Photo by Sora Shimazaki from Pexels

אז דעת הקהל סוערת מגזר הדין לקטין בדרום. אפשר להבין. זה מסעיר. מסעיר רגשות. פוגע בתחושות הורים וכדומה. אבל, צריך להבין הדברים לעומק. ואז מגלים, שבעצם, אפשר בקלות מאוד, להגיע למסקנה, שבית המשפט, החמיר איתו בכלל. בכך נדון בפוסט הזה.

ותחילה, כותרי הייחוס של גזר הדין ( מדובר בעותק מקוצר):

אז תחילה, רקע כללי עובדתי חשוב, נצטט:

ומהו גזר הדין תכל"ס, נצטט:

אז עד כאן, ככה בכללי. תכל"ס:

הרבה מאוד מכריע כאן, גזרי דין קודמים, בקייסים אחרים, דומים או אנלוגיים. הפסיקה של השופטים, עוגנת מאוד חזק, על אחידות. מחד, התאמה אישית או נתונים אישיים של הנאשם ומעשה העבירה. מאידך, השוואה לגזרי דין אחרים, שדומים אנלוגית, למעשה הנאשם. השיקלול בין שניהם, מכריע לכאן או לשם (מעבר לחוק עצמו כמובן).

אז מה קרה פה ? אם כך, לקולא כך (קולא, משמע: נסיבות מקילות נניח):

הנאשם קטין. פורמלית יותר אמנם. אבל קטין. התקרב כבר לגיל הבגרות המשפטית. קצין המבחן, המסגרת הטיפולית (במעון נעול) דיווחו על התקדמות. לקיחת אחריות. הבנה או חרטה על הטעות וכדומה. השופטים, לא ממש שעו לכך לגמרי. בעוד קצין המבחן ממליץ על מאסר במעון נעול, השופטים גרסו, כלא של ממש. המאשימה הביאה פסקי דין אנלוגיים לכאורה. אבל, לא ממש אנלוגיים. מעשה העבירה לא מספיק. כותר פורמלי לא מספיק. במעשי העבירה שהביאה המאשימה, הייתה טבועה אכזריות. קרימינליות מוחמרת או מודגשת. התמדה. סדיזם. לא תואם לגמרי במקרה שלנו ממש. מכיוון, שכאשר הילדה חשה כאב וצעקה, או אז הוא הפסיק. השיפוט שהוא גילה היה מעוות. אבל, לא רמה כזו של אכזריות לעומת מקרים אחרים שהובאו על ידי המאשימה, ועליהם יודגש (או לפחות במקרה המובא להלן):

ביקשה המאשימה דאז, כפי פה בענייננו, 10 שנים בכלא (בעוד שפה בענייננו קיבל 5 שנים כאמור). נצטט כהמחשה גזר דין אחד, שהביאה המאשימה כאמור. הנה:

עד כאן הציטוט:

אז עיננו הקוראות כיצד זה נעשה. צריך לקחת בחשבון כל זאת. האם אפשר היה לתת לו 10 שנים כפי שביקשה המאשימה. הכיצד ? שימו לב בקייס לעי"ל. אלימות קשה. איום וסחיטה. כליאה. גם קטינה באותו גיל בקירוב. התפרצות בכלל לדירה. הוא נשך אותה. בכלל הגיע לסיפוקו. לא שיתף פעולה עם המערכת במובן השיקומי ( עם שירות המבחן). חבל שהשופטים רק ציינו, חמור יותר או חמור פחות (המסמך מקוצר נזכיר) אבל, בלי פירוט יותר מעמיק. פירוט תבוני השוואתי.

לא זו אף זו: במקרים אחרים שהובאו בפסק הדין, מקרים אנלוגיים, הנאשם לא מודה. מסרב לשתף פעולה. וזה גורם להעדה של קטינה או קטין, קורבן עבירת מין. זוהי חויה קשה מאוד. אבל, במקרה שלנו זה נחסך מן הקטינה. הוא שיתף פעולה. זה גרם לכך, שלא היה צריך להעיד אותה.

אז אני לא אומר: זה קשה מאוד. ברור. אבל, צריך להעמיק בפרטים, ולהבין, למה השופטים הגיעו למסקנה ולגזר הדין הזה. אין אצל שופטים כלאחר יד. מושקעת פה חשיבה מעמיקה. זה לא סתם אינטואיציה.

על כך, השופטים הלכו כמובן אחרי הפסיקה בעליון. כאשר מדובר בקטינים, יש לתת משקל יותר גדול, לשיקולי שיקום. לא קטין כפי בגיר הרי.

עם כל הצער. כל התסכול. כל העויינות כלפי השופטים לצערינו הרב. השופטים בכלל בכלל לא ריחמו עליו.

צר לי מאוד לאכזב את כל שונאי האליטה המשפטית השמאלנית סו קולד.

רק הערה: עקב תקלה טכנית, לא יכול להשאיר כרגע, לינקים ישירות לגזר הדין כאמור המקוצר, ולתקציר. אפשר כאן באתר דוברת בתי המשפט, חפשו שם, עד שתגיעו לכותרים וללינקים.