Photo by Kelly L from Pexels

אז לפנינו החלטה מעניינת בתיק 1000 במשפטו של נתניהו (ארנון מילצ'ן).

באי כוחו של נתניהו, מבקשים חומרים מאת העדה הדס קליין (העוזרת של מילצ'ן). חומרים שלטענתם, חיוניים להגנת הנאשם. בתיק הזה, כפי בהרבה תיקים, המון בקשות לחשיפת מסמכים. נושאי קבילות וכדומה. וזה עדיין ועדיין מתנהל לו כך. עמדנו על כך כבר בפוסט אחד במשפט הזה.

אבל, תחילה, כותרי הייחוס של ההחלטה (החלטה נזכיר, בניגוד לפסק דין. החלטה לא סוגרת התיק. זה איזה שהוא הליך ביניים. פסק דין, סוגר התיק). הנה:

טוב, אז על מה המדובר בעצם, במה יסודה של הבקשה ? נצטט:

עד כאן הציטוט:

סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי 1982 (חוק שעוסק בסדרי דין בקשר להליך פלילי) כך מורה אותנו: 

צו להמצאת מסמכים ומוצגים

בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו.

אז נתניהו מבקש מבית המשפט, על פי הסעיף המצוטט, מסמכים מהדס קליין כאמור. אבל, בית המשפט דחה הבקשה. למה דחה הבקשה ? אם כך:

צריך שתהא רלבנטיות מהותית למסמכים המבוקשים. צריך שלא תהא פגיעה בלתי מידתית בפרטיות של צדדים שלישיים ובכלל. זה לא מאושר אוטומטית הדבר הזה. במקרה הזה, יש לנו פגיעה בפרטיות של מילצ'ין. החומרים לא עד כדי כך חשובים שיפגעו בפרטיותו. ועוד, יש לנו פה מסמכים, שחל עליהם חיסיון שבין עורך דין ללקוח. מסמכים כאלו מוגנים. רק הלקוח בעיקרון (בעיקרון, אבל, לא לישון) יכול לוותר על חיסיון המסמכים. לא מתאים.

טוב, מה שקצת מענין בסיפור, זה הדוקטרינה הבאה:

כפי שיש חיסיון בין עורך דין ללקוח, יש גם חסיונות אחרים על פי פקודת הראיות. למשל: כהן דת ומאמין. עובדת סוציאלית ומקבל שירות ממנה נניח. רופא מטופל וכדומה.

השופטים עמדו על כך, שאפשר לייצר חיסיון על פי פסיקה. החסיונות המפורטים לעי"ל, הינם חסיונות על פי חוק. אבל, יש אפשרות ליצור חיסיון על פי פסיקה ופסיקה בלבד ( נניח: חיסיון עיתונאי. חיסיון בנקאי. הם בעצם, חסיונות שהם יצירי הפסיקה. שהרי, הסברנו כבר בעבר, שהשופט הוא מחוקק-על גם. לא כך מקובל לחשוב אמנם. אבל, מה שחושבים, מעט מענין אותנו. מענין אותנו הדבר עצמו מהו).

אז עלתה תהייה, מה ייצרו פה חיסיון חדש ? חיסיון שבין יועץ תקשורת לבין לקוח (נניח במקרה שלנו, היחצ"ן רונן צור, ומילצ'ן למשל). השופטים ניגשו לזה מאוד בזהירות. הכלל הוא שאין חיסיון. הכלל הינו זה, שלצורך גילוי האמת, מסמך רלבנטי, נחשף. רק כחריג ביותר, מחמת אינטרס הציבור, יקויים חיסיון. אינטרס הציבור למשל, שאנשים יגשו לקבל טיפול רפואי, מבלי לחשוש שפרטיותם תיפגע. אחרת, יהססו לפנות לרופא.

האינטרס הכללי בהקמת חיסיון כזה בין יועץ תקשורת לבין לקוח, הוא לא הכי חזק מבחינה ציבורית, ובמקרה הזה, מעט רלבנטי לגבי השופטים. נצטט:

עד כאן:

אז אין ליאות. ממשיך הדבר. יסתיים בזיכוי ועוד שנים של נתניהו בשלטון, או במעשיהו. כל אחד והחזיונות שלו. נמתין בסבלנות. לא עד אין קץ. אבל, נמתין….