אז לפנינו הכרעת דין, וגזר דין (בית משפט שלום בנתניה) בקשר לעבירת זילות בית המשפט ( נניח השמצות והכפשות שופט וכדומה) ועבירה של פרסום חומרים, מדיון בדלתיים סגורות של בית המשפט (לענייני משפחה).

אבל, תחילה, כהרגלנו בקודש, כותרי הייחוס של פסק הדין (או הכרעת הדין למעשה):

טוב, לא ניכנס פה לכל הפרטים כמובן. אבל, בעיקר זילות בית המשפט. אז סעיף 255 לחוק העונשין, כך מורה אותנו, נצטט:

זילות בית המשפט

האומר או כותב דבר על שופט או דיין לענין כהונתו בכוונה לפגוע במעמדו, או מפרסם דברי גידוף נגד שופט או דיין כדי להחשיד או לבזות את דרכי השפיטה, דינו- מאסר שלוש שנים, אולם ביקורת כנה ואדיבה לטיב החלטתו של שופט או דיין בדבר שיש בו ענין לציבור לא תהא עבירה לפי סעיף זה.

אז מה פרסם וכתב מיודעינו שהורשע, על שופט (בחשבונו בפייסבוק בעיקר). הנה נצטט תמצית של הדברים, מתוך הכרעת הדין:

עד כאן הציטוט:

אז ברור כשמש הדבר. הסעיף עצמו המצוטט כאמור, תואם המעשים והפרסומים וההכפשות של הנאשם כמובן. ביטויים כאלו, ברור שהם בבחינת הכותב או אומר דברים על שופט או דיין, בכוונה לפגוע בו או במעמדו, ואלו דברי גידוף המבזים את דרכי השפיטה כמצוטט בסעיף. שופט סדיסט. מבצע פשעים נגד האנושות. עבריין. אלים. שקרן. מושחת. פושע.זייף פרוטוקולים. הפגיעה בדרכי השפיטה מובנת, ומתעצמת לנוכח כך שהמורשע, קבל על כך, שמדינת ישראל, לא מעמידה לדין שופטים על פשעים נגד האנושות (הוא אגב, לא יודע או ידע שלשופטים במדינת ישראל, יש הרי חסינות. חסינות הן מדין פלילי, והן מדין אזרחי, בקשר לתביעת נזיקין וכדומה).

אז לכאורה, יש לנו מיתאם מלא בין הפרסומים שהוכחו. פרסומים שלבסוף הנאשם הודה בהם כולם למעשה. לבין, הוראות הסעיף המפליל עצמו.

טוב, הוא העלה שלל רב של טענות, רובן לא התקבלו על ידי השופט כלל וכלל:

הוא טען לאכיפה בררנית. לא הוכיח ממש הדבר. הוא טען שלא מדובר בפרסומים. שהרי זה פייסבוק ופרטי החשבון וכדומה. זה טיעון ממש לא אוכל כדבר הזה, והשופט לא קנה זאת. הוא טען לסיכון כפול (משמע: האשמה פעמיים, על אותה עבירה. אבל, השופט לא קנה זאת. עסקינן בביזיון בית המשפט עבירה אחת, שהיא נפרדת, ופה עסקינן אבל בזילות בית המשפט, ועוד בקשר לכך הוסיף הוא עוד טיעונים , אבל, לא ניכנס להכל פה).

תכל"ס, הגזר דין אבל, בהחלט לא קל:

14 חודשי מאסר בפועל (ועוד קנס 5000 ש"ח, ועוד מאסרים על תנאי).

לזכותו יש לציין, שהוא אדם נורמטיבי, ועבירה ראשונה. לא פשוט כלל וכלל העונש יש לציין. לחובתו אבל, הוא ניהל ההליך עד תום. לא הודה מראש, לא בכל העובדות, ולא בשאלות המשפטיות (לא הודה מראש). ועוד לחובתו יש לציין: הוא פעל בקור רוח או מעין. במשך זמן לא מועט כך ( בין החודשים ספטמבר 2017 עד אפריל 2018). יש נניח מקרים שאנשים משתוללים בבית משפט בעידנא דריתחא. אבל, פה הוא פרסם שוב ושוב. קרא לשיתוף נרחב של החומרים. לא נרגע מן הפרסומים במשך זמן כמובן. כמות הפרסומים גדולה מאוד. אפילו כמצוטט, העיז פנים מבחינת השופט, וקרא תגר על המערכות, להגיש תלונה כנגדו וכו…

לא פשוט בכלל. הקטע הוא, שהסעיף לא מחייב שאדם יהא בעל דין (צד בבית משפט) על מנת להעמידו לדין על פי הסעיף המצוטט. המערכת מתעלמת משום מה, מכל כך הרבה הכפשות נגד השופטים והמערכת, מפי אנשים, שהם אפילו לא סובייקטיבית קורבנות אישית של מעשי שפיטה. הוא המורשע, הייתה לו תחושה סובייקטיבית כנה וסבירה לכאורה, של קורבן למעשה שפיטה ( ועוד בליבת הרגישות של ענין אישי, הנוגע בית משפט לענייני משפחה, ובנוגע לבנו שלו).

זוהי תופעה מאוד ידועה ומצויה אגב. בית משפט לענייני משפחה, מערכות הרווחה וכדומה בקשר לענייני משפחה, מייצרות רגישות ומרירות בלתי נתפסים בקרב הרבה ציבורים (בעיקר אבות לילדים, הליכי גירושין, הסדרי ראייה, משמורות על ילדים, מזונות וכו…). אין לתאר את ההתפרעויות הבלתי נתפסות על המערכת והשופטים והעובדים הסוציאלים בקשר לענייני משפחה.

הרבה מאוד פעמים, זה נובע מחוסר הבנה מוחלט של המערכת והרציונלים שלה. זה מאוד מאוד מצער. האם יש דרך להתמודד עם זה ? לא פשוט כלל וכלל. נעלה על זה פוסט נפרד מאורגן.