אין סוף -רות! יש תחרות !

Wikipedia/ Federal Trade Commission

בפוסט שהעלתי פה בעבר (חוזה נצלני? סוס טרויאני?) דנו בנקודה מאוד קריטית ובעייתית ומצויה בעולם המסחר ויחסי העבודה:

מחד, ערך יסוד הינו זה חופש העיסוק. כל אדם, רשאי לממש עצמו כראות עיניו, בעיסוק, עבודה, קריירה וכדומה. החירות לא נעצרת בנושאי עבודה והעסקה כמובן. זה מחד. מאידך:

יש לנו את חופש ההתקשרות. החופש להתקשר בחוזה בין שני צדדים כפי רצונם החופשי. ואם צד אחד מגביל צד שני, והצד השני חתם מרצונו החופשי, אז לכאורה, צריך לכבד זאת.

אלא מאיי:

בארה"ב וגם בישראל, יש לנו בעיה לכאורה. מעבידים מחתימים עובדים על סעיפי אי תחרות (noncompete clause). כלומר, העובד חותם על חוזה, בו מושחל סעיף, שהוא לא יוכל בעתיד להתחרות במעסיקו הנוכחי. לא יוכל לעבוד אצל מתחרים למשל. לא יוכל לפתוח עסק מתחרה באותו התחום וכדומה.

זה יוצר מחלוקת עצומה בארה"ב. בייחוד בעידן של הייטק וטכנולוגיה מתקדמת, והרבה מוביליות ביחסי עבודה.

אז יש לנו פה, הצעת חוק (או הצעה להתקנת תקנה למעשה) של נציבות הסחר האמריקנית נקרא לזה ( Federal Trade Commission ) או: (FTC בראשי תיבות):

וההצעה יסודה בכך ככה בגדול מאוד:

שמעתה ואילך, מעסיקים לא יוכלו להחתים עובדים על סעיף כזה של אי תחרות. ואם יש עובדים כרגע מוחתמים, יש להודיעם, על בטלות הסעיף וכדומה.

טוב, הרציונלים של הנציבות, אחרי שנים של מחקר אמפירי לשיטתם, הנם רבים ומועילים לשיטתם:

ותחילה, זה מעלה משכורות כמובן, לעובדים שמחפשים תנאי עבודה טובים יותר, ולא יהיו מוגבלים בתחרות.

ועוד: זה יאפשר הקמה של יותר עסקים בתחומי חדשנות וטכנולוגיה, שהרי, כוח אדם מיומן ויצירתי, ישתחרר להקמת עסקים חדשים, ולחיפוש מקומות עבודה קיימים, טובים יותר כאמור.

זה גם יוזיל מחירים בשווקים.

פסיכולוגית גם כמובן, עובדים שחיים בצמצום מרחבי פסיכולוגי, לא יכולים לחפש עבודה במקום אחר, והם בטח ממורמרים, פחות יעילים וכדומה.

על פי הסטטיסטיקה שלהם, אחד מכל חמישה עובדים בארה"ב, נמצא במצב של חוסר אונים, בגין כבילה על ידי סעיף של אי תחרות בחוזה ההעסקה שלו.

כרגע, לא חל על זכיינים. אבל, חברי הנציבות (אחת במיעוט אגב) מאוד מקווים לקבל תגובות מן הציבור הרחב, ממקצוענים בתחום וכדומה, בנוגע לזכיינים, ובנוגע למנהלים בכירים גם.

טוב, רק צריך לזכור, זה לא פשוט כמו תות:

קודם כל, צריך לזכור, שמעסיקים השקיעו בפיתוח העסק. וסודות מסחריים וטכנולוגיות חדשות, הם שלהם ככה בגלובל ובכללי. זה לא יכול להיות לגמרי פרוץ. זה יהווה אנטי תמרוץ להשקעה במובן זה. אותם עובדים מוגבלים גם, יהיו המעסיקים של מחר (כאשר ישתחררו מן הכבילה של הסעיף). לא לשכוח זאת.

ועוד, נאמנות לארגון הינה ערך. ערך הומני כללי, וגם ערך כלכלי מסחרי. איזה נאמנות לארגון ? עובדים מוכשרים, כל הזמן, בולשים עם רגל אחת בחוץ, איפה ישלמו להם קצת יותר ? איזה אוירת עבודה זה ייצור ? זה גם אנטי תמריץ למעסיקים:

באשר, הם יעדיפו לתגמל נמוך, מפחד שמהר מאוד, עובדים חדשים, יצאו לרעות בשדות זרים.

