אז לפנינו בג"צ בקשר להשעיית ראש עיריית חדרה דאז (צבי גנדלמן). השעייה כתוצאה מהגשת כתב אישום כנגדו. אבל, כהרגלנו בקודש, כותריי הייחוס של פסק הדין תחילה:
אז נזכיר תחילה, ידידי בית המשפט כנקוב בכותרי הייחוס: מומחים לתחום, אשר מביעים דעתם בקשר לענין בו צריך להכריע בית המשפט. הם לא צדדים להליך המשפטי, אבל, ידידים, וחוות דעתם נלקחת בחשבון.
ועוד, לא הבהרנו כאן בבלוג, מהו צו על תנאי שמוציא בג"צ תדיר:
צו על תנאי, הינו צו שמוצא על ידי בג"צ, בו נדרשת רשות ציבורית, להתייצב, ולבאר את עמדתה בקשר לעמדת העותר ולסיבות בגינה הוגשה עתירה. אחרי ההסבר, בג"צ מכריע, והופך הצו על תנאי, למוחלט אם לאיו. כלומר, אם יקבל בג"צ את עמדת העותר ככה בגדול מאוד, הצו על תנאי (תנאי, משמע: כפוף להסבר או לעמדת הרשות הציבורית) הופך למוחלט.
רק ראוי לציין, שפה גם הוצא צו ארעי או צו ביניים, שמשעה את החלטת הוועדה (שבתורה השעתה בתחילה את ראש העיר, אבל, לא האריכה את תוקף ההשעיה). צו ביניים, הוא צו שמקפיא מצב דברים, או מונע ממצב דברים להמשיך ככה בגדול מאוד, לא ניכנס פה לסיבוכים.
עד כאן, כמה פרוצדורות חשובות:
כרגיל, לא נוכל להיכנס פה להכל. אבל, ככה בגדול:
יש לנו ראש עיר. ראש עיריית חדרה. הוגש נגדו כתב אישום. האישומים נוגעים לטוהר מידות. הפרת אמונים. עמידה במצב של ניגוד עניינים מבלי לדווח ועוד. וועדה מסויימת, שמתפקידה, לבדוק ולהחליט על השעייה של ראש עיר שמוגש נגדו כתב אישום, החליטה על השעייה בתחילה ( בגין חומרת האישומים) ואחר כך, החליטה להפסיק ההשעייה. עתרו לבג"צ כנגד ההחלטה השניה, שמפסיקה ההשעייה, ובג"צ באחידות דיעים, קיבל את עמדת העותרים, וביטל את החלטת הוועדה (השניה כאמור) להפסיק עם ההשעייה של ראש העיר.
עד כאן בגדול מאוד:
אבל, נשית ליבנו לפינת הגיחוך שלנו:
שלשה שופטים, שמאלנים עלק. אליטים עלק. באו לך על ראש עיר, שהוא מה: ממחנה "יש עתיד". לא פחות לא יותר. הוועדה מבחינתה שקלה באופן שנראה סביר לחלוטין הדברים. בהתחלה גרסה שמפאת חומרת האישומים, הוא חייב להיות מושעה. אחר כך, מפאת התמשכות ההליך הפלילי בין היתר נגד ראש העיר, ועינויי דין לכאורה, צריך להפסיק ההשעייה שלו. קולטים ? לא: אותם שופטים שמאלנים אליטים, הפכו בהפוך על הפוך, למרות שהכל נראה סביר לכאורה ככה בגדול:
וגרסו, שום בטיח. שום נעליים. האישומים חמורים. טוהר המידות בשירות הציבורי, הוא שיקול ראשון במעלה. למרות חזקת החפות. למרות עיקרון היסוד הסוברני של הזכות לבחור או להיבחר (נזכיר, ראש עיר, הוא נבחר ציבור, ונבחר ישירות על ידי הריבון הטבעי. אפילו לא באופן ייצוגי רחוק. אלא, על ידי העם או תושבי העיר). ההליך לא ממש מתמשך לשיטת השופטים. הוא מתנהל באופן סביר. הוא מורכב יחסית. אין אפשרות לשקול שיקול כזה במצב דברים כזה, אליבא דה דעת כל השופטים.
ומאיפה הוא זה ראש העיר ? יש עתיד. אין מצב, שהשופטים, שקלו אפילו לרגע אחד, את ההשתייכות הפוליטית שלו (לפחות בעבר). הכל מקצועי. שקוף. ללא משוא פנים. ללא שום קשקוש מוטה. אפרופו נתניהו, הלכת פנחס דרעי, ושאר זיבולי שכל שציבורים אוכלים תדיר בתקשורת ובמקומות אחרים.
נצטט ככה על קצה המזלג:
עד כאן:
וכפי שכתבתי בתגובות כאן לאחרונה: מי שבאמת עממיקו עלק. דואג לעם. לריבון הטבעי. שידאג להפחית מן העומס הבלתי נתפס על בתי המשפט. עם ישראל, הוא אלוף העולם בהתדיינות משפטית. כל דבר תובעים פה בבית משפט. העומס עצום. זה מביא לעינויי דין. מעצים סבל של קורבנות. לזה שידאגו כל העממיים עלק. שידאגו לבעיה קשה מאוד של תת ייצוג. הרבה אוכלוסיות מוחלשות, נופלות בהעדר ייצוג משפטי בבית משפט. צריך לזה כסף. צריך עורך דין. ים הוצאות. נעלה על נושא סבוך זה, פוסט נפרד.
לזה שידאגו כל החברמני"ם העממיים עלק. קודם כל לזה. אלו בעיות של ממש. למרות שהשופטים פה מעולים. מן המעולים שבעולם. אבל, העומס קשה מאוד.
עפר הארץ 
להשאיר תגובה