סערה בכוס בירה….

ויקיפדיה /משטרת ישראל

טוב, הארץ, או דעת הקהל בארץ למעשה, כמרקחה מהצעת החוק בקשר לתיקון פקודת המשטרה, סמכויות וחלוקתן עם השר המיועד בן גביר וכדומה.

אין מה להתרגש יותר מדי. לא סערה בכוס מים, אבל, לא יותר מכוס בירה. פה נדון בהצעת החוק.

תחילה, איזה שער או כותרי ייחוס של הצעת החוק:

רק למי שלא יודע, ב-"רשומות", הכוונה, למכלול הפרסומים הרשמיים של מדינת ישראל, בעיקר בקשר לחוק ומשפט וכדומה. יש לנו פרסומים של חוקים, תקנות, ו- ילקוט הפרסומים (האחרונים, הוראות מינהל שונות ככה בכללי, כגון: מינויים בשירות הציבורי וכדומה). אמנות שונות בהן ישראל צד. חיקוקי עזר (שלטון מקומי) ועוד.

ברשומות אז, גם הצעות חוק מתפרסמות. וזו בה אנו דנים, התפרסמה עכשיו ברשומות. ניתן לעיין ברשומות, באתר משרד המשפטים.

אז זה ככה בגדול מאוד לגבי רשומות.

הצעת החוק, מתקנת את פקודת המשטרה כאמור (פקודה נזכיר או למי שלא יודע: חוק מימי המנדט הבריטי. הפקודה בה אנו עוסקים, משנת 1926 למשל).

אז למה סערה בכוס בירה ולא יותר מזה:

היו כמה וכמה וועדות ( צדוק, זמיר, אור) אשר דנו בתיקון פקודת המשטרה. והן הגיעו למסקנה, הרבה לפני בן גביר, שיש לתקן הפקודה, ולהסדיר היחסים בין השר הממונה על המשטרה (השר לביטחון פנים) לבין המשטרה עצמה והמפכ"ל כמובן. אין בכך רבותא גדולה. יש אחריות מיניסטריאלית לשר, אחריות על המשטרה. הוא הריבון או נציגו, וצריך ליישם מדיניות תואמת של נבחרי הציבור וכדומה, בגבולות הסבירות כמובן.

נצטט מדברי ההסבר להצעת החוק:

הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה אפוא לעגן את סמכותו של השר כמתווה המדיניות שלאורה תפעל המשטרה, ברוח המלצות ועדת צדוק, ועדת אור, וועדת זמיר.

אז זוהי סערה בכוס מים. איפה הבירה יתמה התמה ? אם כך:

צריך להזהר, שהשר, לא יכנס לתחום מקצועי אופרטיבי. שם למשטרה יש פררוגטיבה (סמכות ייעודית טבועה). אין לערב בין מדיניות כללית, לבין תכל"ס ניהול אופרטיבי מקצועי של המשטרה. שם השר בעיקרון, לא יכול להתערב. ואכן, הצעת החוק מגדירה זאת כך, נצטט מדברי ההסבר:

מוצע להסדיר את יחסי המרות והכפיפות בין המפכ"ל והמשטרה ובין הממשלה והשר, בדומה לאופן שבו מוסדרים אלה בין הרמטכ"ל וצה"ל ובין הממשלה ושר הביטחון בחוק -יסוד: הצבא. מוצע לתקן את סעיף 8א לפקודה ולקבוע כי המפכ"ל יהיה נתון למרות הממשלה וכפוף לשר, אך בצד זאת להדגיש כי לצד כפיפותו, המפכ"ל הוא הדרג הפיקודי העליון במשטרת ישראל, כשם שנקבע לגבי הרמטכ"ל בחוק-יסוד: הצבא.

