אז לפנינו בג"צ (נימוקים) חשוב ומענין. בטח שמעתם על הסיפור בתקשורת. עסקינן בחברת הכנסת עידית סילמן, פרישתה מסיעת ימינה בראשות בנט, שיריונה בליכוד בעקבות כך (אם לאיו). ואילו, התנועה לאיכות השלטון, עותרת לבג"צ בחמת זעם על המעשה.

אבל, תחילה, וכהרגלנו בקודש, כותרי הייחוס של פסק הדין:

אז לא ניכנס להכל פה, אבל, מהו הציר העיקרי מבחינה משפטית פה:

סעיף 57א לחוק הבחירות לכנסת, כך מורה אותנו, נצטט:

איסור הסכמים בדבר רשימות מועמדים

57א. לא ייעשה הסכם ולא תינתן התחייבות הבאים להבטיח מקום ברשימת מועמדים לכנסת לחבר כנסת מסויים או לקבוצת אנשים, אלא לאחר היום ה-90 שלפני יום הבחירות לכנסת.

אז התנועה לאיכות השלטון, טוענת כי סילמן נכללה ברשימת הליכוד בעקבות הסכם שנעשה טרם היום ה-90 שלפני הבחירות. וזה סותר הסעיף לעי"ל המצוטט הרי. על כן, יש לפסול את מועמדותה, ולהשית עליה סנקציות פליליות הקבועות בסעיף 126(6) לחוק הבחירות לכנסת, משמע: עונש של "מאסר ששה חודשים או קנס של 1000 לירות".

ועדת הבחירות המרכזית, או למעשה היושב ראש שלה (לא המליאה עצמה) דחו את עתירת התנועה לאיכות השלטון, ומכאן ככה בגדול, הבג"צ על ההחלטה של יו"ר ועדת הבחירות.

אז למעשה, כפי שעמדנו על כך בפוסט קודם (הבלדה על בל"ד) הזכות לבחור ולהיבחר, הינה זכות יסוד חוקתית. על מנת לפסול רשימה, אדם וכדומה, מלרוץ לכנסת, צריך נימוקים רמי מעלה (היות ועסקינן בזכות חוקתית. זכות יסוד). הסעיף שמגדיר מחד את עילות הפסילה, הינו סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת. ואין שם עילה כזו בגין מה שעשתה לכאורה סילמן, עילה שתוביל לפסילה ( להבדיל מסנקציה פלילית, עליה היועמשי"ת שוקדת בימים אלו). על כך, בסעיף עצמו המצוטט לעי"ל (סעיף 57א לחוק הבחירות לכנסת) אין לנו שום סנקציה מאוזכרת הנוגעת לפסילה של מועמד שהפר הסעיף עצמו. אז אין מבחינת בג"צ, אפשרות לקרוא לתוך הסעיף מה שלא כתוב. משמע:

פסילה, במקום בו יש איסור כללי בעלמא. מופשט. אבל, לא נושא תוצאה של פסילה. מאידך:

סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת, הוא מאוד ברור. נצטט:

עד כאן הציטוט:

אז רואים אנו, עם כל החשדות, כל הנראות הקשה, כפי עם בל"ד, אין אפשרות לפסול מועמד על סמך כך. לא תואם את עילות הפסילה המצוטטות.

בג"צ אם כך, אישר את מועמדותה. אישר את החלטת יו"ר ועדת הבחירות.

ולפינת הגיחוך כמובן:

9 שופטים, באחידות דיעים כולם. היא בימין עידית סילמן. אז לפי התפיסות המפגרות הרווחות בקרב הרבה ציבורים, אז שופטי השמאל מרכז פה, היו צריכים לפסול אותה. כך אשכרה חושבים. דברים פסיכים לגמרי. והנה, מי לכאורה בשמאל מרכז פה:

השופטת המובילה, א.חיות הנשיאה. ע' גרוסקופף. ע' ברון. ד' ברק ארז. ע' פוגלמן. הם בכלל היו יכולים לעשות יד אחת, וליצור רוב הרי. אבל, ממש לא. כולם בלי הסתייגויות ממש. נמנעו מלפסול.

שוב ושוב אנו מוכיחים בעליל. אין קשר בין הזהות האישית/ אידיאולוגית של השופט, לבין הזהות המקצועית שלו. כך הדבר. כך ולא אחרת!

נ.ב: רק שכחתי, כאן לתקציר פסק הדין. כאן לפסק הדין עצמו (קצר מאוד. בפוסט לעי"ל, היה פסק הדין המכיל הנימוקים עצמם לפסק הדין).

נ.ב נוסף: בלבול ב-נ.ב הראשון, בין הלינק לתקציר, לבין הלינק לפסק הדין התמציתי/ קצר כאמור. אז פשוט להחליף בבחירה. עימכם הסליחה.