אז לפנינו החלטה של בית המשפט הפדרלי בניו יורק ( מחוז מערבי). ומה מבקשים ממנו העותרים נניח ? פשוט, לבטל או מעין לבטל, חוק של מדינת ניו יורק. קולטים ? לבטל חוק של מדינת ניו יורק. חוק שערורייתי לגבי דידם. החוק אוסר על נשיאת נשק על ידי אזרחיים במקומות פרטיים ( פרטיים- ציבוריים למעשה. נניח חנויות נוחות וכדומה).

התיקון השני לחוקת ארה"ב, מאפשר נשיאת נשק להגנה עצמית. זוהי זכות חוקתית כמובן. אירועי הירי הביאו לחקיקות רבות במדינות בארה"ב. חקיקות הנוגעות לנשיאת נשק. אז זוהי חקיקה ניו יורקית כאמור. החקיקה היא עונשית. היא משוחלת כתיקון, לחוק העונשין. משמע: מי שישא כך נשק, מבצע עבירה פלילית.

השופט בהחלטה זמנית, הוציא צו מניעה זמני, ואסר לא פחות ולא יותר, על מדינת ניו יורק, לאכוף את החוק. אסר על האכיפה, עד אשר יוחלט בפסק דין סופי, מה יעלה בגורלו של החוק. כף המאזניים יש לציין, ומציין גם השופט עצמו, נוטה לטובת העותרים. רוב הסיכויים לגבי דידו, שהם יזכו בתביעה הכוללת בסוף.

אז עד כאן בתמצית של תמצית, לא נוכל להיכנס כמובן פה לפרטים פסיכים לגמרי בקשר להחלטה הזו.

מה עכשיו ? ברור, ישר לפינת הגיחוך שלנו:

אז שימו לב, איך הדבר הזה היה נתפס אצלנו כשערורייה מפגרת לגמרי:

יש אירועי ירי בלי סוף בארה"ב. הנה, ממש לאחרונה, במועדון גאים בקולרדו, בסניף של וולמארט בוירג'יניה וכדומה. מטורף לגמרי. המדינות, הרשות המבצעת, מנסה להתמודד עם התופעה על ידי חקיקה וכדומה. כל מדיניות צריכה לרוב חקיקה. בין אם חקיקה ראשית ( נניח הכנסת פה) בין אם משנית (נניח תקנות של הממשלה או הרשות המבצעת). 

בא לך שופט, לא נבחר על ידי העם טוענים פה. ומבטל או מעין, חוק של המימשל. לא זו אף זו: 

כפי שהסברנו והוכחנו בפוסט אחר, אין בחוקה האמריקנית, אפילו שמץ של אזכור, אזכור של איזושהיא סמכות של בתי המשפט לבטל חוקים (שוב, לבטל או מעין, לא ניכנס לזה. רק שצריך פשוט לאבחן, בין מניעת אכיפה או מניעת תחולה של חוק, לבין ביטול, שהוא יותר פורמלי). למרות שאין שום אזכור לסמכות כזו בחוקה כאמור, כך הדבר בארה"ב. בתי המשפט מבטלים חוקים של המימשל. 

הנה לנו, מול עיננו. הסעיף שהושחל בחוק העונשין הניו יורקי. נצטט השופט בהחלטה, מצטט החוק:

כלומר, באזור מוגבל, נשיאת נשק תהא מופללת. אפילו אם בעל הנשק יש לו רישיון ממש. רק אישור מפורש והסכמה מפורשת של בעל הקרקע הפרטית נניח, תאפשר נשיאת נשק שם. מבלעדי הסכמה כזו, המצב המחדלי הוא זה של איסור.

והנה, מה השופט עושה. איזה החלטה מוציא תחת ידיו. נצטט:

בית המשפט מצווה בזאת על הנתבעים ועל כל מי שפועל מטעמם, החל מכאן ואילך למעשה, לא להחיל, לא לאכוף החוק המדובר.

אז למה זה? הסברנו. בין היתר, כי הסמכות הינה טבועה. המחוקק מוגבל למשל, על ידי עקרונותיו הוא. עקרונותיו שלו. ואם הוא מפר עקרונות שלו עצמו. פוגע באזרחים. אזי, מישהו צריך להתערב. מי ? בתי משפט. הם המומחים האולטימטיבים לחוק ומשפט. הם גם מוציאים צו מיידי. צו מיידי, שמונע מעשה עוולה כלפי אזרחים. אחרת, אין תרופה לאזרחים שנפגעים. תרופה כאן ועכשיו. יחכו מה ? לבחירות כל 4 שנים. אלו מחשבות מפגרות לגמרי.

הנה, נצטט למשל התיקון הראשון לחוקה של ארה"ב: 

Congress shall make no law respecting an establishment of religion, or prohibiting the free exercise thereof; or abridging the freedom of speech, or of the press; or the right of the people peaceably to assemble, and to petition the government for a redress of grievances

כתוב לנו בחוקה: הקונגרס לא יחוקק חוק שיגרום למיסוד דת מחד. מאידך, לא ימנע בחוק גם חופש פולחן. לא ימנע גם חופש ביטוי בחוק.

נו, ונניח שהקונגרס כך עושה. אז הוא מפר למעשה את עקרונותיו הוא באם יחוקק חוק כזה. ואם כך עשה הקונגרס במעשה חקיקה. מי יתערב ? ברור, בית משפט פדרלי. שעיקר סמכותו, נוגעת לחוקת ארה"ב. החוקה הפדרלית.

אז למה לנו לחשוב שפה זה שונה ? זה לא שונה כלל וכלל. אף אחד לא חושב ברצינות, שאין עקרונות יסוד, עקרונות חוקתיים במדינת ישראל (בלי קשר לקיומה של חוקה פורמלית). זה מגוחך. נניח חופש הביטוי כפי שהמחשנו בעבר בבלוג ובתגובות. זהו עיקרון או ערך יסוד. הוא לא כתוב ככזה בשום חוק יסוד. לא נקוב אפילו כערך יסוד מפורש, בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אז, זה לא עיקרון יסוד ? ברור שמגוחך בטירוף. העקרונות הרי קודמים לחוקה. החוקה בעיקרון, רק מסמך מצהיר ומכונן את מה שקיים ממילא. מצהיר ומכונן בכתב.

לכן, הכנסת כבולה על ידי עקרונות אפרייוריים. ואם תפר אותם. בג"צ צריך להתערב. זה טבע הדברים. זוהי סמכות טבועה.