ועוד אפרופו כוסות בירה, הנושא הרגיש מאוד בדעת הקהל, וזה נושא החקירות:

הצעת החוק מדגישה זאת. אין עירוב תחומים. המשטרה מנהלת החקירות, פותחת בחקירה על פי דין וכדומה. יחד עם זאת, יכולה להיות לשר מילה, לגבי נושאים מסויימים הנוגעים למשך החקירה. אופן הטיפול בתיקים וכדומה. אבל, לא יוכל להורות למשטרה, להימנע מלחקור עבירה מסויימת כדרך משל. נצטט מדברי ההסבר:

מוצע להבהיר כי מדיניות השר לא תוכל לגרוע מחובתה של משטרת ישראל לפי כל דין בענין חקירה או תיק, לרבות לעניין פתיחתם, ניהולם או סגירתם, וכן לא תוכל לגרוע מהחובה המוטלת על המשטרה לפתוח בחקירה אם נודע לה על ביצוע עבירה, בהתאם להוראות סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב)התשמ"ב -1982 (להלן- חוק סדר הדין הפלילי). הוראה זו נועדה למנוע את האפשרות שמדיניות השר תכלול הנחיה שלא לחקור עבירה מסוימת.

ותמיד יש בג"צ. אם מישהו מגזים. מישהו לא קולט המקום שלו. הגודל הטבעי שלו. השילוב שלו במערך הכללי של המימשל והמשפט, אזי, שופטי בג"צ יורו לו את דרך הישר. כך היה תמיד, וכך יהיה גם. זהו זה. ולבג"צ ברוך השם, עותרים בערימות. בלי הכרה בכלל. וטוב שכך בסוף. אפילו דרך השר בטעות על היבלת של איזה עובד, עותרים לבג"צ בקריזה. טוב שכך.

8 תגובות על 'סערה בכוס בירה….'

  1. האם בג״ץ יכול לפסול את פסקת ההתגברות הנוגעת בעניינו? (ניסיתי לחפש במקורות רבים ולא מצאתי תשובה מובהקת לשאלה האם בג״ץ יכול להתעסק בחוקי יסוד הנוגעים ישירות אליו)

    אהבתי

  2. עדנה,

    אם את לא אותה עדנה שכבר הגיבה פה, אז, ברוכה הבאה לעפר הארץ.

    יש הרבה טיעונים לכאן ולשם בקטע הזה. הכי טוב, ללכת פשוט, ולקרוא את בג"צ חוק יסוד הלאום. שם בג"צ למעשה, העביר תכל"ס ביקורת שיפוטית, על חוק יסוד הלאום עצמו. אבל, בג"צ עדיין לא קבע תכל"ס בצורה חזיתית ומפורשת הדבר לגמרי. ונראה מה יהיה.

    תיגשי פה ללינק רצ"ב ( בג"צ חוק יסוד הלאום) ותקראי מעמוד 24, פסקה 32:

    https://bit.ly/3WNcTOW

    אם את לא מבינה משהו, אפשר חופשי לשאול כמובן

    אהבתי

  3. רק לשם הנוחות, נשאיר פה לקוראים הקטע בבג"צ אליו הפניתי. הנה מצטט:

    ג. ביקורת שיפוטית על תוכנם של חוקי יסוד

    32. המסקנה לפיה הכנסת כרשות מכוננת איננה "כל יכולה" וחלות עליה מגבלות מסוימות מצומצמות בהיקפן, אינה מלמדת בהכרח כי יש בכך כדי לשמש בסיס לביקורת שיפוטית על-ידי בית המשפט (European Commission for Democracy through Law (Venice Commission), Report on Constitutional Amendment 44 (2010) (להלן: דו"ח ועדת ונציה); ראו גם: Roznai, בעמ' 179). סמכותו של בית משפט זה לקיים ביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית נגזרת מהעליונות הנורמטיבית של חוקי היסוד. מכאן הקושי בקיום ביקורת שיפוטית על תוכנם של חוקי היסוד, הטמון בכך שחוקי יסוד אלה מצויים בפסגת המדרג הנורמטיבי הפוזיטיבי, ומהם שואב בית המשפט עצמו את סמכויותיו (ברק "תיקון של חוקה", בעמ' 376; עניין שפיר, בפסקה 27 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג). קושי זה מתחדד בהקשר הישראלי בהתחשב בכך שתהליך גיבוש החוקה מצוי בעיצומו וטרם נחקק חוק יסוד: החקיקה, כך שהמכונן לא נתן דעתו באופן מפורש לסוגיית הביקורת החוקתית המהותית על חוקי יסוד (עניין חוק ההדחה, בפסקה 25 לחוות דעתי).