הנציבות הזו, צריכה להתמודד עם שאלות כאלו. לא עשו זאת ממש.

אז חומר קריאה למעוניינים:

פה בג'וריסט ידיעה קצרה ותמציתית
פה ההודעה לציבור או לתקשורת של יו"ר הנציבות
פה התקנה עצמה (או הוספה של פרק למעשה, לחוק)

ורק הערה פילוסופית חשובה לבסוף:

אז איך מייצרים תחרות ? שוק חופשי כפי הסו קולד, לא עוזר לכאורה. צריך מלמעלה להתערב להנדס תחרות לכאורה. הרי צריך להגביל חירות של התקשרות בחוזים, הכל על מנת לייצר תחרות וחופש ממילא. כלומר, התחרות, או היכולת להתחרות, מהונדסת למעשה מלמעלה. אחרת, זה ג'ונגל גם. כל התיאוריות הללו, של התערבות, סוציאליזים ,קפיטליזם, ליברטיאניזם. חסר שחר פשוט. סתם תיאוריות מפומפמות בטורי דיעה, או תבניות לשון פאבלובניות. לא יותר מזה.

5 תגובות על 'אין סוף -רות! יש תחרות !'

  1. ה.ז,

    אם אתה כאן לראשונה מגיב. אז ברוך בואך לעפר הארץ.

    טוב, הפוסט אליו הפנית, גודש די מצוי ואופייני של דברי הבל בלתי נתפסים ממש. חבל מאוד, שערב רב של כותבים וזועקים ומוחים, עושים זאת, בלי להבין דבר מינימלי אפילו לגבי מערכת המשפט. אנשים שלא קראו והבינו מעודם פסק דין, קודקס חוקים אחד אפילו, מגיבים וזועקים בדעתנות בלתי הגיונית ממש. אבל, חופש ביטוי, וטוב שכך בסוף. מה לעשות בדיוק ?

    תקצר היריעה, חבל יהיה להיכנס פה בעובי הקורה, כנגד קביעות כה חסרות שחר של כותב הפוסט. נכתוב רק זאת:

    מי שבאמת רוצה להיות יקיר האזרחים כפי שכותב הפוסט ורבים אחרים מתיימרים לעשות, יקיר האדם הפשוט, הריבון הטבעי וכדומה, שידאג לרפורמה באמת נחוצה במערכת המשפט:

    עומס תיקים עצום. חסר תקדים בעולם. מילה לא כותבים על כך. מערכת המשפט פה מעולה. שופטים בין המעולים בעולם. באמת, שאין מה להגיד יותר מדי. אבל, העומס עצום. ים אנשים נטחנים ומחכים לפסקי דין שיחרצו גורלות:

    אנשים במעצר וטוענים לחפותם. קורבנות תאונות דרכים שמחכים לפיצויים. נאשמים שנטחנים לפעמים שנים במערכת. עסקים גדולים שמשוועים להכרעה שיפוטית שתחרוץ גורלם.

    שידאגו לזה כל הדמגוגים הגדולים הללו. מתעסקים עם זוטות ממש. זה שאו אופ של זיקפת יתר. ותו לאיו.

    כי כך או כך: את המערכת הזו, אי אפשר בעיקרון לשנות מהותית. מה שהיא, מן המסד והטפחות, לא תוכל לשנות:

    זה לא יעלה ולא יוריד הרבה, כל זעקות השבר הללו סביב רפורמה דמיונית. אפילו יעבירו איזה רפורמה סו קולד:

    המהות של המערכת היא אדירת מימדים:

    יש בה מסד של חוקים ועקרונות יסוד אדירים. איך ישנו אותם ? נניח השופטים זועקים שנים: לבטל את תקנות ההגנה לשעת חירום (1945). אלו תקנות ארכאיות בטירוף. בעולם משתמשים בתקנות אלו, בשביל לנגח את מדינת ישראל ללא הרף. מי עשה משהו בנדון? הימין ? נניח היה הסכם עם לבנון לאחרונה (לפיד). לא אושר בכנסת. כמה שנים זועקים שצריך להסדיר הנושא של אישור אמנות בינלאומיות בכנסת. אף אחד לא עשה כלום. רק שאו אוף. רק אוונטות על אזרחים קשיי יום, שלא משיגים ומבינים בכלום.

    שופטים כבולים הרי בתרשימי זרימה. אין אפשרות לשנותם ? בטח לא בין לילה. מה יעזור כל זה ? הוכחתי פה בבלוג, אינספור פעמים, שופט בימין לכאורה או בשמאל לכאורה, זה אותו הדבר. זה בילשוט אדיר מימדים ממש. שופטים גם כבולים על פי אמנות בינלאומיות. מי יכול לשנות את כל זה ?

