שמוותר על השיפוט והמינהל של מדינת ישראל בשטח.

    זוהי השאלה. ומה התשובה ? התשובה תלויה בהרבה משתנים, לא נוכל להיכנס לזה עכשיו. גם לא קראנו חוות הדעת של היועמשי"ת בסיפור. לא קראנו ההסכם. זה ניתוח משפטי ככה על פניו, כללי ביותר.

    כאן לחוק יסוד: משאל עם:

    https://www.nevo.co.il/law_html/law00/132260.htm

    נמשיך אחר כך…..

    להתראות

    Liked by 1 person

  4. בכל מקרה, אחרי שהתמונה תתבהר יותר, נעלה פוסט מסודר…….

    אהבתי

  5. למי שמתענין אגב, פסק דין מרכזי בעליון. פסק דין מרכזי מנחה:

    ע"פ 131/67 הישמט קמיאר נ' מדינת ישראל, פ"ד כב (2) 085

    אשתדל למצוא אותו ברשת, ולהשאיר לינק. זה פסק דין ישן. מאוד מומלץ. קצת מורכב, אבל ,מאוד מומלץ וחשוב.

    להתראות

    אהבתי

  6. מענין מאוד הפודקסט באמת קמיליה. נושא באמת מאוד מורכב. הוא רק לא ידע העורך דין, לגבי העדה הדרוזית (בקשר לנישואין וגירושין). מדובר בעיקרון, על דת שהתפלגה מן האיסלאם השיעי. בכללי ככה, גירושין נישואין נגזרים מן הדת המוסלמית כנראה. נצטט קצת מויקיפדיה (ערך: דרוזים):

    טקסי נישואין

    הליכי הנישואין דומים בקווים כלליים לאלה המקובלים בכלל החברה הערבית. התופעה הבולטת ביותר בהליכי הנישואין היא העובדה שאין בני הזוג רשאים ליצור ביניהם מערכת קשרים חברתית טרם שנישאו זה לזה, וכל עוד לא נערך "העקד" שהוא האקט הדתי המקשר ביניהם, אין הם רשאים להיפגש ביחידות. תופעה אחרת, הבולטת במיוחד בקרב הדרוזים, היא ההקפדה לקבל את הסכמתה החופשית של הכלה לנישואין. התקשורת בין הגבר לאישה נעשית באמצעות הוריו (בעבר). אלה, יחד עם נכבדי המקום, פונים להורי הנערה בבקשה כי ייאותו לנישואין. אם ניתנה הסכמתם החיובית, נערך מפגש של שתי המשפחות ומכריהם הקרובים בבית הורי הכלה.

    במפגש בין שתי המשפחות נוהגים לסכם את התנאים שעל החתן למלא כדי לזכות בכלתו, כגון: גובה המוהר, מקום ותנאי מגורים או פרטים אחרים הנוגעים לעיתים בענייני דת וחברה, והחשוב מכל – קביעת המועד לעריכת העקד. העקד נערך על ידי אימאם המקום, הרושם על טופס את פרטי הצדדים, התנאים שנקבעו ביניהם, עדים ואת הסכמתה המחודשת של הכלה לנישואין. רישומים אלה נחתמים. בדרך כלל, נאמרת "סורת אל-פאתחה", הפרק הפותח את הקוראן. מכאן ואילך רשאי החתן לבקר אצל כלתו כל אימת שירצה בכך, אך עדיין אין היא עוברת לביתם המשותף, כל עוד הוא לא מילא אחר התנאים שנקבעו.

    כאן:

    https://he.wikipedia.org/wiki/דרוזים

    נעלה אגב פוסטים מסודרים בנושאי גירושין ונישואין.

    להתראות

    Liked by 1 person

  7. רק למי שמעונין, כאן לינק לפסק הדין לעי"ל בעליון שהזכרתי. מאוד מומלץ. מאוד חשוב. כאן:

    https://drive.google.com/file/d/1khIfyzWH67y8xCE85xhLkxBHOtecrQfl/view?usp=sharing

    אהבתי

  8. מעניין מאוד. תודה רבה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: