אז לפנינו פסק דין בתיק אזרחי. פסק דין אשר גוזר פיצויים בגין הפליה. ההפליה המדוברת, הינה בקשר לשידורים של תכנים רפורמיים וכדומה, בערוץ המורשת וכדומה. 

אבל, כרגיל, נדביק פה כותרי הייחוס של פסק הדין תחילה: 

אז יש לנו למעשה, שידורים ציבוריים. ערוצים שמקבלים רישיון שידור מאת המדינה. זהו משאב ציבורי. אשר על כן, אסור לאדם או תאגיד כזה, להפלות חלקים מן הציבור. מדובר בערוץ מורשת. מורשת היהדות. תנאי הרשיון הדגישו, שיש לתת ביטוי, לכל הזרמים והגוונים והדיעות ביהדות וכו… לא כך הם נהגו. לא רק הפלו. אלא היו התבטאויות מאוד לא הולמות. 

אז מה כתוב בתנאי הרשיון ( רשיון השידור כאמור). כמה קטעים נבחרים: 

ועוד:

ונסיים עם:

עד כאן:

אז ברור כשמש, שמתנאי הרשיון עולה, שאסור היה להם להפלות כנגד רפורמים, קונסרבטיביים וכדומה. הרגולטור גם בדק ( מועצת התקשורת) ואכן, הגיעו למסקנה בדבר הפליה. הם אפילו נקנסו בסך 100 אלף שח'. אבל, המשיכו בשלהם עם הפליה הוכח מבחינת השופט הדבר.

איסור ההפליה, עולה בצורה ברורה מן החוק. נצטט את סעיף 3(א) לחוק איסור הפליה:

מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם.

אז מי שמספק מוצר ציבורי, מפעיל מקום ציבורי וכדומה, לא יפלה מחמת השתייכות לדת, או קבוצה דתית. זה החוק.

אז מה הם טענו להגנתם:

מתחת לרדאר, שזה זיוף. מזייפים אדידס, שעוני רולקס. אבל, היהדות אי אפשר לזייף. לא ייתנו כדבר הזה לקרות. מעל הרדאר, הכחישו. הם טענו שנתנו במה וייצוג. אבל, לגבי השופט זה היה זניח ביותר. הוכחה הפליה מכוונת. אידיאולוגית. ועוד הם טענו, שמדובר באחוז זניח מן האוכלוסיה (0.3 אחוז לטענתם) ומכאן, ששיקולי עריכה, ושיקולים מסחריים, חייבו אותם. מה שחייב אותם, מהווה למעשה לשיטתם, הפליה לגיטימית, ועל פי דין.

השופט לא קיבל זאת. זה אסור היה להם על פי החוק. אפילו, היה מקבל, שמבחינה סטטיסטית אובייקטיבית, אפשר היה להגיע לאפיון סטטיסטי כזה. נצטט טענות הנתבעת:

עד כאן:

השופט כאמור, לא קנה כל זאת. החוק ברור. מפורש. זה אסור. זהו משאב ציבורי. נוגד בעליל את תנאי הרשיון. הוכחה כוונה מודעת. הפליה דוקטרינית ממש. הרבה עדויות בכתב ובעל פה היו על כך. והשופט התרשם מכך בבירור.

אז פיצויים כספיים למעשה. ללא הוכחת נזק מה שנקרא ( על מנת לעודד תביעות דומות. יעיל יותר. קצר יותר). במקרה שלנו פסק השופט כך, נצטט:

יש משהו בטיעון, שאפשר לזייף אדידס ורולקס, לא יהדות. יש משהו בזה. הטבע של היהדות הינו אורתודוקסי. מי יכחיש ? אבל, קצת סבלנות. קצת רוח טובה. קצת אחווה. קצת סולידריות. זה מייצג הרבה חלקים מיהדות העולם גם. לא להיות צרי אופקים. בעוכרינו יהיה הדבר. נעלה על זה פוסטים נפרדים.