    זה שאו אוף בגרוש כל זה.

    חבל רק, שמה שכותב הפוסט כותב, אנשים כך או כך, קונים. ומראש. זה ממוחזר ומצוי. אבל, אלו דברי הבל בלתי נתפסים ממש.

    אבל, נמחיש נניח באמצעות דגימה זניחה, שלא נצא מזה כך בלא כלום:

    כותב הפוסט כותב לנו על "סבירות" למשל. הוא לא יודע מהי סבירות כלל. סבירות זה לא מה סביר. סבירות הינה חוקיות. הסבירות הינה האקסטנציה של החוקיות. החוק הוא כללי. העקרונות כלליים ומופשטים. החוקיות בנסיבות הענין הקונקרטי, הינה הסבירות.

    יתירה מזאת:

    המחוקק עצמו מורה את השופטים, לנהוג על פי אמת מידת הסבירות. אין דרך אחרת כלל. הסבירות, הינה טבע טבוע בשפיטה.

    נניח כך רק בשביל המתודולוגיה. נצטט סעיף מחוק העונשין, הדן בזוטי דברים. הנה, נצטט:

    34יז. לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך.

    עד כאן הציטוט:

    זה החוק. אבל, המחוקק לא מורה לשופט בדיוק באיזה עבירות ומעשים, יימחל לבן אדם בגלל שהעבירה היא בבחינת זוטי דברים (כלומר משהו קל ערך). השופט, צריך, על פי מבחני סבירות מסויימים, להחליט, האם המעשה הקונקרטי והספציפי שלפניו, הינו קל ערך, אם לאיו. אם זה יהיה גניבה מן הקופה של קופאי, ויימחל לאדם בגין זוטי דברים, אזי, זה עשוי להיות לא סביר (בטח נניח רצח). אם זה יהיה, אדם שדחף אדם, בגלל שהתעסק עם אישתו, אז זה יהיה סביר למחול לו. הוא לא יזם הדבר. התעסקו עם אשתו. דחיפה לא מזיקה ממש. לא גורמת חבלה גופנית. הפעלה סבירה של כוח וכדומה.

    כל אלו, שיקולי דעת של סבירות, שהמחוקק משאיר לשופט. זה תפקידו הטבוע של שופט. זה לא פריבילגיה שנטל לעצמו.

    הסבירות הינה היישום הקונקרטי, בנסיבות הענין, של החוק, ועקרונות יסוד חוקתיים וכלליים.

    כך גם בקשר לפוליטיקה או רשות מבצעת:

    אם נניח שר קיבל החלטה כנגד אדם. ולא נתן זכות שימוע לאדם. אז זה לא סביר. אבל, זה גם לא חוקי. בעליל לא. אם שר שקל שיקולים. אבל, תמהיל השיקולים לא הגיוני. זה לא חוקי.אם יצאו במכרז. והייתה הפליה במכרז. זה לא סביר, וגם לא חוקי. לא חוקי. ולא חוקתי.

    הסבירות, הינה הפנים הקונקרטיות, של החוקיות והחוקתיות.

    נעלה על זה פוסטים נפרדים.

    אהבתי

  2. רק משהו נוסף פה. אי אפשר להגיב על כל כך הרבה דברי הבל. אבל ,משהו במיוחד מטורף בפוסט שם. נצטט:

    בית המשפט הישראלי לא רק שחרר את עצמו מכל בלם ואיזון מן הסוג הנהוג בכל דמוקרטיה מתוקנת, לא רק קיבל שליטה כמעט מלאה (וזכות וטו מוחלטת בעליון) על מינוי שופטיו, הוא גם שחרר את עצמו בפועל מכפיפות לחוק באמצעות שיטת פרשנות המציבה את ערכי השופט מעל לכוונות המחוקק (ראו לעניין זה מהי "הפרשנות התכליתית" לפי שיטתו של אהרן ברק).

    עד כאן:

    הפרשנות התכליתית הינה בכלל, פרשנות שמתחקה אחרי כוונת המחוקק. שום ערכי השופט, ושום בטיח. הפרשנות התכליתית נועדה לדבר אחד טבוע בשפיטה:

    כאשר הטקסט או המלל של החוק, מייצר לנו חוסר בהירות. דו משמעות וכדומה. צריך להכריע על ידי התחקות אחרי כוונת המחוקק ( הסובייקטיבית, והאובייקטיבית) או אז, השופט תר אחרי ההיסטוריה של החקיקה. הוא קורא פרוטוקולים של וועדות הכנסת. הוא קורא דברי הסבר של הצעת החוק הרלבנטית וכו…

    אין לזה קשר לשום ערכי השופט או השופטים מבחינה אישית. זוהי אפילו לא בורות רצחנית. אין לזה הגדרה ממש. שהרי השופט, לא מוותר, ומתחקה הלאה, אחרי כוונת המחוקק בכלל. לא פוטר עצמו בגלל קושי בניסוח החוק, או אי מיתאם החוק עם המציאות.