    הטענה המועלית בהקשר זה ולפיה פסקת ההגבלה שמעוגנת בסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו יכולה לשמש בסיס לביקורת שיפוטית על תוכנו של חוק יסוד – היא מוקשית. בית משפט זה ציין בעבר כי "עיקר מטרתה של פיסקת ההגבלה היא להגביל את המחוקק 'הרגיל' […] [היא] אינה מכוונת כלפי הכנסת המשנה חוקי יסוד" (בג"ץ 1368/94 פורת נ' ממשלת ישראל, פ"ד נז(5) 913, 914 (1994); וראו גם: עניין חוק ההדחה, בפסקה 20 לחוות דעתי). גם הטענה לפיה סעיף 11 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו לפיו "כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק זה", מבסס את סמכותו של בית המשפט להפעיל ביקורת שיפוטית על תוצרי הרשות המכוננת, אינה חפה מקשיים. משמעותה של טענה זו היא שסעיף 11 מהווה מעין "פסקת נצחיוּת" המעניקה לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מעמד עליון על יתר חוקי היסוד.

    33. לפיכך, יש הסבורים כי אין זה מסמכותו או מתפקידו של בית המשפט לקבוע אם הרשות המכוננת חרגה מסמכותה, וכי מן הראוי להגביל את הביקורת השיפוטית על חוקי היסוד אך לבחינת התקיימותן של דרישות פרוצדוראליות שהמכונן קבע במפורש (סעיפי "נוקשות"), או לכל היותר לבחינת השאלה אם נורמה שעוגנה בחוק יסוד אכן מצויה במדרג חוקתי, בהתבסס על המבחנים הנוהגים לזיהוי הסדרים מסוג זה (ראו דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת בעניין שפיר, בפסקה 31 לחוות דעתי). בהקשר זה נטען כי הקביעה לפיה קיימות מגבלות מסוימות – גם אם צרות ביותר – על סמכותה של הכנסת כרשות מכוננת, מובילה להפנמה של כללי המשחק החוקתיים על-ידי הגורמים המעורבים בחקיקת חוקי היסוד, אפילו כשחוקים אלה אינם נבחנים על-ידי בית המשפט (דו"ח ועדת ונציה, בעמ' 44; ראו והשוו: עניין בר-און, בעמ' 299). עוד נטען כי מכל מקום, יוכל הציבור להכריע ביום הבחירות אם ברצונו ליתן אמונו בכנסת שהוציאה תחת ידה חוק יסוד תוך חריגה מסמכותה המכוננת (ראו והשוו: עניין שפיר, בפסקה 9 לחוות דעתו של השופט י' אלרון).

    34. מנגד, קיימים טעמים התומכים בגישה כי מן המגבלות המהותיות על סמכותה של הרשות המכוננת יש לגזור את סמכותו של בית משפט זה לקיים ביקורת שיפוטית מהותית על חוקי היסוד. ראשית, אחד מתפקידיו המרכזיים של בית המשפט הוא "להגן על חוקי היסוד המצויים בליבת שיטתנו המשפטית" (עניין המרכז האקדמי, בפסקה 3 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה (בדימ') ג'ובראן; ראו גם: שופט בחברה דמוקרטית, בעמ' 80; והשוו: עניין שפיר, בפסקה 31 לחוות דעתי). על כן ניתן לטעון כי לצד הביקורת השיפוטית שמקיים בית המשפט על חקיקה ראשית ועל פעולות מנהליות, כדי להבטיח שלא יובילו לפגיעה קשה בערכים ובעקרונות המעוגנים בחוקי היסוד, עליו לוודא כי לא ישתלבו בחוקי היסוד עצמם הוראות שעלולות לפגוע פגיעה אנושה בליבת המערך החוקתי כולו, תוך שלילת אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית (ברק "תיקון של חוקה", בעמ' 377). שנית, הצורך בביקורת שיפוטית על תוכנן של נורמות חוקתיות מתעורר אולי ביתר שאת בשיטות – כגון השיטה הישראלית – שבהן הליך חקיקתן של נורמות חוקתיות ושינוין אינו כרוך בפרוצדורה נוקשה וייחודית, באופן שמקל על רוב מקרי לשנות מקצה לקצה את הסֵדר החוקתי הקיים (רוזנאי "שימוש לרעה בחוק יסוד", בעמ' 1383). בכך שונה השיטה שלנו במידה ניכרת מהשיטה הנוהגת בארצות הברית, שם בית המשפט העליון הסתייג אומנם מקיום ביקורת שיפוטית על תוכנם של תיקונים לחוקה (ראו לדוגמה: Coleman v. Miller, 307 U.S. 433 (1939)) – אך הליך תיקון החוקה האמריקאית המעוגן בסעיף 5 לחוקה כרוך בדרישות נוקשות ביותר: רוב של שני שלישים בשני בתי הקונגרס ואשרור של שלושה רבעים מבין המדינות. בישראל להבדיל, ניתן לחוקק ולשנות חוקי יסוד בקלות רבה, בהליך שאינו שונה ככלל מחקיקת חוק רגיל (עניין בר-און, בעמ' 298; עניין שפיר, בפסקה 32 לחוות דעתי). מאפיינים אלה של שיטתנו תומכים בעמדה שהושמעה בפסיקה, לפיה אין לשלול מעיקרא את סמכותו של בית המשפט לפסול חוק יסוד או תיקון לחוק יסוד בנסיבות חריגות וקיצוניות (ראו: עניין המרכז האקדמי, בפסקה ל"ה לפסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימ') רובינשטיין; בפסקה 3 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה (בדימ') ג'ובראן; ובפסקה 15 לחוות דעתו של השופט פוגלמן).

