אפשר לחלק היסטוריונים או חובבי היסטוריה, בגדול מאוד ככה, לשניים: אלו העוגנים על תבניות היסטוריות. יש לבצע אנלוגיות וללמוד מן ההיסטוריה. הדברים, האירועים, התהליכים חוזרים על עצמם. ויש כאלו הגורסים: שכל אירוע היסטורי, יש לו מאפיינים ייחודיים, קונפיגורציה חד פעמית, ותו לאיו.

אז באדיבות אתר ג'וריסט, למדנו שהבודנסטאג בגרמניה, הצביע, והכיר ברעב ההולודומור באוקראינה, כרצח עם. ממש ג'נוסייד.

ההולודומור, מוגדר כך בויקיפדיה (לעי"ל לינק) נצטט:

הוֹלוֹדוֹמוֹר (באוקראינית: Голодомор, "רצח באמצעות רעב" או "הרעבה עד מוות") היה רעב המוני שהתרחש באוקראינה בין השנים 1932–1933. ההולודומור הוא האסון הלאומי הגדול ביותר שפקד את אוקראינה בהיסטוריה המודרנית. מספר המתים לא ידוע, וההערכות נעות בין 3 ל-10 מיליון מתים.

ההולודומור היה חלק מהרעב הסובייטי, שהתרחש בכל ברית המועצות, אך השפיע ברובו על אזור מרכז אוקראינה, שלא כמו ברעב הקודם באוקראינה (1921–1923) וברעב שהיה אחריו (1946–1947), בהם נפגע אזור דרום אוקראינה, אזור בו הבצורת היא תופעה מוכרת.

חלק מהחוקרים המודרניים רואים את הרעב כמדיניות מכוונת של הממשל הסובייטי, בראשות יוסיף סטלין, ולא כתוצאה של תופעות טבע או כישלון התכנון המרכזי. לפי חוקרים אלה, ההולודומור תוכנן על ידי הסובייטים כדי לפגוע בלאומיות האוקראינית.

אז כל ענייני ההכרה בג'נוסייד הם בעייתיים ביחסי חוץ. מאוד בעייתיים. צריך הכרה של המימסד במדינה מסויימת, כאירוע בעבר, שהוא ג'נוסייד אם לאיו. זה מייצר לא מעט חיכוכים. בישראל למשל, מתנהל מזה זמן ויכוח, האם להכיר בשואה הארמנית (או רצח עם) אם לאיו.

נזכיר, אין לנו היסטוריה רשמית כמובן. בטח לא בינלאומית. הטורקים מצידם יתנגדו לכל מעשה הכרה, ויטענו שלא היה כדבר הזה כלל. אפילו לגבי השואה היהודית כמובן, יש הטוענים מוגזם ופיקטיבי למעשה.

ניתן לטעון כמובן, שאם בית משפט בינלאומי מכיר בכך, אז זהו מימצא רשמי למעשה. אבל, יש בעיה עם זה:

לא כל מדינה חייבת להכיר, בכל טריבונל בינלאומי. נניח יש מדינות שלא חברות באמנת רומא. אז לכאורה, גם אם בית המשפט יגיע למסקנה שהיה ג'נוסייד איפה שהוא, אז, מדינות לא חברות באמנה, לא חייבות להכיר בכך כלל.

ואפילו מדינות חברות:

בית משפט פלילי ובכלל, עוסק בעניינים נקודתיים. לא בקביעות קטיגוריות לגופו של ענין ולגופה של חזית מוגדרת ורחבה. נניח האם היסטורית ניתן לקבוע כך או כך בהכרח. נניח יעמידו לדין מישהו בהאג הפלילי על ג'נוסייד. כל מה שבית המשפט יקבע, זה שאדם תיכנן או הוציא לפועל ג'נוסייד. אז האבסורד הוא, שרק ישויות טבעיות, בני אדם משמע, עומדים לדין בהאג הפלילי. אז אפשר לטעון, שזה לא קביעה היסטורית מהותית לגמרי. אלא, אשמה של אדם בודד, או קבוצת אנשים. זה לא אומר בהכרח, שהיה ג'נוסייד שיטתי ומלמעלה ניתן לטעון.

אבל ברור שקביעה של בית משפט בינלאומי, מחזקת ומאששת קביעה כזו.

אז אפרופו אנלוגיות, מתחילים לקלוט ריקושטים של המצב באוקראינה היום. ריקושטים ופלאשבקים. הנה, לא רק ההצבעה בפרלמנט הגרמני:

אלא השגריר האמריקני ל- OSCE, ראשי תיבות של:

United States Mission to the Organization for Security and Cooperation in Europe

נשא נאום ביום הזיכרון ה- 90 לרצח העם האוקראיני הנטען. ושם הוא מבצע אנלוגיה ברורה עם פוטין של היום. משווה בין פוטין לסטלין. משווה בין מדיניות ההרעבה הנטענת דאז, לזו של היום על ידי פוטין וכדומה.

אז יש הרואים בזה אנלוגיה. יש הרואים בזה יותר פיקציה. רק נציין, שישראל הכירה ברעב עצמו. בקטסטרופה עצמה. לא כרצח עם אבל. משום מה אנו האחרונים. הרבה בקריזה על זה אגב.