    כאן למשל רצ"ב, בפוסט שהעלתי בזמנו: מדינה/ תאגיד/ מדינה , אפשר להבין מתי יש קושי עם החוק גופא, וכיצד פרשנות תכליתית פותרת זאת.

    הנה:

    https://myboudica.com/2021/11/30/תאגיד-מדינה-תאגיד/

    לקרוא בזהירות. אם לא מבינים משהו, אפשר לשאול. זה לא משחק פקינג משחק כל זה …. טירוף דעת ממש.

    אהבתי

  3. לשים לב היטב:

    רק נמחיש את נושא הסבירות (על קצה המזלג ממש) בחוק, ובפסיקה:

    סעיף 19 לחוק הגנת הפרטיות, כך מורה אותנו, נצטט:

    19. (א) לא ישא אדם באחריות לפי חוק זה על מעשה שהוסמך לעשותו על פי דין.
    (ב) רשות בטחון, או מי שנמנה עם עובדיה או פועל מטעמה, לא ישאו באחריות לפי חוק זה על פגיעה שנעשתה באופן סביר במסגרת תפקידם ולשם מילויו.
    (ג) "רשות בטחון", לענין סעיף זה – כל אחד מאלה:
    (1) משטרת ישראל;
    (2) אגף המודיעין במטה הכללי והמשטרה הצבאית של צבא-הגנה לישראל;
    (3) שירות בטחון כללי.
    (4) המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.
    (5) הרשות להגנה על עדים.

    עד כאן הציטוט:

    שימו לב מה כתוב לנו: שבעצם, רשות ציבורית (הרשות המבצעת) לא תישא באחריות על פגיעה בפרטיות על: "פגיעה שנעשתה באופן סביר". המינוח: סביר, מוזכר מפורשות. האם יש פרמטרים אבל לסבירות בפגיעה בפרטיות ? אין לנו פרמטרים מפורשים בסעיף עצמו. השופט צריך לצקת תוכן לענין. ועוד: מה שלא נעשה על ידי רשות ציבורית, באופן סביר, אז הוא גם לא חוקי. שהרי החוק מציין מפורשות: "פגיעה שנעשתה באופן סביר". והמחוקק מכאן מורה את השופט, לקבוע פרמטרים לסבירות הרי.

    איך זה עובד במציאות:

    הנה, פסק דין רצ"ב לינק, שוטרים צלמו קטינים במקווה, עירומים. זו הייתה פגיעה לא סבירה בפרטיות. השופט כך קבע. אפרופו אותו כותב פוסט, שבאופן מדהים, חושב ששופטים עובדים אצל הפרקליטות או אצל המדינה כמשתמע מן הפוסט. אבל, בטח בכל חיו, לא קרא פסק דין והבין אותו. כי השופט, צידד למעשה בתובעים נ' המדינה. ומי התובעים רחמנא ליצלן ? כיפות צבעוניות ענקיות על הראש. ואיפה ? נחשו….

    זה רק על קצה המזלג. אספקט אחד של סבירות. נעלה על זה פוסטים נפרדים. מאוד סבוך.

    כאן לפסק הדין:

    https://drive.google.com/file/d/1JOtSmnD2zUhXK6sDzFKMW39pkVSF3Vdj/view?usp=sharing

    אהבתי

  4. ויודגש:

    השוטרים פעלו בחוקיות לכאורה. למה ? הם פגעו בפרטיות, במסגרת התפקיד, ולשם מילוי התפקיד. אבל, חוסר הסבירות, עושה זאת לא חוקי. כלומר, הסבירות פה, מעל החוק למעשה. מדוע שוב ? כי הם פעלו באופן חוקי לקונית. במסגרת התפקיד. לצורך מילוי התפקיד. אבל, הואיל ובאופן לא סביר (שכלל לא מפורטים הפרמטרים לגבי הסבירות המתבקשת) אז הפעולה שלהם, הייתה למעשה, בלתי חוקית. פורמלית בלתי חוקית, על פי לשון החוק, ומהותית.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: