בפוסט שהעלתי פה בעבר (חוזה נצלני? סוס טרויאני?) דנו בנקודה מאוד קריטית ובעייתית ומצויה בעולם המסחר ויחסי העבודה:
מחד, ערך יסוד הינו זה חופש העיסוק. כל אדם, רשאי לממש עצמו כראות עיניו, בעיסוק, עבודה, קריירה וכדומה. החירות לא נעצרת בנושאי עבודה והעסקה כמובן. זה מחד. מאידך:
יש לנו את חופש ההתקשרות. החופש להתקשר בחוזה בין שני צדדים כפי רצונם החופשי. ואם צד אחד מגביל צד שני, והצד השני חתם מרצונו החופשי, אז לכאורה, צריך לכבד זאת.
אלא מאיי:
בארה"ב וגם בישראל, יש לנו בעיה לכאורה. מעבידים מחתימים עובדים על סעיפי אי תחרות (noncompete clause). כלומר, העובד חותם על חוזה, בו מושחל סעיף, שהוא לא יוכל בעתיד להתחרות במעסיקו הנוכחי. לא יוכל לעבוד אצל מתחרים למשל. לא יוכל לפתוח עסק מתחרה באותו התחום וכדומה.
זה יוצר מחלוקת עצומה בארה"ב. בייחוד בעידן של הייטק וטכנולוגיה מתקדמת, והרבה מוביליות ביחסי עבודה.
אז יש לנו פה, הצעת חוק (או הצעה להתקנת תקנה למעשה) של נציבות הסחר האמריקנית נקרא לזה ( Federal Trade Commission ) או: (FTC בראשי תיבות):
וההצעה יסודה בכך ככה בגדול מאוד:
שמעתה ואילך, מעסיקים לא יוכלו להחתים עובדים על סעיף כזה של אי תחרות. ואם יש עובדים כרגע מוחתמים, יש להודיעם, על בטלות הסעיף וכדומה.
טוב, הרציונלים של הנציבות, אחרי שנים של מחקר אמפירי לשיטתם, הנם רבים ומועילים לשיטתם:
ותחילה, זה מעלה משכורות כמובן, לעובדים שמחפשים תנאי עבודה טובים יותר, ולא יהיו מוגבלים בתחרות.
ועוד: זה יאפשר הקמה של יותר עסקים בתחומי חדשנות וטכנולוגיה, שהרי, כוח אדם מיומן ויצירתי, ישתחרר להקמת עסקים חדשים, ולחיפוש מקומות עבודה קיימים, טובים יותר כאמור.
זה גם יוזיל מחירים בשווקים.
פסיכולוגית גם כמובן, עובדים שחיים בצמצום מרחבי פסיכולוגי, לא יכולים לחפש עבודה במקום אחר, והם בטח ממורמרים, פחות יעילים וכדומה.
על פי הסטטיסטיקה שלהם, אחד מכל חמישה עובדים בארה"ב, נמצא במצב של חוסר אונים, בגין כבילה על ידי סעיף של אי תחרות בחוזה ההעסקה שלו.
כרגע, לא חל על זכיינים. אבל, חברי הנציבות (אחת במיעוט אגב) מאוד מקווים לקבל תגובות מן הציבור הרחב, ממקצוענים בתחום וכדומה, בנוגע לזכיינים, ובנוגע למנהלים בכירים גם.
טוב, רק צריך לזכור, זה לא פשוט כמו תות:
קודם כל, צריך לזכור, שמעסיקים השקיעו בפיתוח העסק. וסודות מסחריים וטכנולוגיות חדשות, הם שלהם ככה בגלובל ובכללי. זה לא יכול להיות לגמרי פרוץ. זה יהווה אנטי תמרוץ להשקעה במובן זה. אותם עובדים מוגבלים גם, יהיו המעסיקים של מחר (כאשר ישתחררו מן הכבילה של הסעיף). לא לשכוח זאת.
ועוד, נאמנות לארגון הינה ערך. ערך הומני כללי, וגם ערך כלכלי מסחרי. איזה נאמנות לארגון ? עובדים מוכשרים, כל הזמן, בולשים עם רגל אחת בחוץ, איפה ישלמו להם קצת יותר ? איזה אוירת עבודה זה ייצור ? זה גם אנטי תמריץ למעסיקים:
באשר, הם יעדיפו לתגמל נמוך, מפחד שמהר מאוד, עובדים חדשים, יצאו לרעות בשדות זרים.
הנציבות הזו, צריכה להתמודד עם שאלות כאלו. לא עשו זאת ממש.
אז חומר קריאה למעוניינים:
פה בג'וריסט ידיעה קצרה ותמציתית
פה ההודעה לציבור או לתקשורת של יו"ר הנציבות
פה התקנה עצמה (או הוספה של פרק למעשה, לחוק)
ורק הערה פילוסופית חשובה לבסוף:
אז איך מייצרים תחרות ? שוק חופשי כפי הסו קולד, לא עוזר לכאורה. צריך מלמעלה להתערב להנדס תחרות לכאורה. הרי צריך להגביל חירות של התקשרות בחוזים, הכל על מנת לייצר תחרות וחופש ממילא. כלומר, התחרות, או היכולת להתחרות, מהונדסת למעשה מלמעלה. אחרת, זה ג'ונגל גם. כל התיאוריות הללו, של התערבות, סוציאליזים ,קפיטליזם, ליברטיאניזם. חסר שחר פשוט. סתם תיאוריות מפומפמות בטורי דיעה, או תבניות לשון פאבלובניות. לא יותר מזה.
עפר הארץ 
להשאיר תגובה