    35. השיקולים שהוצגו לעיל משקפים אך אינם ממצים את המורכבות הכרוכה בקיום ביקורת שיפוטית על תוכנם של חוקי יסוד. בהקשר זה ציין המשנה לנשיאה (בדימ') רובינשטיין בעניין המרכז האקדמי כי "לעת הזאת יש לשמור על עקרונות היסוד בעת כינון חוקי היסוד, אך טרם הגיעה השעה להפוך נושא זה למנוף של ביקורת שיפוטית" (שם, בפסקה כ"ח לחוות דעתו) – והדברים יפים לענייננו. כפי שאבהיר להלן, גם אם אניח לצורך הדיון כי בית המשפט מוסמך לערוך ביקורת שיפוטית על תוכנם של חוקי יסוד, חוק יסוד: הלאום אינו שולל את המאפיינים היהודים והדמוקרטים הגרעיניים של המדינה באופן המצדיק התערבות בתוכנו. אין לכחד – חוק יסוד: הלאום מעורר קשיים ושאלות חוקתיות נוקבות, אך לשיטתי יש להם מענה בדרך של פרשנות מקיימת – שאליה אדרש בהרחבה בהמשך הדברים – הנסמכת על עקרונות וכללים פרשניים הנוהגים בשיטתנו המשפטית. משכך, לא זה המקרה המצריך הכרעה בשאלת סמכותו של בית המשפט להתערב בתוכנו של חוק יסוד.

    אהבתי

  4. רוב תודות, צריך להיות עורך דין מנוסה כדי להבין את זה לעומקו

    אהבתי

  5. על לא דבר עדנה.

    חשוב רק לזכור, שבג"צ עדיין לא הכריע מפורשות לגמרי בדבר. כל השאר, אם משהו לא מובן, אפשר לשאול כמובן אין שום בעיה…..

    אהבתי

  6. וכמובן שנעלה על זה פוסט נפרד ומאורגן, ודברים אז, יהיו יותר מובנים כמובן……

    אהבתי

  7. ועדנה,

    רק צריך להוסיף הערה פה שנוגעת לשאלתך:

    השאלה הינה באם בג"צ יכול להעביר ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד. אם החוק יסוד נוגע ישירות לבג"צ עצמו אם לאיו כפי המשתמע משאלתך, לא רלבנטי. אם הוא יכול (להתעסק עם חוקי יסוד) אז ממילא גם מה שנוגע אליו ישירות. אין הפרדה בין השניים. חד משמעית.

    להתראות

    אהבתי

  8. תגובות שלי, בבלוג שלי נבלעות פה. פסיכי לגמרי. אז שוב:

    ועדנה,

    רק צריך להוסיף הערה פה שנוגעת לשאלתך:

    השאלה הינה באם בג"צ יכול להעביר ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד. אם החוק יסוד נוגע ישירות לבג"צ עצמו אם לאיו כפי המשתמע משאלתך, לא רלבנטי. אם הוא יכול (להתעסק עם חוקי יסוד) אז ממילא גם מה שנוגע אליו ישירות. אין הפרדה בין השניים. חד משמעית.

    להתראות

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: